משרד הבריאות: תנאים מזעזעים בבית חולים פסיכיאטרי אברבנאל - הגיעה ההזנחה עד נפש

משרד הבריאות: תנאים מזעזעים בבית חולים פסיכיאטרי אברבנאל "המקום פוגע בצלם האדם" – הגיעה ההזנחה עד נפש

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-gn

משרד הבריאות: תנאים מזעזעים בבית חולים פסיכיאטרי אברבנאל – הגיעה ההזנחה עד נפש, שרית רוזנבלום ידיעות אחרונות כתבה מיום 18.1.2010, קובץ pdf

צפיפות, סירחון כבד ועובש על הקירות במוסד הפסיכיאטרי. מנכ"ל משרד הבריאות: "המקום פוגע בצלם האדם".

ריח עז של שתן, צפיפות בחדרים, חדרי מקלחת מוזנחים שקירותיהם מכוסים עובש ורק וילון דק מפריד בהם בין המתקלחים ואף טיפה של פרטיות. זוהי המציאות הקשה השוררת במוסד פסיכיאטרי בישראל בשנת 2010.

מדובר בבית החולים הממשלתי אברבנאל בבת-ים שהוקם בשנות ה- 30 והיה עד לפני כמה שנים אחד המרכזים הפסיכיאטריים הגדולים בארץ. כיום הוא מכלס בקביעות 300 חולים פסיכיאטריים ובהם חולים כרוניים המאושפזים שם זה שנים, וכן פוקדים אותו מאות מטופלים מרחבי גוש דן.

ועדה שבחנה את שירותי בריאות הנפש בישראל המליצה ב- 2001 על צמצום מספר המיטות באברבנאל, ובעקבות כך החליטה הממשלה ב- 2003 על סגירתו ועל פיזור החולים. אבל לחולים לא נמצא תחליף הולם, ובית החולים המשיך להתקיים. אלא מה? בשל ההחלטה על סגירתי אין מוקצים לבית החולים כבר שנים תקציבי בנייה ופיתוח. הוסבלים העיקריים הם החולים, בעיקר הכרוניים שבית החולים הוא למעשה ביתם. אלה מתגוררים בצפיפות קשה של ארבעה עד שישה בחדר קטנטן. המקלחות והשירותים משותפים לכל החולים אף שהמקום מאכלס גם כ- 30 ילדים ונערים מגיל 12 לצד קשישים.

כדי ליצור הפרדה מינימלית בין נערים לנערות במחלקת הנוער נקבעו שעות מקלחת שונות לכל אחת מהקבוצות.

לקריאת המשך הכתבה הקליקו בקישור מעלה.

משרד הבריאות: תנאים מזעזעים בבית חולים פסיכיאטרי אברבנאל - הגיעה ההזנחה עד נפש
משרד הבריאות: תנאים מזעזעים בבית חולים פסיכיאטרי אברבנאל – הגיעה ההזנחה עד נפש
מודעות פרסומת
300 בני אדם מוחזקים ללא צורך בבתי חולים פסיכיאטריים

300 בני אדם מוחזקים ללא צורך בבתי חולים פסיכיאטריים

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-gi

300 בני אדם מוחזקים ללא צורך בבתי חולים פסיכיאטריים, דבורה נמיר ידיעות אחרונות, כתבה מיום 30/5/1995, קובץ pdf

בבתי חולים פסיכיאטרים בישראל מאושפזים כיום לפחות 300 בני אדם שאינם זקוקים כלל לאשפוז מוסדי.

מכלל 4400 מאושפזים כיום, 43 אחוז הם כרונים ותיקים. 700 חולי נפש באשפוז ממושך הם ניצולי שואה גלמודים שהטראומות רודפות אותם. אין להם בית או משפחה בחוץ ולכן הם נשארים במוסד.

300 בני אדם מוחזקים ללא צורך בבתי חולים פסיכיאטריים
300 בני אדם מוחזקים ללא צורך בבתי חולים פסיכיאטריים

עו"ד מרגלית נח בעלת חב' "שי אפוטרופוסות וטיפול בחסויים בע"מ" ניהלה ענייני ירושה של הפסיכיאטר איתן חבר ששלח אליה חסויים

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-hk

הקומבינות של איתן חבר פסיכיאטר העובד עם עיריית תל אביב השולח קשישים למוסדות עם סמים פסיכיאטרים כדי להשתלט רכושם ע"י אפוטרופסים כגון ירדנה נילמן, וכעת עו"ד מרגלית נח בעלת החברה "שי אפוטרופוסות וטיפול בחסויים בע"מ".

מתברר כי עו"ד מרגלית נוח בעלת התאגיד "שי אפוטרופסות" מקבלת ג'ובים מאיתן חבר כגון ניהול ענייניו האישיים לעניין צוואתו והוא גם עובד בשבילה לספק לה חוות דעת פסיכיאטריות על קשישים כדי להשתלט על רכושם.

עו"ד מרגלית נח מונתה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בשנת 2004 בתיק תמ"ש 43520/04 כאפוטרופוס גוף ורכוש של הגב' שרה אבירם אלף, שלה דירה ברחוב מאנה 21 תל-אביב, הידוע כגוש 6111 חלקה 41 תת חלקה 2 (ראו נסח טאבו). בשנת 2012 נפטרה הגב' שרה אבירם, ועו"ד מרגלית נח הגישה בקשה לרשם הצוואות והירושות, בשם הבן ד"ר איתן חבר, לקיום הצוואה של האם שרה אבירם. ראו קישור באתר: http://www.lastwill.co.il/search?fn=&ln=&id=&num=&rq=&rp=%22%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%AA+%D7%A0%D7%97%22&d

ד"ר איתן חבר, עובד פרילנסר בעיריית תל אביב כיועץ פסיכוגריאטר, העביר מאות חוות דעת פסיכיאטריות למנות את עו"ד מרגלית נח כאפוטרופוס על חסויים, שעיריית תל-אביב, או רשויות אחרות ביקשו למנות לאותם קשישים אפוטרופוס לגוף ורכוש.

ד"ר איתן חבר עובד בשירות עו"ד מרגלית נח, ומספק לה חוות דעת פסיכיאטריות מסולפות, לחסויים שהיא ממונה עליהם, כדי שתמשיך לטרוף את ליטרת הבשר מרכושם וכספם.

"שגר ושכח" – בית חולים פסיכיאטרי מזרע – אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק

הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו.

במהלך הדיון, מתח השופט שמואל ברלינר ביקורת על הוועדה הפסיכיאטרית שליד בית החולים לבריאות הנפש מזרע בצפון, שהמליצה להשאיר את האיש באשפוז כפוי. "הוצאת הצו אין פירושה שגר ושכח והנח לחולה להיות סגור, אי שם, נשכח מלב ומאדם", אמר ברלינר.

השופט ציין עוד כי אם החולה יזדקק בעתיד לאשפוז ישקול זאת פסיכיאטר במסגרת מסלול האשפוז האזרחי.

"אין זה משנה שהחולה מבקש להתאשפז"

הוריו של המאושפז ורופאיו תמכו בהמשך השהות שלו במוסד הפסיכיאטרי והיו מרוצים מהטיפול לו הוא זכה.

מי שערער על האשפוז היה דווקא היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, שהטיל דופי בכך שהגבר שוהה זמן ממושך באשפוז בגין עבירה שהעונש עליה היה שלוש שנות מאסר. השופט ברלינר הבהיר כי "בחלוף 29 שנים, דינו של צו האשפוז לגבי האיש, שניתן בגין אישום בעבירה שדינה 3 שנות מאסר, להתבטל ועל האשפוז הפלילי להסתיים".

לדברי השופט, "אין זה משנה שהחולה מבקש להשאיר את המצב הנוכחי בעינו. אין זה משנה, אם טובת החולה דורשת, לדעת הרופאים, כי האשפוז הנוכחי יימשך. השמירה על זכויותיו הבסיסיות לחירות ולכבוד מחייבים את ביטול הצו ללא תנאי. אין צורך לשם כך להיזקק להערכתו של הפסיכיאטר המחוזי בדבר הפעולה הצפויה להיעשות על ידו, לאחר השחרור או לקראתו".

ברלינר קבע כי משך האשפוז לא יעלה, בשום מקרה, על תקופת המאסר המירבית הקבועה לעבירה שיוחסה לחולה בכתב האישום. תקופת האשפוז אף תהיה קצרה מכך, וראוי לה שלא תיארך יותר מתקופת המאסר המירבית שהייתה צפויה לחולה הזה לו היה מורשע במיוחס לו.

קישורים:

12 ימי סיוט במוסד אברבנאל לחולי נפש – תובע מיליונים: אישפזו אותי ב"אברבנאל" לשווא

דוקטור יהודה ברוך - מנהל בית חולים אברבנאלליאור עזיז תובע פיצויים של מיליונים מבית חולים "אברבנאל", מרופאים בו וממשרד הבריאות, בטענה שכלאו אותו לשווא ובניגוד לחוק במשך 12 יום, והדבר הוביל לכך שחלה בדיכאון עמוק, וכיום הוא סובל מנכות נפשית. טרם הוגשו כתבי הגנה. הנתבעים: נגיב כשנקבל את התביעה.
תובע מיליונים: אישפזו אותי ב"אברבנאל" לשווא , אורה חושחו
, 14.05.2010 , פברואר 2010 , mynet

12 יום בקן הקוקייה: "היה אחד שהיה מטיל שתן על המיטה שלי מדי פעם, והיה אחד שהכניס לי מכות. זוועה". כך מתאר ליאור עזיז (41) מתל אביב את 12 הימים שבילה בבית חולים"אברבנאל" ב-2005, ושבגללם הוא תובע מבית החולים, ממנהלו, ד"ר יהודה ברוך, מארבעה רופאים בבית החולים, ממשרד הבריאות ומסגן הפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות 2.4 מיליון שקל על כליאת שווא.

עזיז פרסם שני ספרים: "מה הסטייה שלך" (הוצאת זמורה-ביתן) ו"סיפור מתוק לנערה שאהבתי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). לדבריו, סיפורים קצרים שלו נכללו באנתולוגיות של ספרות ישראלית קצרה, שראו אור בישראל ובארגנטינה. בצה"ל שירת בחיל הקשר ובחיל המודיעין, ויש לו תארים אקדמיים בקולנוע ובמשפטים.

עזיז טוען בכתב התביעה, שהגיש בכוחות עצמו, ונכתב בגוף ראשון, כי נעצר לפנות בוקר בשל חשד לאיומים כלפי גורם בכיר בעולם הספרות ובתו. בדיון המשפטי באותו בוקר הורה השופט להאריך את מעצרו ביממה ולשלוח אותו להסתכלות ב"אברבנאל".

לטענתו, רופאה בבית החולים ערכה את ההסתכלות. "למרות שהיא כותבת שאני מודע וצלול ובעל קצב חשיבה מהיר, היא טוענת שאני במצב פסיכוטי. איך יתכן מצב פסיכוטי ושאדם בכל זאת יהיה מודע וצלול? זה בלתי אפשרי. הרופאה ביקשה הוראה לאשפוז כפוי. סגן הפסיכיאטר המחוזי הוציא הוראת אשפוז כפוי בענייני, למרות שלא בדק אותי".

עוד טוען עזיז, בכתב תביעתו, כי בגליון הקבלה שלו למחלקה 6 ב' בבית החולים, כתב רופא כי הוא עצור עד למחרת ב-8:30. בסיכום ובהמלצות כתב כי יש לשלוח אותו למחרת בבוקר לבית המשפט עם המעטפה, "כלומר, הרופא לא מוצא אותי במצב פסיכוטי, שהרי אם הייתי במצב פסיכוטי, לא הייתי נשלח אל בית המשפט, וצו השופט היה ניתן בהיעדרי ובנוכחות באי כוחי".

עזיז טוען בכתב התביעה שבדוח אחר כתב רופא אחר: "מחר הנ"ל יוצא לבית המשפט בליווי שוטרים", וטוען: "גם רופא זה לא מוצא כי אני במצב פסיכוטי. למרות זאת, לא יצאתי אל בית המשפט. מדובר בהפרת החובה לחוק הטיפול בחולי נפש, הקובע כי הצו לא ינתן אלא בנוכחות סנגורו של החולה".

בכתב התביעה מדגיש עזיז, כי עורכת הדין מטעם הסנגוריה הציבורית, שייצגה אותו בדיון הראשון, ציינה בפניו כי לא ניתן צו של שופט, ושלא היתה נוכחת במעמד מתן צו כזה. לטענתו, בכתב התביעה, "במחשב הסנגוריה הציבורית אין עדות על אף סנגור שייצג אותי בעת מתן צו של שופט בענייני; אין בבית המשפט ציון של דיון בענייני, שבו שופט נתן צו על אשפוזי עם משך זמן האשפוז הנדרש. מדובר בכליאת שווא. חירותי נשללה למשך 12 יום באמצעים פיזיים. היתה חובה להביא אותי בפני שופט, כפי שביקשו רופאים ב'אברבנאל', או לזמן סנגור שלי לעדות על הוצאת צו של שופט על המשך אשפוזי. כאמור, אין צו כזה".

עזיז טוען בכתב התביעה שארבעה ימים לאחר מכן ביקש רופא בבית החולים את הארכת משך האשפוז שלו, למרות שכתב שחל שיפור חלקי במצבו, והוא שקט יותר ומשתף פעולה. לטענתו, שלושה ימים מאוחר יותר הוציא סגן הפסיכיאטר המחוזי הוראה לאשפוז כפוי, שלא בהתאם להוראות החוק לטיפול בחולי נפש. "אין פה תום לב, יש פה הפרה בוטה של החוק", טוען עזיז בכתב התביעה.

ארבעה ימים לאחר מכן שוחרר לטענתו בכתב התביעה מבית החולים בעקבות החלטת ועדת השחרור הפסיכיאטרית, ולמרות התנגדות רופאי בית החולים. "גם דבר זה מעיד על חוסר תום הלב ועל כוונת זדון של רופאי 'אברבנאל' בטיפול בענייני לכל אורך הדרך".

עזיז טוען שבעקבות האשפוז לקה בדיכאון עמוק, מכיוון שבית החולים הכריחו לקבל טיפול רפואי כפוי, "דבר שהעמיק את דכאוני". כמו כן הפסיד את לימודי המשפטים, וסיים אותם רק הודות לעזרתו של מנהל בכיר במרכז בינתחומי, ש"ידע על מצוקותי ועזר לי לסיים את לימודי אחרי שבע שנים". בשל ההידרדרות במצבו, נאלץ להסתייע באשפוז היום במרפאה לבריאות הנפש.

הנתבעים טרם הגישו כתבי הגנה.

דוברת משרד הבריאות, עינב שימרון-גרינבוים, מסרה בתגובה, כי "התביעה טרם התקבלה במשרד הבריאות, לכשתתקבל תטופל כמקובל. תגובת משרד הבריאות תוגש בבית המשפט כמקובל".

מנהל המרכזי לבריאות נפש אברבנאל, ד"ר יהודה ברוך, אמר בתגובה, כי "אני לא יודע על כתב התביעה. כשנקבל את התביעה נדון עליה".

קישורים:

מוסד פסיכיאטרי אברבנאל בת ים – ביזוי כבוד האדם

פברואר 2010 – ביקור פתע של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן וחה"כ שלי יחימוביץ' בבית חולים פסיכיאטרי אברבנאל בת ים.

בביקור נמצאו ממצאים קשים של תנאי המחיה של החולים עד כדי ביזוי כבוד האדם. צפיפות בחדרים, ריח עז ומצחין בחדרי המגורים.
החולים מעבירים את יומם בפרוזדור קטן מימדים בצפיפות, ובפרוזדור מקלחת ללא מחיצה, ג'וקים על הריצפה.
הזנחה במחלקת הילדים – צפיפות בחדרי ילדים, מקלחות בחדרים ללא הפרדה, קירות סדוקים …
.

.
מאה מטר ממוסד אברבנאל ממוקמת לשכת הרווחה בת ים האמורה לאתר התעללות בילדים וחוסים חסרי ישע. פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים באגף הרווחה בת ים טומנים ראשם בחול נוכח המתרחש ב'אברבנאל' אך אין זה מונע מהם לקטרג בדברי בלע על אזרחים טובים. ועל זה נאמר :

עיניים להם לא יראו, אזניים להם ולא ישמעו, פה להם ויוציאו דברי בלע

קישורים:

ישראל 2010 – קלונה של מערכת הבריאות – מוסדות פסיכיאטריים אינם ראויים למגורי בעלי חיים

פברואר 2010 – ועדת העבודה הרווחה והבריאות בכנסת – הודעה לעיתונות בעניין מצבם של בתי החולים לבריאות הנפש בישראל

דיון טעון במיוחד בנושא מצבם של בתי החולים לבריאות הנפש בישראל בהשתתפות סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ומנכ"ל משרדו בעקבות פנייה דחופה של ח"כ איתן כבל
.

.
בראשות הועדה עמדה ח"כ רחל אדטו שפתחה את הדיון בסקירה של מצבם הקשה של בתי החולים לבריאות הנפש לדבריה :

"בחודש האחרון ערכתי סיורים ב- 3 בתי החולים ואני חייבת להודות למרות ניסיון של 30 שנה במערכת הבריאות בישראל הטלטלה והשוק שעברתי בעקבות הביקורים – חוויה קשה ביותר. וועדת הבריאות מהווה הפה והלובי לאותם חולי נפש המאושפזים בתת תנאים בבתי החולים הפסיכיאטריים. תמונת המצב שהוצגה בפני הוועדה קשה ויש שיגדירו אותה מזעזעת. כחברה אנו נמדדים לפי יחסנו לחוליות החלשות, לא על פי מצב החוליות החזקות שבינינו, וכחברה אנו נכשלים ביחס לאוכלוסיית חולי הנפש אחת מהחוליות החלשות ביותר. בעבר קראנו למוסדות אלה בתי משוגעים וזרקנו את אותם חולים רחוק מהעין ורחוק מהלב, היום הרפורמה קוראת להם נכי נפש אך היחס נותר בעינו

יוזם הדיון ח"כ איתן כבל אמר: "לחולי הנפש אין לובי שיצעק את צעקתם. חולי הנפש נזרקים לשוליים. משרד הבריאות והאוצר חייבים להעמיד תקציבים מיידיים לשיפוץ בתי החולים".

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן אמר: "עשיתי ביקורי פתע בכפר שאול ואעשה עוד . המטרה שלי היא לזעזע את המערכת. המצב היום תת אנושי. אסור פשוט אסור לאשפז אנשים במקומות האלו. יכול להיות שאסגור בית חולים. אני לא אהסס כי המצב נורא ואיום. את בית החולים אברבנל איני מתכוון לסגור ומעדיף לשפץ אותו. ע"פ חישובים שלנו יש צורך בתקציב של 700 מיליון ₪ ע"מ לשפץ את בתי החולים".

סגן השר הוסיף : "יש בתי חולים שהמצב בהם הוא תת אנושי. אני שוקל ברצינות לסגור מקומות. בתי החולים לא מתאימים למגורי בעלי חיים".

איתן חיים מנכ"ל משרד הבריאות נשמע אף חריף יותר ואמר:" המצב בבתי החולים בישראל מזכיר תקופות שחורות בחיים של עם ישראל. ערכתי ביקורים והזדעזעתי. אני נשבע שלא אשכח. החוק מאפשר לי לסגור אז אולי באמת צריך לסגור את כולם ובכך נזעזע את המדינה" .

סגן השר יעקב ליצמן השיב לכך ואמר : "הפחד שלי שאם נסגור יבוא האוצר ויגיד יופי".

נציג האוצר משה ברסימנטוב: "משרד הבריאות צריך לגבש תוכנית מסודרת . נשב איתם נראה מה בר ביצוע ואיך מוצאים משאבים. לצערי עדיין לא הוגשה לנו תוכנית קונקרטית. אני מאמין שביחד עם משרד הבריאות נגרום לדברים לקרות".

יהודה רון אחראי פיתוח במשרד הבריאות הבטיח כי כבר מחר הוא מתכוון לזמן קבלן שיתחיל בשיפוץ כפר שאול .

הועדה קבעה דיון מעקב נוסף ובהודעת הסיכום נכתב :

הוועדה קובעת בצער כי בריאות הנפש היא החצר האחורית המוזנחת של מערכת הבריאות בישראל. הוועדה קוראת למשרד הבריאות להעמיד את נושא בריאות הנפש בסדר עדיפות גבוה של המשרד ולהבטיח רמת שירות בריאות הולמת ומספקת לאוכלוסיה שמטבעה מתקשה לתבוע את זכויותיה.

הוועדה קוראת למשרד האוצר לתקצב בצורה ראויה את מערכת בריאות הנפש בישראל.

הוועדה מבקרת בחריפות את תנאי האשפוז הירודים של המוסדות לבריאות הנפש בכלל ובעיקר במרכזים הרפואיים: ירושלים – כפר שאול ואיתנים וביה"ח אברבנאל בבת ים, ובמרכז – מזרע.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות לפתור לאלתר בעיה זו על מנת שהחולים המאושפזים ועובדי המקום יזכו בתנאי אשפוז ועבודה ההולמים מדינה נאורה. הוועדה קוראת למשרדי האוצר והבריאות למצוא פתרונות לנושאים דחופים אלו ורושמת לפניה את התחייבותו של סגן שר הבריאות להציג אותם בפני הוועדה בתוך חודש ימים.

קישורים:

מרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל – פיטורי עובדת שדיווחה על פגיעה במטופל

מתוך דו"ח נציבות תלונות הציבור לשנת 2008, משרד הבריאות – פיטורי עובדת שדיווחה על פגיעה במטופל.

העובדת מדווחת על התעללות, וסובלת ממסכת התנכלויות מהממונים
המתלוננת עבדה ככוח עזר במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל מדצמבר 2003. באוקטובר 2006 דיווחה לממונים עליה כי אח שעובד בבית החולים התעלל באחד המטופלים (להלן – האירוע). לטענת המתלוננת, לאחר שדיווחה על האירוע היא החלה לסבול ממסכת התנכלויות, וזו הסתיימה בפיטוריה באפריל 2008.
המתלוננת טענה כי לפני הדיווח על האירוע היא קיבלה מהממונים עליה הערכות וחוות דעת חיוביות, ואילו לאחר האירוע החלה לקבל חוות דעת שליליות, ובתיקה האישי החלו להצטבר מכתבים המעידים לכאורה על ליקויים בעבודתה.
.
תגובת בית החולים – בתחילה היתה עובדת טובה, אחר כך לא טובה
בית החולים טען כי אמנם המתלוננת קיבלה בשנים הראשונות לעבודתה הערכות עובד טובות, אך כבר באותה עת האחות הראשית וסגניתה העירו על שבמהלך העבודה היא עוסקת בעניינים שאינם נוגעים לעבודה. לדברי בית החולים, מינואר 2007 התקבלו במשרד האחות הראשית תלונות על ליקויים בתפקודה של המתלוננת, ובהן טענות ולפיהן היא חורגת מתחומי סמכותה ומקבלת החלטות הנוגעות למטופלים בלי לשתף בעניין את הממונים עליה, שלא כנדרש. כמו כן עמיתה לעבודה טענה כי המתלוננת פגעה בשמה הטוב. בעקבות כך קיבלה המתלוננת הערכות עובד "בינוניות מאוד", וביולי 2007 אף נכתבה עליה הערכת ממונה "לא טובה" במסגרת הליך לקידום בדרגה.
.
בירור הנציבות – חוות הדעת החיוביות בעיקרן שקיבלה המתלוננת לפני האירוע ובין חוות הדעת הבינוניות ואף הגרועות שקיבלה לאחר האירוע
הבירור שעשתה הנציבות העלה כי עד האירוע היו הממונים על המתלוננת מרוצים מתפקודה; עובדים שונים בבית החולים תיארו את המתלוננת כאישה חמה המכבדת את המטופלים ומבצעת את המוטל עליה ואף יותר מכך, לעתים על חשבון זמנה הפנוי. כמו כן היא נתפסה כעובדת האומרת את כל אשר על לבה ומתריעה על ליקויים שהבחינה בהם.
בית החולים התבקש להסביר את פשר ההבדל שבין חוות הדעת החיוביות בעיקרן שקיבלה המתלוננת לפני האירוע (ובכלל זה ההמלצה לקידום בדרגה) ובין חוות הדעת הבינוניות ואף הגרועות שקיבלה לאחר האירוע (ובכלל זה אי-מתן המלצה לקידום בדרגה), אך לא התקבל הסבר מניח את הדעת לכך: אמנם בתיקה אישי של המתלוננת תועדו מאז האירוע שלושה אירועים שהצדיקו לדעתה של אחראית המחלקה הוספת הערה לתיקה האישי, אך הנציבות לא השתכנעה שאירועים אלה הצדיקו את פיטוריה.
בירור הנציבות העלה כי הכוונה לפטר את המתלוננת התגבשה כחודשיים-שלושה לאחר האירוע, ואולם מאחר שבאותה העת הודיעה המתלוננת לבית החולים שהיא הרה, והיא שבה לעבודה מחופשת הלידה רק בפברואר 2008, התעכבה הודעת הפיטורים ונמסרה למתלוננת רק באפריל 2008.
.
בדיקת האירוע היתה לקויה
אשר לאירוע, לדברי בית החולים לאחר בדיקה ראשונית בעניינו נמסר למתלוננת כי לא נמצאו הוכחות חד-משמעיות להתעללות הנטענת, וכי היא רשאית להגיש תלונה במשטרה אם היא מוצאת לנכון לעשות זאת. ואולם בירור הנציבות העלה כי בדיקת האירוע הייתה לקויה אף שהאח שעליו הלינה המתלוננת נחשד בעבר בביצוע מעשים פליליים במטופלים.
.
המתלוננת פעלה בתום לב ודווחה על המעשים הפסולים והלא מוסריים
בירור התלונה העלה שהמתלוננת הודיעה בתום לב, ועל פי נהלים תקינים על מעשים שהם לכאורה בגדר פגיעה חמורה בכבודו של אדם וביחסים שבין חולה למטפל. מעשים אלה, שהם לכאורה עברות פליליות (התעללות בקטין או בחסר ישע) הם כה פסולים ובלתי מוסריים שיש לראות בהם מעשי שחיתות.
.
לא היתה הצדקה לפיטורי העובדת
נציב תלונות הציבור לא שוכנע כי כל השיקולים שעליהם התבססו חוות הדעת השליליות שנכתבו על המתלוננת לאחר האירוע היו ענייניים, וכי חוות הדעת האמורות לא הושפעו, בין היתר, מהרצון "להיפטר" מעובדת שאומרת את כל אשר על לבה ומתריעה בריש גלי על ליקויים שהבחינה בהם ובכך גורמת אי-נוחות לבית החולים. לא נמצא אפוא כי בעת שהוחלט לפטר את המתלוננת הייתה לבית החולים הצדקה סבירה ומספקת לעשות כן.
.
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור הוציא צו להגנת המתלוננת ובו ציווה כי פיטוריה יבוטלו
נוכח מסקנות הבירור, כאמור לעיל, הוציא מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור צו להגנת המתלוננת ובו ציווה כי פיטוריה יבוטלו, וכי היא תועבר לתפקיד אחר במשרד הבריאות, באופן שלא ייפגעו שכרה ותנאי עבודתה ותוך שמירה על זכויותיה כעובדת המשרד ממועד פיטוריה ועד מועד החזרתה לעבודה.
.
בית החולים בדק את האירוע באופן לא ראוי
נוסף על כך העיר הנציב לבית החולים על שהבדיקה הלא ראויה של האירוע מעידה על היעדר עידוד של עובדים לחשוף מעשים בלתי תקינים ובלתי מוסריים במקום עבודתם, ועל היעדר תמיכה בעובדים המבקשים לעשות כן, וכן על נטייה של בית החולים שלא לטפל באופן ממצה במידע על מעשים כאלה הנעשים לכאורה בבית החולים.
משרד הבריאות קיים במלואו את הצו שהוציא הנציב.

קישורים:

פקידת סעד ארצית חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"

פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי
חנה סלוצקי – פקידת סעד ארצית לחוק הנוער

בתאריך 21/01/2008 פורסמה הודעה לעיתונות מטעם הועדה לפניות הציבור בנושא אשפוז קטינים בבתי חולים פסיכיאטריים


להלן ציטוטים מההודעה :

מכות, בעיטות, דחיפות, גרירות, קשירות, צעקות, זריקות מטשטשות וכפיתות
הישיבה התקיימה בעקבות פנייה שהגיעה לוועדה ממנה עולה שבמדינת ישראל מתאשפזים ילדים קטנים (בגיל 6) בבתי חולים פסיכיאטריים. מעדויות ותחקירים שנאספו עולה כי ילדים רבים המאושפזים בבתי חולים פסיכאטריים מקבלים עונשים הנקראים ”טיפולים” לדוגמא: התנהגות פרועה של הילד בבוקר עלולה לגרור זריקת הרגעה בערב, בזמן שהילד כבר ממילא רגוע. הצוות עצמו מאיים על ילדים בזריקות, בבידוד ובכפיתות. לעיתים קושרים את הילדים או שמים אותם בבידוד לשעות רבות.
כמו כן, עולה כי הורים שנכחו בבתי החולים הפסיכיאטרים מספרים על מכות, בעיטות, דחיפות, גרירות, קשירות, צעקות, זריקות מטשטשות וכפיתות שנעשו בנוכחות ילדיהם- דבר שהשפיע קשה מאוד על ילדיהם, גם אם הם עצמם לא עברו התעללויות כאלה. מעדויות אלו עולה כי משפחות לקטין או קטין עצמו מוחתמים פעמים רבות על הסכמה לאשפוז תחת לחץ ואילוצים, שמא לא יעשו כן הם יאושפזו במחלקה סגורה ולמשך זמן ארוך, לעומת אשפוז בהסכמה.

על אסון של אנשים לא עושים כסף
יו”ר הוועדה, ח”כ סופה לנדבר ציינה בתחילת הישיבה, כי האשפוז הפסיכיאטרי הוא נושא מורכב וקשה בכל היבטיו, הן עבור המטופל והן עבור משפחתו. חלק מהקושי מתבטא בתווית השלילית שמלווה את המטופל בתחנות שונות בחייו. לפיכך, ציינה כי חשוב במיוחד לטפח את מסגרות הטיפול בקהילה שאינן מנתקות את הקטין מסביבתו ומשגרת חייו. יו”ר הוועדה ציינה, כי הסטיגמה של הילדים שמתאשפזים בבתי החולים גם אם רק לצורך בדיקה פסיכיאטרית היא לכל החיים.
ח”כ לנדבר ציינה כי הנתונים שהגיעו לוועדה מצביעים על כך שקיים מחסור בתחום השירותים בקהילה. לפיכך ניתן להסביר את מגמת האשפוזים החוזרים בבתי-חולים פסיכיאטרים והעלייה בשנים האחרונות בשיעורם, ובכלל זה גם של ילדים ונוער.
עוד עולה מהנתונים כי חל גידול במסלול הטיפול האמבולטורי, 9,163 ילדים ובני נוער בשנת 2006 שטופלו במרפאות אלו, לעומת 10,955 בשנת 2007. כמו כן, עד לסוף ספטמבר 2007 אושפזו 659 ילדים ובני-נוער לפחות ליום אחד. על-פי נתוני משרד הבריאות, בתחילת 2007, 8% מהקטינים שהו למעלה משנה באשפוז פסיכיאטרי ו-92% מהקטינים עד שנה.
ח”כ לנדבר ציינה בפני הנוכחים כי ”על אסון של אנשים לא עושים כסף ובמערכות הבריאות והרווחה צריכים להיות יותר קשובים לצרכי הילדים וההורים. לא יכול להיות שאף אחד, לא יצטרך להסביר להורים ולילדיהם מה הם זכויותיהם ולמי עליהם לפנות”.
במהלך הישיבה ביקשה ח”כ לנדבר לקבוע קריטריונים מפורטים למקרה מבחן של קטין לאשפוז פסיכיאטרי, בעיקר בדבר קריטריונים לקביעת מסוכנות של קטין לצורך קביעת מבחן האשפוז של קטין. כמו כן , ציינה ח”כ לנדבר כי קיימת בעיתיות בחוק שאין כיום חובת ייצוג לילדים ולנוער על ידי עורך דין בפני הוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות.

משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז
הגב` חנה סלוצקי, פקידת סעד ארצית לחוק הנוער במשרד הרווחה, ציינה כי בשנת 1995 נחקק תיקון לחוק הנוער שמטרתו להגן על זכויות ילדים והורים בעת מתן טיפול נפשי לילדים. לדבריה, אין אשפוז במסגרת פסיכיאטרית מבלי בדיקת פסיכיאטר מחוזי. לדברי הגב` סלוצקי, משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז. הגב` סלוצקי ציינה, כי ”היד אינה קלה על ההדק, הפסיכיאטרים אינם ממהרים לאשפז ילדים”. כמו כן יש במשרד הרווחה חלופות לאשפוז- פנימיות טיפוליות שיש בהן ייעוץ פסיכיאטרי.

"ילד של המדינה"אחת מהפונות שנכחה בוועדה היא אמא לילד בן 15 שבבית הספר היה שקט ולא חברותי. חודש ימים לפני סיום שנת הלימודים פנתה יועצת בית הספר לרווחה מבלי ליידע את ההורים על חשד לבעיה ומבלי לטפל בילד במסגרת בית הספר, במסגרת שיחה עם יועץ ו/או פסיכולוג. הילד הלך והסתגר והחליטו לאשפזו במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי למשך חצי שנה. לדברי האם, אף אחד לא הסביר להם את זכויותיהם, הם היו בבית משפט 6 פעמים ללא ייצוג עורך דין. לדבריה, כשרצתה להוציא את הילד מבית החולים ולטפל בו במסגרת הקהילה אמרו לה שזה ”ילד של המדינה ולא ילד שלה” והם יודעים מה הכי טוב בשבילו. לדבריה, בבית חולים שבו היה בנה מאושפז, הוא שהה בחדר סגור, התקלח במים קרים בלבד ולא נתנו לו לאכול, הוא שהה עם נרקומנים ומסוממים ונתנו לו שם הרבה כדורים לבלוע ומאז שהילד השתחרר מבית החולים הפסיכיאטרי הוא שוהה בבית ללא מסגרת. בנה לא חזר לבית הספר כי הוא ממתין חודשיים לוועדת השמה. לדבריה, כל המערכות היום נגדה ואף אחד לא מייעץ או מסייע לה.

המטפלים מודים שהטיפול לא מועיל לילדים
פונה נוסף שנכח בוועדה סיפר שהסתובב בבתי חולים פסיכיאטריים ותאר את המתרחש שם. לדבריו, הצוותים המטפלים בבתי החולים מודים שהטיפול לא מועיל לילדים אך בכל זאת נותנים לילדים כדורים ומזריקים להם זריקות. לדברי הפונה, נועלים את הילדים בחדרים חשוכים מאחורי דלתות ולהורים נותנים להיכנס רק אחרי ש”מסדרים” את הילדים והילדים מתחננים להוציא אותם משם.
הפרת זכויות אדם ופשע נגד אותם ילדים ומשפחות
הגב` אלה שנר, יו”ר עמותת מגן לזכויות אנוש, ציינה בישיבה כי קיימת מחאה ציבורית עצומה של הורים רבים שמצאו את ילדם באשפוז כפוי בצו הפסיכיאטר המחוזי. במדינה דמוקרטית חל איסור על מעצר או מאסר של ילדים. לדבריה, ”אשפוז בכפיה של ילדים כל כך קטנים, מבלי שישנו איזשהו ניסיון אמיתי לשקם אותם בביתם, היא הפרת זכויות אדם ופשע נגד אותם ילדים ומשפחות” וכי ”ילד בן 6 לא יכול להיות מסוכן ואפשר לשמור עליו”. הגב` שנר דרשה להקים ועדת חקירה ולבדוק את כל מה שמתבצע בבתי החולים הפסיכיאטריים.
.

.
נקודות:

  • הפרסום אמנם עוסק בהוצאת ילד מהבית לטיפול פסיכיאטרי אך הוא גם מתאים לתהליך ההשמה החוץ ביתית של קטינים ע"י לשכת הרווחה ברשות המקומית.
  • קיים מחסור בתחום השירותים בקהילה. לפיכך ניתן להסביר את מגמת האשפוזים החוזרים בבתי-חולים פסיכיאטרים והעלייה בשנים האחרונות בשיעורם, ובכלל זה גם של ילדים ונוער.
  • השהיה בבי"ח פסכיאטרי לילדים היא בתנאים קשים כאשר במחלקות סמוכות מאושפזים מבוגרים.
  • הצוותים המטפלים בבתי החולים מודים שהטיפול לא מועיל לילדים אך בכל זאת נותנים לילדים כדורים ומזריקים להם זריקות.
  • אשפוז בכפיה של ילדים כל כך קטנים, מבלי שישנו איזשהו ניסיון אמיתי לשקם אותם בביתם, היא הפרת זכויות אדם ופשע נגד אותם ילדים ומשפחות.
  • הסטיגמה של הילדים שמתאשפזים בבתי החולים גם אם רק לצורך בדיקה פסיכיאטרית היא לכל החיים
  • לא קיימים קריטריונים למבחן אשפוז של קטין.
  • משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז ילדים.
  • קיימת בעיתיות בחוק שאין כיום חובת ייצוג לילדים ולנוער על ידי עורך דין בפני הוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות.
  • משפחות לקטין או קטין עצמו מוחתמים פעמים רבות על הסכמה לאשפוז תחת לחץ ואילוצים, שמא לא יעשו כן הם יאושפזו במחלקה סגורה ולמשך זמן ארוך, לעומת אשפוז בהסכמה.
  • מערכות הרווחה והבריאות אינן קשובות להורים ואינן מסייעות להן במידע חיוני.
  • טענתה של פקידת סעד ארצית חנה סלוצקי כי יש במשרד הרווחה חלופות לאשפוז- פנימיות טיפוליות שיש בהן ייעוץ פסיכיאטרי, אינה נכונה. ידוע המצב הקשה של פנימיות הרווחה: צופיה, בני ארזים, נופית, גיל עם, בית טף, מסילה, הדסים, אתגר , עמותת "אור שלום", פרשת התינוק ב"גולאג ישראלי"- דודו דהאן, סיפורם של שרה, ששי ומוטי, אשלים , בית אנדרו, נרדים , בית גדי, מאיר שפיה, ועוד.. כמו כן דו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2009 מצביע על ליקויים מהותיים בפנינת ההשמה החוץ ביתית של משרד הרווחה: רשות חסות הנוער.
  • טענתה של פקידת סעד ארצית חנה סלוצקי כי אין אשפוז במסגרת פסיכיאטרית מבלי בדיקת פסיכיאטר מחוזי אינה עומדת במבחן המציאות. במאי 2009 פורסם על נער שאושפז בבית חולים פסיכיאטרי בניגוד לחוק. מדובר במכתב בקשה ששלחו הפסיכיאטר המחוזי ד"ר גרינר וסגנו ד"ר ג'ראיסי לבית המשפט, ובו טענו כי החלטת בית המשפט להאריך בשלושה חודשים את אשפוזו בכפייה של נער בן 13, נעשתה תוך הפרת שורה של חוקים, בהם חוק זכויות החולה, חוק טיפול בחולי נפש וחוק הנוער.

קישורים: