בית חולים פסיכיאטרי איתנים – תלונה למשרד הבריאות על כליאת שווא

אוקטובר 2013 – תלונה למשרד הבריאות: בית החולים איתנים מחזיק בכוח בבני ונותן לו טיפול תרופתי בניגוד לרצונו "מדובר בכליאת שווא היות שבני איננו מסוכן לעצמו או לאחרים"

בתלונה שהוגשה השבוע לרשויות מסבירה האם כי בנה בן ה-31, שנולד בהולנד, נפגע שם לאחר שימוש חד פעמי בסמים, אולם עיקר ההידרדרות שלו החלה דווקא כאשר התחיל לקבל טיפול פסיכיאטרי תרופתי. מאז עלייתו לארץ נעשו כמה ניסיונות לאשפז אותו בכפייה כדי לתת לו טיפול תרופתי בניגוד לרצונו וכך "תפח" התיק הרפואי שלו.

בפברואר השנה, בעקבות תלונה של עובר אורח ליד ביתם, על זגוגית שהבן שבר (בשגגה, לטענת האם) הגיעו לביתם שבעה שוטרים ועוד שני אנשי "מגן דוד אדום", שמו אזיקים על ידיו ורגליו ולקחו אותו לתחנת המשטרה.

בתחנת המשטרה הסכימה האם לשלוח את בנה להסתכלות פסיכיאטרית אולם ההסתכלות הפסיכיאטרית התמימה הפכה לאשפוז כפוי שנמשך כבר כשמונה חודשים ולטענת האם גם איננו חוקי, היות שבנה איננו מסוכן לעצמו או לאחרים, כפי שלא היה גם ביום שבו אושפז.

בנוסף ל"כליאתו" של בנה קובלת האם על כי בית החולים איתנים נותן לו בכפייה טיפול תרופתי בניגוד מובהק לרצונו. לטענתה מקבל הבן מינונים גבוהים ביותר של תרופות אנטי פסיכוטיות שלטענתה רק מדרדרות את מצבו, ואמור בקרוב לקבל גם טיפולי הלם חשמלי בניגוד להסכמתו. האם קובלת בתלונתה גם על יחס מבזה ומשפיל כלפיה וכלפי בנה מצד הפסיכיאטרים וצוות המחלקה הפתוחה שבה מאושפז בנה.

האם מצטטת בתלונתה סעיפים שונים מדו"ח האו"ם בנושא התעללות בתחומי הרפואה, שהתפרסם בפברואר השנה, ואשר קובע כי טיפולים פסיכיאטריים בכפייה באנשים עם מוגבלויות, בדומה לטיפולים שניתנים לבנה מצויים תחת ההגדרה המשפטית של עינויים והתאכזרות.

התלונה הוגשה בסיוע המתנדבים של עמותת "מגן לזכויות אנוש". מנכל"ית העמותה, גב' גת מגידו, מסבירה, כי דו"ח האו"ם המדובר, מבהיר, כי אסור שזכות היסוד של כל אזרח לקבל שירותי בריאות תהווה עילא לספק לו שירותים כאלה בכפייה, ובמיוחד כאשר מדובר באנשים עם מוגבלויות, שמתקשים להגן על עצמם, ושניתן בקלות להחתימם תחת לחץ על הסכמה לכל טיפול, רק מתוקף העובדה שבמעמדם כ"עצירים" מבודדים במוסד פסיכיאטרי הינם חסרי ישע באופן מוחלט וחשופים לכל ה"עונשים" אשר נהוגים במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות: כליאה, בידוד, כבילה למיטה, השפלה והזרקתם של סמים פסיכיאטריים מטשטשים במקרה שיסרבו.

לא ייתכן שהמדינה "תחטוף" אזרח באישון לילה ו"תטפל" בו בניגוד לרצונו, ושאמו, ששילמה מיסים למדינה, ודאגה לו במשך שלושים שנותיו תצטרך להשקיע את כל המעט שאין לה במאבקים משפטיים כדי להיכשל שוב ושוב בעצירת ההתערבות הבלתי הפיכה הזו בגופו ובנפשו של בנה יחידה. בימים אלה האם מתמודדת גם במאבק על האפוטרופסות על בנה.

למידע נוסף,

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
http://www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
http://www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03


התעללות במטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים

קישורים:

פסיכיאטר יעקב מרגולין מנהל בית חולים איתנים ועוד שלשה בכירים הורשעו בהתעללות והזנחת מטופלים – דצמבר 2012 – הפרשה נחשפה לפני 8 שנים, ובכתב האישום תוארו מעשי התעללות חמורים בחוסים. אחת האחיות ופסיכיאטר הורשעו בהתעללות בחסרי ישע. ארבעה מעובדי בית החולים הפסיכיאטרי איתנים שבהרי יהודה הורשעו (לצפיה בהכרעת הדין הקלק כאן, בתקציר הקלק כאן) היום בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות שונות בעקבות פרשת ההתעללות במאושפזים אוטיסטים בבית החולים לפני שמונה שנים…

עומס חסר תקדים בבתי החולים הפסיכיאטריים "איתנים" ו"כפר שאול" באזור ירושלים – תפוסת היתר בבתי החולים "כפר שאול" ו"איתנים" מביאה לכך שחולים שוכבים על מיטות מתקפלות בחדר האוכל ..

התעללות במטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים – תחקיר של עמנואל רוזן וענת גורן, אפריל 2008, ערוץ 2: בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" אמור לטפל בבני נוער במצוקה קשה של התעללות, ואלימות, אך הם יוצאים משם חבולים ופגועים לא פחות. מטופלת א': "אמרו לי שאם אני לא אשתה את זה אז הם יקשרו אותי וידחפו לי את זה באינפוזיה, שתיתי את כל הכמות. אחרי 10 דקות התחלתי להקיא, והסתובבתי עם פח כל היום. באחד בלילה לא יכולתי להירדם כי לא יכולתי בכלל לשכב, כל פעם ששכבתי אז הקאתי עוד ….כתב אישום חמור נגד מנהל ושמונה עובדים בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", ירושלים – ניר חסון הארץ 25 דצמבר 2006 – מנהל בית החולים, ד"ר יעקב מרגולין, מואשם בכך שידע על מעשיה של בן מאיר אך לא עשה די כדי למנוע אותם. ביוני 2003 הוא קיבל דו"ח שהעלה חשד להתעללות בחוסים במחלקה, אולם הוא לא התייחס אליו ברצינות. ….

מוסד פסיכיאטרי איתנים בניהולו של יעקב מרגולין – החשד: ידעו על ההתעללות אך שתקו – כתבה החשד: ידעו על ההתעללות אך שתקו , אפרת פורשר | 20/2/2006 , nrg – פרקליטות מחוז י-ם הגישה טיוטת כתב אישום נגד מנהל ביה"ח איתנים, סגנו, ועובדים אחרים, שמואשמים כי ידעו על התעללות באוטיסטים, אבל לא עשו דבר. כתב האישום – בכפוף לשימוע…3 חודשי מאסר לעובד בי"ח שהתעלל בילדים אוטיסטים בבית חולים "איתנים" , הארץ , יוני 2009 – שלושה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי עבודות שירות נגזרו אתמול (רביעי) על על סמיון פיינשטיין, עובד צוות במחלקה לטיפול בילדים אוטיסטים בבית החולים "איתנים", שהורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בהסדר טיעון בחמש עבירות של התעללות בחסרי ישע על ידי אחראי. …

שר הבריאות סגר את המחלקה האוטיסטית בביה"ח איתנים , news1 , ענבל אביב , יולי 2004 , – ועדת בדיקה של משרד הבריאות מצאה, בין השאר, כי אנשי הצוות הלבישו מטופל בבגדים תחתונים של נשים, אילצו מטופלים לאכול את ארוחותיהם על הרצפה, מתחת לשולחן ואסרו עליהם לדבר או לזוז כעונש; כל החשודים בפרשה הושעו מתפקידם

מוסד הפסיכיאטריה – סרטן הפוגע בכבוד האדם וחירותו

המאמר "ההיסטוריה של החירות היא ההיסטוריה של הערובות הפרוצדורלית לחירות" , ענבל בר-און , מרץ 2009 , news1

דברים אלו אשר אמר השופט פרנקפורטר, צוטטו לא אחת בפסקי דינה של רוטלוי אשר בפסיקותיה גיבשה מגילת זכויות דיוניות של האזרח אשר מועמד לאשפוז בכפייה

ביום ב', ה-9.3.09 קיימתי ראיון נרחב ומקיף עם השופטת (בדימ.) סביונה רוטלוי. הראיון המקיף עסק בפן פחות מוכר לציבור בפעילותה השיפוטית של רוטלוי (אשר מוכרת לציבור הרחב בעיקר בשל שניים אלו: הוועדה לזכויות הילד, ו"הרוצח השטני עם החיוך").

דומה כי הקורא יתקשה להתמצא בנבכי הפסיקות של רוטלוי אשר עליהן מושתת הראיון, מבלי להכיר את החקיקה ואת הפסיקה.

ברשומה קצרה זו מובא מעין "קיצור תולדות פסיקותיה של רוטלוי" בשבתה כערכאת ערעור על ועדות פסיכיאטריות אשר מוסמכות להאריך אשפוזו הכפוי של אדם. רשומה קצרה זו אינה מתיימרת למצות את כל הנושא אלא לאפשר לקורא מושג אשר לאורו יוכל לקרוא את הראיון ("מפת התמצאות", אם תרצו).

החוק

עד לשנת 1991 סמכותו של הפסיכיאטר המחוזי לשלול חירותו של אדם הייתה כמעט ובלתי ניתנת לריסון שיפוטי, כמעט ובלתי מוגבלת. העיתונות של סוף שנות השבעים מלאה בסיפורים מסמרי שיער אודות אזרחים אשר נלקחו באחת מבתיהם למוסדות סגורים פסיכיאטרים.

מאמר אשר סקר את ההיסטוריה של חקיקת החוק מצא כי החוק הישן,(ראה מקור 1 ) חוק טיפול בחולי נפש, התשט"ו – 1955 נחקק מתוך מגמה פטרנליסטית גרידא ו"שיקף את המודל הרפואי פסיכיאטרי הקלאסי, המוסר בידי הרופאים הפסיכיאטרית את סמכות ההכרעה הבלעדית באשר לאשפוז ולטיפול בחולי הנפש, כולל אשפוז בכפייה. זהו מודל פטרנליסטי, הרואה בהחלטה על אשפוז כפוי הכרעה רפואית שבאה לתת מענה לצורך הכרחי בטיפול לחולה, ושיקולים בדבר זכויות האדם הם משניים".

החוק הישן זכה לביקורת שיפוטית קשה: כך לדוגמא קבע השופט חיים כוהן בע"א 219/79 ד"ר זאב ירמלוביץ נ' משה חובב, פ"ד לה(3) 766 ולפיהם: "הוראות החוק בנושא החשוב שבו אנו עוסקים… שלילת חירותו של אדם וסגירתו בבית חולים לחולי נפש נגד רצונו, הן גם סתמיות וגם סתומות….נושא האשפוז על-פי הוראותו של פסיכיאטר מחוזי, לפי סעיף 5 של החוק, עדיין נשאר פרוץ לרווחה".

בע"א 558/84 מזל כרמלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 757 קבעה השופטת נתניהו כי: "כח כה רב נתן המחוקק בידי הרופאים וסמכות כה רבה נתן בידי הפסיכיאטר המחוזי בתחום רגיש זה שיש בו פגיעה כה חמורה בחרותו של אדם ואף בבריאות [768] הנפש שלו (כתוצאה מכליאתו בין חולי נפש אם מסתבר כי טעות היא והיא אכן בריא) עד כדי לעורר חרדה מעצם המחשבה על אפשרות של שימוש בלתי זהיר בו, שלא לדבר על שמוש שלא בתם לב. כגודל עצמתם של הכח והסמכות האלה כך חשיבותם של המגבלות ושל אמצעי הפקוח והבקרת המוטלים על מי שמסמך להפעילם".

הביקורת הגיעה גם מכיוונה של האגודה לזכויות האזרח אשר הציעה כי רק לשופט תקום הסמכות לשלול חירותו של אדם על דרך האשפוז הכפוי, (ראה מקור 2) והן מכיוונו של מבקר המדינה אשר המליץ להגדיר ביתר דיוק את הפרמטרים לאשפוז כפוי(ראה מקור 3) , הן מכיוון האקדמיה והן מכיוון כלי התקשורת.

ביקורות אלו הובילו לכך שהחוק החדש, אשר נחקק בשנת 1990 (חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991) שם דגש על העילה המשפטית. אבל קריאה ביקורתית בחוק החדש מגלה כי החוק החדש מציע לאשפז אשפוז כפוי בעילה רפואית, כאשר נדרשת עילה נוספת משפטית כדי להביא לידי השלמה או גימור את העילה הרפואית.

הדבר בא לידי ביטוי הן בכך שהשבועיים הראשונים לאשפוז הכפוי נשלטים ע"י אינסטנציה רפואית לחלוטין (הפסיכיאטר המחוזי) והן בכך שהאינסטנציה אשר מחליטה על המשך אשפוז כפוי הינה אינסטנציה מנהלית אשר נשלטת ברובה ע"י גורמים רפואיים (שני רופאים ומשפטן אחד) (וזאת מכוח סעיפים 9, ו-10 לחוק).

גם העילות לאשפוז כפוי בחוק החדש עדיין עמומות, פרוצות וסתומות: מכוח סעיפים 6(א) + 9(א) ניתן לאשפז אדם בכפייה אם הוא "חולה, וכתוצאה מכך עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי". למותר לציין כי 'מסוכנות' ו'מחלה' הם קריטריונים עמומים, אשר נתונים לקשת של פרשנויות, הכל לפי תפיסת עולמו של הפרשן (תפיסת עולם שבה תלויה חירותו של הפרט).

המאמר אשר סקר את הליך חקיקת החוק מציין כי: (ראה מקור 4)

"עם כל השינויים שהוכנסו בו, עדיין לא סטה החוק החדש מהמודל הרפואי-פסיכיאטרי שהיה בבסיס החוק הקודם- מודל שלפיו החלטות בנוגע לאשפוז ולטיפול בכפייה מצויות בסמכותם הבלעדית של הפסיכיאטרים, ומעורבותה של מערכת המשפט בהליך האשפוז היא מצומצמת"

נכון, ההליך המנהלי של אשפוז כפוי כפוף דה-יורה לביקורת שיפוטית, אולם בפועל מתוך כמה אלפי אשפוזים כפויים לשנה בשנות ה 90' ובראשית שנות ה 2000, מעטים המאושפזים בכפייה אשר צלחו את המשוכות וערערו לבית המשפט5, וזאת עקב מיעוט משאבים או היעדר ידיעה אודות זכויותיהם.

ביקורת שיפוטית קשה מאוד

בשנות ה 90' – בעשור הראשון ליישומו של החוק החדש, מתי מעט, כאמור, מבין אלפי המאושפזים בכפייה בשנה, צלחו את המשוכות וערערו על אשפוזם בכפייה. מרביתם אם לא כולם הגיעו לדיון בפני השופטת רוטלוי אשר מתחה ביקורות קשות ביותר על קיפוח זכויותיהם של אנשים אשר נתונים לאשפוז בכפייה.

כך לדוגמא ב בע"ש 368/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2000(3), 10129 כתבה השופטת רוטלוי כי:

כבר נלאיתי להתריע בפסיקותיי על כל העיוותים הנגרמים לאזרחים בהליכי האשפוז הכפוי, שהוא שלילת חירות בצורה הכואבת והקשה ביותר לכל אדם. נדמה כי אם משווה אני את מצבם של אסירים לעומת חולי נפש המאושפזים בכפיה, הייתי אומרת, כי מצבם של החולים קשה יותר, לא רק משום שלא עברו עבירות, אלא משום נטילת צלם אדם מהם עקב נטילת תרופות, שפעמים רבות שולל את יכולת הדיבור, החשיבה, הביטוי והתגובה.

במחוזי ע"ש 142/00 (ת"א), פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, דינים מחוזי כרך לב(7) 653 כתבה כי:

למרבה הצער, בתיק זה, שבו היו מעורבים מספר פסיכיאטרים, ממחוז תל אביב ומחוז המרכז, הופרה ברגל גסה כל זכות של המערער ונראה כי הלחץ המאסיבי, שבא מצידה של האם, שעברה סבל קשה, ועל כך אין מחלוקת, הוא שכנראה גרם לשיבוש המערכות.

וכן כי:

כבר נלאיתי מלהתריע על כך, שמחובת הוועדה לנמק את החלטתה כשהיא נסמכת לא רק על הבדיקה הרפואית אלא על שיקולים של בדיקת חוקיות ההליך.

ב ע"ש (ת"א) 227/00 פלונית נ' היוהמ"ש (טרם פורסם):

כבר נלאיתי מלחזור על המחוייבות של הוועדה הפסיכיאטרית לעמוד בעקרונות המחייבים כל וועדה מעין שיפוטית, בין השאר, קיום חובת הנמקה.

וכן:

כבר נלאיתי מלחזור על כך שוב ושוב בפסקי הדין, כי המחוקק הבחין בין עילות שונות לבדיקה כפוייה ולאישפוז כפוי, גם כאשר מדובר בסיכון פיזי לאדם או לזולתו. סיכון פיזי מיידי מצדיק בדיקה כפויה דחופה ולאחר מכן אישפוז כפוי דחוף ואפשרות להארכתו בעוד שסיכון פיזי, שאיננו מיידי, מצדיק בדיקה כפויה ועמה אישפוז כפוי, שאינם דחופים.

האגודה לזכויות האזרח קוראת לשינוי

גם האגודה לזכויות האזרח לא חסכה את שבט ביקורתה מאופן יישום החוק החדש, וקבעה כי התיקונים שבוצעו בו אינם מספיקים: אשפוז כפוי, לטעמה, צריך להיעשות דרך בית המשפט, והפעלתו (היות ומדובר בשלילה קשה ביותר של חירויות הפרט) צריכה להתבצע על סמך קריטריונים מדויקים ולא עמומים (האגודה לזכויות האזרח הציעה לבטל את האשפוז הכפוי האזרחי אשר מסתמך על קריטריון עמום של "מסוכנות" ולהותיר על כנו בחוק אך ורק את האשפוז הכפוי הפלילי אשר הקריטריונים להפעלתו ברורים יותר).

המערכת הפסיכיאטרית אינה נותרת חייבת

בשנת 2000 פרסמה השופטת רוטלוי, כאמור, פסק דין (ע"ש 368/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2000(3), 10129) אשר קומם עליה את המערכת הפסיכיאטרית. היא כותבת:

לא אוכל להימנע מציון התחושה הקשה, שמלווה אותי בשמיעת ערעורים אלה, לנוכח העובדה, שרק אזרחים מעטים המאושפזים באשפוז כפוי שלא כדין, זוכים לייצוג משפטי ולאפשרות הבאת ערעורם כהלכה בפני בתי המשפט. יש לזכור, כי התנאים, שבהם נכתבים הערעורים מטעם החולים המצויים באשפוז אינם מאפשרים להם לא את הנגישות לבית המשפט, לא את אפשרות הביטוי הראויה וזאת עקב כליאתם ועקב הימצאותם תחת השפעת תרופות. עניין זה טעון שינוי בדחיפות על-ידי המחוקק.

פסק דין זה העמיד את המערכת הפסיכיאטרית כולה על הרגליים האחוריות, ולפי כתבתו של רן רזניק אשר פורסמה בהארץ בתאריך 29.11.2000, ראשי איגוד הפסיכיאטריה שגרו מכתב לשופטת רוטלוי, עם העתקים לנשיא בית המשפט העליון, מנכ"ל משרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית (אשר גיבתה את הפניה) ולפיו: "דברים אלו מביאים לפגיעה אנושה במקצוע הפסיכיאטריה ובבתי החולים שעושים מאמצים להלחם בחולי ולעזור לאנשים סובלים… זאת סטירת לחי לאנשים שעושים עבודת קודש ומצליחים להחזיר את החולים לקהילה". כן נכתב במכתב כי "בתי חולים אינם מתקני כליאה", טענה תמוהה לאור העובדה שאשפוז כפוי פירושו כליאה במקום סגור ללא יכולת לצאת ללא רשות הצוות (בבחינת: "אם זה נראה כמו ברווז ומתנהג כמו ברווז, זה ברווז")

בסיומו של המכתב הנרגש כותבת המערכת הפסיכיאטרית כי היא מעלה יוזמה "להסיר מהפסיכיאטריה את הסמכות לשלול את החירות מהאזרחים. סמכות זו שהחברה הטילה על הפסיכיאטרים וכך אילצה אותם לעסוק בפונצקציה לא רפואית".

עם כל המילים הנרגשות, המחקר אשר סקר את הליכי חקיקת החוק מגלה כי למערכת הפסיכיאטרית הייתה מעורבות רבה בחקיקת חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991, תוך שהיא מקימה לובי חזק אשר ינווט את ספינת חקיקת החוק לכיוונים הרצויים לה, קרי, שהאינסטנציה העיקרית אשר תכריע באשפוז כפוי תהא רפואית ולא משפטית.

המאמר 'מגמות שינוי ושימור' מסתיים באלו המילים:

"במאבק האידיאולוגי בין קבוצות אלה הצליח הממסד הפסיכיאטרי לשמור על המודל הרפואי שהיה בבסיס החוק הקודם, אם כי לא בגרסתו הנוקשה. השפעתו של הממסד הפסיכיאטרי על נוסח החוק הייתה דומיננטית. נוכח הביקורת שהושמעה כלפי החוק הקודם העריך הממסד הפסיכיאטרי כי שינוי החוק הוא בלתי נמנע, ולפיכך העדיף להוביל את המהלך לשינוי החוק על פני מתן אפשרות לגורמים אחרים להובילו, תוך היגררות אחריהם בלית ברירה. באופן זה, העריך, יצליח לשמור על האינטרסים המקצועיים-"טריטוריאלים" של הפסיכיאטרים. התוצאה הסופית מראה כי אכן הצליח בכך, ושמר על המונופול של הפסיכיאטרים בתחום האשפוז הכפוי ועל מידה רבה של אוטונומיה מקצועית בהחלטות לגביו".

גם טענת המערכת הפסיכיאטרית ולפיה אשפוז אנשים בניגוד לרצונם "נכפה עליה" אינה יכולה לעמוד. האגודה לזכויות האזרח אשר סיקרה כנס שהקתיים באברבנל מתארת כיצד רופאים רבים הצהירו כי הם מתעלמים מהוראות החוק אשר מסייגות את סמכות האשפוז הכפוי ומאשפזים על סמך קריטריונים רפואיים. להלן ציטוט מתוך נייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח:

בכנס שנערך באברבנל ב–22.6.01 הצהירו רופאים כי במקרים מסוימים הם עוברים על החוק ורופא אחד אף אמר שהוא גאה בכך. בדיון שנערך במשרד הבריאות ב – 25.07.01 אמרה עו"ד דרורה נחמני, פרקליטה בפרקליטות מחוז ירושלים ויו"ר הוועדה הפסיכיאטרית במחוז ירושלים, שהייתה חברה בוועדת שניט, שהמשפטנים אינם ששים ללכת לבית המשפט ולא בהכרח מעוניים להעביר את ההחלטה על אשפוז כפוי לבית המשפט. כמו-כן אמרה שהיא כיו"ר של וועדות פסיכיאטריות נאלצת לחתום על שקרים, משום שאין בחוק מוצא לחוסר באלטרנטיבות טיפוליות בקהילה.

מקורות

1. אורי אבירם, צביה אדמון, מימי אייזנשטדט וארלין קנטר, "מגמות שינוי ושימור בחקיקה בתחום בריאות הנפש בישראל: תהליך חקיקתו של החוק החדש לטיפול בחולי נפש", משפטים לא תש "ס-145 ,(2000) (להלן: "מגמות שינוי ושימור")
2. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 154 – 157.
3. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 157.
4. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 150
5. ראה לעניין זה ד"ר אסף טויב "משפט, פסיכיאטריה ומערכת בריאות הנפש בישראל – נושאים נבחרים" פרלשטין-גנוסר – 2007 (להלן: "טויב"), בעמ' 305: בשנים 2003 – 2000 מס' הוראות האשפוז השנתי עמד על כ – 3494 הוראות אשפוז כפוי לשנה. כך לדוגמא בשנת 2000 לבדה הוצאו כ 3247 הוראות אשפוז כפוי בשנה. מתוך מס' זה בודדים ערערו על הוראת האשפוז הכפוי לבית המשפט המחוזי, מספר הערעורים אשר הוגשו בשנת 2000 אינו מגיע אף לעשרה, ואף הרבה פחות. כמו-כן בשנת 1996 עמד מספר האשפוזים הכפויים בשנה על כ 2667 ובשנת 2005 עמד מספר האשפוזים הכפויים השנתי על 5334 (נתונים אלו לקוחים מתוך דן אבן, "שיגעון: תמונה עגומה בבתי החולים הפסיכיאטרים", http://www.Ynet.co.il , 6.2.07).
6. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 189.

קישורים:

מרכז בריאות הנפש טירת הכרמל: חשד להתאבדות צעיר שאושפז בכפייה

הכתבה טירת הכרמל: חשד להתאבדות במרכז בריאות הנפש , איתי משה , מגזין המושבות , מרץ 2011

צעיר בן 23 מחיפה אשר אושפז במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, נמצא היום (שישי 25.3) בשעות הצהריים פצוע קשה. הניסיונות להצילו כשלו ומותו נקבע במקום. המשטרה "על פניו נראה כי מדובר בהתאבדות".צעיר בן 23 מחיפה אשר אושפז בחודש האחרון במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, נמצא היום (שישי 25.3) פצוע קשה בראשו וברגלו, סמוך לגדר בית החולים. כל ניסיונות ההחייאה להצילו כשלו ומותו נקבע במקום.
צעיר בן 23 מחיפה אשר אושפז בחודש האחרון במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, נמצא היום (שישי 25.3) פצוע קשה בראשו וברגלו, סמוך לגדר בית החולים. כל ניסיונות ההחייאה להצילו כשלו ומותו נקבע במקום.

הצעיר נמצא בסביבות השעה אחת בצהריים ע"י עובד של המרכז הרפואי על אחת מחומות האבן במקום.

לדברי מפקד משטרת טירת הכרמל רפ"ק בנצי מוזס, הצעיר אושפז בכפייה ב -26 הימים האחרונים במחלקה הסגורה. אתמול שוחרר הצעיר לבדיקות בבית החולים רמב"ם ולאחר מכן חזר להתאשפז מרצונו במרכז לבריאות הנפש.

שעה קלה לאחר האירוע הגיע למקום צוות זיהוי פלילי ממרחב חוף. "אנו נמצאים בשלבי החקירה הראשונים. על פניו נראה כי מדובר בהתאבדות, מבית החולים נאמר לנו כי בעברו הצעיר ניסה כבר להתאבד, והחשד שלנו הוא כי הצעיר קפץ מגג הבניין שנמצא בשיפוץ, אך אנו לא פוסלים את הכיוון הפלילי", הדגיש רפ"ק מוזס.

מהמרכז לבריאות הנפש טירת כרמל נמסר ל"מגזין המושבות" כי: "אנו מצרים על האירוע, וגם אנו רוצים לדעת מה בדיוק קרה, אך המקרה נמצא כרגע בחקירת המשטרה".

קישורים:

  • בית חולים לחולי נפש טירת הכרמל – אחות הורשעה בהתעללות והפרת אמונים – הכתבה השפילה קשישה והורשעה בהתעללות ובהפרת אמונים , קובי מנדל , מערכת וואלה! חדשות , יום רביעי, 1 בספטמבר 2010 -תושבת טירת הכרמל ששימשה כאחות במרכז בריאות הנפש בעיר הורשעה בהתעללות לאחר שהטילה אימה על קשישה, גידפה אותה וייחלה למותה. היא גם הורשעה בהפרת אמונים, משום שהשתמשה לרעה בכוח שהופקד בידיה כעובדת ציבור…

12 ימי סיוט במוסד אברבנאל לחולי נפש – תובע מיליונים: אישפזו אותי ב"אברבנאל" לשווא

דוקטור יהודה ברוך - מנהל בית חולים אברבנאלליאור עזיז תובע פיצויים של מיליונים מבית חולים "אברבנאל", מרופאים בו וממשרד הבריאות, בטענה שכלאו אותו לשווא ובניגוד לחוק במשך 12 יום, והדבר הוביל לכך שחלה בדיכאון עמוק, וכיום הוא סובל מנכות נפשית. טרם הוגשו כתבי הגנה. הנתבעים: נגיב כשנקבל את התביעה.
תובע מיליונים: אישפזו אותי ב"אברבנאל" לשווא , אורה חושחו
, 14.05.2010 , פברואר 2010 , mynet

12 יום בקן הקוקייה: "היה אחד שהיה מטיל שתן על המיטה שלי מדי פעם, והיה אחד שהכניס לי מכות. זוועה". כך מתאר ליאור עזיז (41) מתל אביב את 12 הימים שבילה בבית חולים"אברבנאל" ב-2005, ושבגללם הוא תובע מבית החולים, ממנהלו, ד"ר יהודה ברוך, מארבעה רופאים בבית החולים, ממשרד הבריאות ומסגן הפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות 2.4 מיליון שקל על כליאת שווא.

עזיז פרסם שני ספרים: "מה הסטייה שלך" (הוצאת זמורה-ביתן) ו"סיפור מתוק לנערה שאהבתי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד). לדבריו, סיפורים קצרים שלו נכללו באנתולוגיות של ספרות ישראלית קצרה, שראו אור בישראל ובארגנטינה. בצה"ל שירת בחיל הקשר ובחיל המודיעין, ויש לו תארים אקדמיים בקולנוע ובמשפטים.

עזיז טוען בכתב התביעה, שהגיש בכוחות עצמו, ונכתב בגוף ראשון, כי נעצר לפנות בוקר בשל חשד לאיומים כלפי גורם בכיר בעולם הספרות ובתו. בדיון המשפטי באותו בוקר הורה השופט להאריך את מעצרו ביממה ולשלוח אותו להסתכלות ב"אברבנאל".

לטענתו, רופאה בבית החולים ערכה את ההסתכלות. "למרות שהיא כותבת שאני מודע וצלול ובעל קצב חשיבה מהיר, היא טוענת שאני במצב פסיכוטי. איך יתכן מצב פסיכוטי ושאדם בכל זאת יהיה מודע וצלול? זה בלתי אפשרי. הרופאה ביקשה הוראה לאשפוז כפוי. סגן הפסיכיאטר המחוזי הוציא הוראת אשפוז כפוי בענייני, למרות שלא בדק אותי".

עוד טוען עזיז, בכתב תביעתו, כי בגליון הקבלה שלו למחלקה 6 ב' בבית החולים, כתב רופא כי הוא עצור עד למחרת ב-8:30. בסיכום ובהמלצות כתב כי יש לשלוח אותו למחרת בבוקר לבית המשפט עם המעטפה, "כלומר, הרופא לא מוצא אותי במצב פסיכוטי, שהרי אם הייתי במצב פסיכוטי, לא הייתי נשלח אל בית המשפט, וצו השופט היה ניתן בהיעדרי ובנוכחות באי כוחי".

עזיז טוען בכתב התביעה שבדוח אחר כתב רופא אחר: "מחר הנ"ל יוצא לבית המשפט בליווי שוטרים", וטוען: "גם רופא זה לא מוצא כי אני במצב פסיכוטי. למרות זאת, לא יצאתי אל בית המשפט. מדובר בהפרת החובה לחוק הטיפול בחולי נפש, הקובע כי הצו לא ינתן אלא בנוכחות סנגורו של החולה".

בכתב התביעה מדגיש עזיז, כי עורכת הדין מטעם הסנגוריה הציבורית, שייצגה אותו בדיון הראשון, ציינה בפניו כי לא ניתן צו של שופט, ושלא היתה נוכחת במעמד מתן צו כזה. לטענתו, בכתב התביעה, "במחשב הסנגוריה הציבורית אין עדות על אף סנגור שייצג אותי בעת מתן צו של שופט בענייני; אין בבית המשפט ציון של דיון בענייני, שבו שופט נתן צו על אשפוזי עם משך זמן האשפוז הנדרש. מדובר בכליאת שווא. חירותי נשללה למשך 12 יום באמצעים פיזיים. היתה חובה להביא אותי בפני שופט, כפי שביקשו רופאים ב'אברבנאל', או לזמן סנגור שלי לעדות על הוצאת צו של שופט על המשך אשפוזי. כאמור, אין צו כזה".

עזיז טוען בכתב התביעה שארבעה ימים לאחר מכן ביקש רופא בבית החולים את הארכת משך האשפוז שלו, למרות שכתב שחל שיפור חלקי במצבו, והוא שקט יותר ומשתף פעולה. לטענתו, שלושה ימים מאוחר יותר הוציא סגן הפסיכיאטר המחוזי הוראה לאשפוז כפוי, שלא בהתאם להוראות החוק לטיפול בחולי נפש. "אין פה תום לב, יש פה הפרה בוטה של החוק", טוען עזיז בכתב התביעה.

ארבעה ימים לאחר מכן שוחרר לטענתו בכתב התביעה מבית החולים בעקבות החלטת ועדת השחרור הפסיכיאטרית, ולמרות התנגדות רופאי בית החולים. "גם דבר זה מעיד על חוסר תום הלב ועל כוונת זדון של רופאי 'אברבנאל' בטיפול בענייני לכל אורך הדרך".

עזיז טוען שבעקבות האשפוז לקה בדיכאון עמוק, מכיוון שבית החולים הכריחו לקבל טיפול רפואי כפוי, "דבר שהעמיק את דכאוני". כמו כן הפסיד את לימודי המשפטים, וסיים אותם רק הודות לעזרתו של מנהל בכיר במרכז בינתחומי, ש"ידע על מצוקותי ועזר לי לסיים את לימודי אחרי שבע שנים". בשל ההידרדרות במצבו, נאלץ להסתייע באשפוז היום במרפאה לבריאות הנפש.

הנתבעים טרם הגישו כתבי הגנה.

דוברת משרד הבריאות, עינב שימרון-גרינבוים, מסרה בתגובה, כי "התביעה טרם התקבלה במשרד הבריאות, לכשתתקבל תטופל כמקובל. תגובת משרד הבריאות תוגש בבית המשפט כמקובל".

מנהל המרכזי לבריאות נפש אברבנאל, ד"ר יהודה ברוך, אמר בתגובה, כי "אני לא יודע על כתב התביעה. כשנקבל את התביעה נדון עליה".

קישורים:

חשד: עובדים בבי"ח זיו בצפת אנסו נער בן 13 שאושפז בכפייה במחלקה הפסיכיאטרית

22 ביולי 2009 – מדובר קטין בן 13 שחוזר מטיבט, במצב של מדיטצית יתר, אשר מומחים לרפואה טיבטית מכנים אותו "סוק לונג" והפסיכיאטרים "מצב פסיכוטי קטטוני". הוא מאושפז בכפייה מבלי שהוכרז נזקק, אשפוז שהופך להיות למורת רוחה של האם בחלוף מספר ימים שבהם היא נוכחת שמצבו בעקבות האשפוז אינו משתפר ואף להדרדר.
פקידת הסעד ובית משפט לנוער מרחיקים את האם מבית החולים, בין היתר משום התנגדותה לאישפוז הכפוי של בנה, ועקב טענותיה על הטיפול הלא ראוי שמקבל הקטין בבית החולים.

האם ערערה לבית משפט מחוזי. השופט יצחק עמית (קובץ החלטת בית המשפט) קבע כי לא ניתן להשאיר את הנער באשפוז כפוי וזאת היות ואשפוז כפוי זה אינו עוזר לו ואף מזיק לו, כאשר הפסיכיאטר מטעם המדינה טען כי יש להותיר את הנער באשפוז כפוי וזאת משום ש"אינו אוכל בכוחות עצמו" קבע השופט בפסקנות כי "אמו יכולה לסייע בהאכלתו בבית"
כשחזר הנער לביתו החל להתאושש וכעבור מספר ימים, התרשמה אימו על סמך התנהגותו ומשפטים שאמר כי נאנס במהלך אישפוזו הכפוי.

.

.
האם הגישה תלונה במשטרה על אונס בנה בבית חולים זיו בצפת

משטרת חיפה פתחה בחקירה בעקבות תלונה של האם. האם טענה בתלונה כי בנה נאנס על ידי עובדים בבית החולים. תנועת אומ"ץ, שמסייעת למשפחה, פנתה היום (רביעי) לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ולסגן שר הבריאות יעקב ליצמן וביקשה מהם לבצע חקירה יסודית ומהירה של התלונה.
אומ"ץ פנתה בדרישה לשר לביטחון פנים וסגן שר הבריאות לפתוח בחקירה

במשטרת חיפה אישרו את דבר הגשת התלונה וציינו כי הנושא נמצא בחקירה. יו"ר הנהלת אומ"ץ, אריה אבנרי, כתב לאהרונוביץ' ולליצמן: "תנועת אומ"ץ טיפלה בשבועות האחרונים בפרשה זו והיו לה אספקטים חמורים, ביניהם אשפוז בכפייה מבלי שהנער הוכרז כקטין נזקק ותוך חשד לביצוע עבירות נוספות על המנהל התקין, במהלך הטיפול הרפואי והמשפטי של הרופאים שטיפלו בנער".

בסיום מכתבו לשר לביטחון פנים ולסגן שר הבריאות, מדגיש אבנרי כי "תנועת אומ"ץ רואה בחומרה רבה את החשדות האחרונים ותובעת לנקוט בכל הצעדים הדרושים על מנת להביא לכך שהחקירה תהיה יסודית ומהירה. אם אמנם יתברר שיש ממש בחשדות, יש למצות את הדין עם העובדים שהתעללו בנער חסר הישע".

בית חולים זיו בצפת מתחמק

מבית החולים זיו נמסר כי "הבדיקה האמורה שדווחה כי התבצעה בנער, בוצעה על פי הנטען שמונה ימים לאחר ששוחרר הנער מאשפוז במרכז הרפואי זיו ולא היה באחריותנו. תמוהה בעיננו הקביעה הנחרצת, כי האירוע הנטען התרחש במהלך האשפוז על ידי עובדי המרכז הרפואי. לאחר קבלת התלונה דיווחנו על התלונה כחוק למשרד הבריאות ולמשטרת ישראל. ונקיים שיתוף פעולה מלא עם משטרת ישראל בחקירתה את מקרה התלונה".
.
קישורים:

עדויות קשות על התעללות – בית חולים פסיכיאטרי לילדים – נס ציונה

דע, כאשר פקידת הסעד סבורה כי בן משפחתך צריך לעבור אבחון כלשהו, זוהי מכשלה אשר נועדה לעשות לה את החיים קלים, לפרנס את עמיתיה, ולהרוס את חייך וחיי משפחתך. עדיף תמיד לטפל בבעיותיך בעצמך, או בסיוע מומחים שאתה/את קובעים ומשלמים להם. ועל זה נאמר: "אם אין אני לי, מי לי" (פרקי אבות).
.

.

.
יולי 2007 בעקבות תחקיר "מעריב" והערוץ הראשון, הזמין משרד הבריאות את הערוץ הראשון, לבקר במחלקת הילדים של בית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, התנאי: אסור לצלם או לראיין אפילו אחד מ -39 הילדים במחלקה, ו/או מ-70 אנשי הצוות.
במחלקה מאושפזים ילדים מגיל 6 עד גיל 13, חמשה ילדים לנים בחדר במחלקה הפתוחה, יש מקום מועט מאוד לפרטיות, מקצת הילדים הוכנסו לבית החולים הפסיכיאטרי בכפייה, ואחרים בהסכמת ההורים.
.
ענשים, חדרי בידוד, מלחמות, כדורים, זריקות, הרדמות, …
מספרת אחת האמהות על בנה המאושפז: "מכדור לכדור עד ששיגעו לו, זה מוח של ילד קטן מצומצם, ככה מעמיסים אותו בכדורים?, וים של עונשים, רק חדרי בידוד רק בכוח, רק במלחמות, רק בכדורים, רק בהרדמות, … הייתי רואה אותו מוזנח, לפעמים ילדים הייתי רואה אותם זרוקים … עומדים ליפול אפילו מסוממים, הוא אומר לי: 'אמא אני מפחד, את יודעת שאת הולכת, ואני נשאר פה, את צריכה להוציא אותי מפה אמא, איך שמת אותי פה במקום הזה?' "
חדר הילדות: הציורים מעידים על מצוקה נפשית, הילדים שקשה לשלוט בהם מועברים בכוח למחלקה הסגורה, לפי עדותם הם מאוימים שיוכנסו לחדר הבידוד.
.
הילדים חווים ענשים ולא טיפולים
אלה שנר – יו"ר עמותת מגן אנוש: "הילדים בבית החולים הפסיכיאטרי הזה מקבלים עונשים, לא טיפולים, ילד מפריע בבוקר או יש אירוע התנהגותי בבוקר הבידוד נעשה בערב, זה לא טיפול ,זה עונש, … משרד הבריאות הודיע כי בשנה אחת מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים לילדים, 800 ילדים, מתוכם 204 בכפייה, … מקומות כאלה לא צריכים להיות במדינה מתוקנת, .. אחות אחת אמרה שאף ילד לא יוצא מהמקומות האלה נורמלי, … הם לא משתקמים לעולם, …הם מתיימרים לטפל בהם, אני לא יודעת בדיוק למה, אבל ילדים שחווים זריקות כעונש, ילדים שחווים בידוד כעונש, ילדים שחווים שהייה ארוכה בבתי חולים ללא ההורים שלהם, זה חוויה טראומטית לכל החיים, … הם מרגישים אבודים, שחרב עליהם עולמם, …"
.
כמו כלב
אמיר משה, חבר בעמותת מגן לזכויות אנוש, מספר בוועדת הכנסת לפניות הציבור, בישיבה בנושא "אשפוז קטינים בבתי חולים פסיכיאטרים" מיום 21 בינואר 2008:
"ראיתי שם (בבית חולים פסיכיאטרי לילדים בנס ציונה) ילדים שפשוט התעוותו. היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש. אחרי כמה זמן, את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.
ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו. אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.

לא ציפיתי להתרגש ברמה כזאת. אחד הדברים שאני הבנתי מכל הסאגה הזאת, שיש הבנה שהדבר הזה בעצם לא משפר. האחיות אומרות שאף ילד לא יוצא במצב משופר. אני פשוט לא מצליח להבין, אם בן אדם יודע שהוא עובד באיזשהו מקום שלא עוזר לילדים, איזה בן אדם שפוי יישאר עובד במקום? כואב לי לראות את כל המקרים הללו. אסיים כאן, פשוט הנושא כבד לי. "

קישורים: