פסיכיאטר יורם יובל ותחלואי ההיבריס הפסיכיאטרי – תלישת תינוק מאמו

חדשות 10 – בלעדי: יורם יובל כתב מסמך פסיכיאטרי שהרחיק אם מבנה, אף שלדבריה מעולם לא טיפל בה – 15/09/2013 – ברוך קרא

אחד הפסיכיאטרים המוכרים והמוערכים בישראל, חתם לאחרונה על מסמך בו הוא מוסר אבחנות קשות בנוגע לאישה, שגרמו להרחקת בנה ממנה. כעת היא טוענת כי הדבר נעשה מבלי שיובל טיפל בה, ומבלי שהוא מציין כי אבי הילד הוא קרוב משפחתו: "מסרו עליי תצהיר הזוי ושקרי". יובל בתגובה: "הטענות אינן נכונות, אך אסור לי להתייחס"


הפסיכיאטר המוכר והמוערך, יורם יובל, עומד במרכזן של האשמות חמורות ביותר מצדה של ישראלית המתגוררת לאחרונה בחו"ל. כפי שנחשף הערב (ראשון) בלעדית במהדורה המרכזית של חדשות 10, טוענת האישה כי תצהיר שמסר יובל אודותיה, למרות שלא טיפל בה מעולם, הרחיק ממנה את בנה וגרם להעברת המשמורת עליו לבעלה – קרוב משפחתו של יובל.
כבר כמה שנים ש' מתגוררת בחו"ל ביחד עם בעלה, ושם היא ילדה את בנם הבכור. בתקופה שלאחר הלידה, התפתח אצלה דיכאון קל, שלדבריה טופל על ידי רופא משפחה, ולא גרר המלצה לטיפול פסיכיאטרי. בשל מצבה, מחליט הבעל לפנות לקרוב משפחתו יובל, לטענת ש', ללא ידיעתה.

בשלב מסוים, כשבני הזוג מגיעים לביקור בארץ ביחד עם הילד, ממליץ יובל לאב להפגיש את האשה עם פסיכיאטר נוסף, והיא נענית בחיוב לבקשת בעלה. הזוג התגורר בבית הורי האב, עמם לאשה יש יחסים מתוחים. כעבור זמן מה היא ביקשה מבן זוגה לעבור ולהתגורר במלון, ואז, כך היא מספרת, הדברים החלו לצאת משליטה. "בעלי התחיל להתנהג מוזר", היא שחזרה בשיחה עם חדשות 10. "הוא שם מזרון בכניסה לחדר שלי ואמר שאני לא אצא משם ביחד עם הילד".

ש' מזעיקה משטרה, ואילו האב מזעיק את יובל ואת הפסיכיאטר הנוסף עימו היא נפגשה בארץ. בסופו של דבר העניינים נרגעים, אך מתלהטים פעם נוספת כשהיא מבקשת לצאת מהארץ עם התינוק – והמשטרה שוב מוזעקת. אז, לדבריה, מובא אל השוטרים תצהיר מטעמו של יובל, שכאמור לטענתה מעולם לא טיפל בה.

"היא סובלת מדיכאון אחרי לידה עם קווים פסיכוטיים, עם פגיעה בבוחן המציאות וקושי בשליטה בדחפים", מאבחן שם יובל, ואף מוסיף – "אין להשאירה בלא השגחה". כל זאת, מבלי לציין ולו פעם אחת שהאב הוא קרוב משפחתו.

כעבור יומיים, מגיש יובל תצהיר לבית המשפט, ובשונה מהמסמך הקודם, כאן הוא כותב כי העביר את הטיפול לפסיכיאטר אחר. זאת, לדבריו, בשל הקרבה המשפחתית. בעקבות התצהיר הזה, העבירה שופטת בית המשפט לענייני משפחה – במעמד צד אחד – את הבן למשמורת האב. האם עתרה לבית המשפט וטענה כי על פי אמנת האג, מדובר בחטיפה. בשבוע שעבר, כחודשיים לאחר שהתינוק הורחק ממנה, קובע בית המשפט כי יש להחזיר אל האם את התינוק לאלתר.

"מעולם לא ניהלתי עם יורם יובל אפילו שיחה", היא מצהירה. "הייתה בינינו החלפת מילים אחת, פחות מ-5 דקות, וזו הייתה הפעם היחידה שפגשתי את האיש הזה". גם הפסיכיאטר הנוסף, שיובל הפנה אותה אליו, תמה למשמע המסמך ובשיחה עם ש', שהקלטתה הגיעה לידי חדשות 10, אמר כי הוא "מתפלא שיובל כתב דבר כזה", והוסיף כי אין לו הסבר על איזו תשתית כתב יובל את הדברים.

"הם מסוגלים בלי לראות אותי לקחת ממני את הבן שלי", האשימה ש'. "זה תינוק שעדיין יונק, והכל על סמך תצהיר כה הזוי". על הפסיכיאטר הקרוב לבעלה היא אמרה: "הוא אדם ידוע, וזה ברור שמדובר בהיבריס. הוא בתחושה שהוא כל יכול, שהוא יבוא ויעשה פה סדר בסיטואציה".

יורם יובל בתגובה: "מנוע מלהתייחס"

הפסיכיאטר יורם יובל אמר בתגובה לכתבה כי "אני מנוע מלהתייחס למקרה משום שחל עליו חיסיון רפואי, כפי שחל בין מטפל למטופל. המתלוננת יודעת זאת היטב, ולכן לא הסירה מעלי את חובת החיסיון שלי כלפיה, שבעטיו אני מנוע מלהגיב. למותר לציין שככל שבפרסום (שנעשה מתוך ידיעה ש"ידי קשורות" ואני לא יכול להגיב לגופם של דברים) יהיה משום לשון הרע ופגיעה בשמי הטוב, אני שומר לעצמי את הזכות להגיש תביעה מתאימה, ולרבות נגד המפרסמים או מי שהביאו לפרסום, ובמקרה זה טענת תום לב עלולה לא לעמוד לכם. חובת החיסיון הרפואי חלה על אדם ביחס לאדם אחר, רק אם הוא מטפל בו!".

עוד טען יובל כי "הטענות שבכתבה אינן נכונות, ובטעות יסודן. מאוד הייתי רוצה להתייחס אליהן לגופן – אבל אסור לי, בגלל חיסיון רפואי, שמותר להפר אותו רק במצבי חירום, ולצורך שמירה על חיי אדם. על כן אינני יכול להגיב בפומבי לטענות המושמעות נגדי עכשיו, שכן מי שמתלוננת נגדי לא שיחררה אותי מחובת החיסיון הזה. אם תהיה אלי פניה של גורם מוסמך אתייחס לדברים בפירוט, ובפורום הנכון, ואני בטוח שייקבע שפעלתי נכון.

"לא נותר לי אלא להביע צער על כך שהטענות האלה עלו, ולהדגיש שפעלתי לכל אורך הדרך מתוך חובה מוסרית ורפואית למנוע אסון. פעלתי בשיקול דעת, באופן אתי, ובמידתיות, לפי מיטב מצפוני וההבנה המקצועית שלי, על מנת לשמור על שלומה של מי שהייתי שותף לטיפול בה, ועל שלומו של ילד".

קישורים:

אישור פסיכיאטרי כעלה תאנה לעושק קשישה – הפסיכיאטר איתן חבר – דצמבר 20011 – מדובר באבחון לאישה בת 90 שביצע הפסיכיאטר איתן חבר ע"פ הזמנת חברת הלוואות בשוק האפור "מיסטר מאני". הפסיכיאטר חבר נשכר למתן אישור פסיכיאטרי לכשירות האשה למתן שיעבוד דירתה להלוואה על סך 450,000 שקלים לבנה…

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – אוסף של הבלים ודברי בלע הרעיל הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה ד"ר איתן חבר על נבדקת שהובאה ע"י בעלה שהופנה ע"י לשכת הרווחה בבת ים. הפסיכיאטר איתן חבר לא בדק את האישה אך עיכס בתעודת רופא ותייג אותה בבדיות ועלילות, וקבע דיאגנוזה וטיפול אשר הרעו את מצבה והרסו את חייה… 

פסיכיאטרית איריס מנור – גלי את הקשרים הכספיים שלך

הודעה לתקשורת  5.3.2013
גלי את הקשרים הכספיים שלך
בעקבות הפגנה שנערכה מול מלון דן קונטיננטל ב 27 לפברואר לבאי הכנס הפסיכיאטרי הבין לאומי לקשב וריכוז

עמותת 'מגן לזכויות אנוש' דורשת

מהפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור כמנהלת היחידה להפרעות קשב בבית החולים גהה ממארגנות הכנס לפרסם לציבור הרחב את קשריה הכספיים עם יצרניות הריטלין והקונצרטה

ביום ד' 27 לפברואר, מול מלון אינטר קונטיננטל הפגינו במשך כ4 שעות עשרות אזרחים בליווי להקת רוק ורמקולים בקריאה לד"ר איריס מנור, ממארגנות הכנס הבינלאומי ל"קשב וריכוז", לחשוף את קשריה הכספיים עם יצרניות הריטלין והקונצרטה כאשר היא מתראיינת לכלי התקשורת וממליצה על מתן של סמים אלה לילדים ומבוגרים. העמותה טוענת כי התנהלותה של ד"ר איריס מנור נגועה בחוסר גילוי נאות וחשודה בחוסר תום לב, ניגוד עניינים ואי עמידה בכללי האתיקה המקצועית שהציבור היה מצפה להם מרופא במעמדה.

דובר עמותת מגן לזכויות אנוש יהודה קורן טוען כי קיימים פסיכיאטרים רבים ברחבי העולם אשר מצויים בקשרים כספיים עם תעשיית התרופות ומייצרים שפע של "מחקרי זבל" אשר כל מטרתם היא לבסס מראית עין של "מחקר מדעי" התומך ב"אבחונים שרירותיים" שלוכדים מאות אלפים מילדי ישראל שבמסלול הכמעט בלתי הפיך של שימוש בסמים ממריצים כדוגמת הריטלין והקונצרטה שיש בשימוש בהם סיכונים חמורים בטווח הארוך.

עמותת מגן לזכויות אנוש טוענת כי פסיכיאטרים רבים מבצעים טיוח והקלת ראש בנזקים של הריטלין והקונצרטה שאינה מאפשרת להורים הסכמה מדעת מושכלת לטיפול ,כיון שאינה מציגה באופן אובייקטיבי את חומרתם. לאור היקף השימוש בריטלין במערכת החינוך שכבר נמצא במימדים של מגפה, העמותה מבקשת ממשרד הבריאות לנקוט בצעדים אופרטיביים שיבטיחו שלא יהיה שימוש לרעה בריטלין לצרכים שלא נועד להם במקור, כגון לדרוש מהרופאים להחתים את ההורים על טופס הסכמה מדעת לפני מתן ריטלין לילדיהם כיון שלעיתים קרובות איש לא מעדכן אותם כי מדובר בסם תחת פקודת הסמים המסוכנים.

אחת ממשתתפות ההפגנה הביאה עמה עדות שכתבה ביתה בת ה-17 והמתארת את הנזק שנגרם לה מהשימוש בריטלין.

" לקחתי ריטלין במשך כ-4 שנים. מניסיוני ריטלין הוא סם- והוא ממכר. לא מזמן גיליתי שכל אחד מחבריי שנוטל ריטלין או נטל בעבר ושאלתי אותו על כך, ניסה יותר מפעם אחת להסניף את הכדור, דבר שאני בעצמי הייתי עושה באופן קבוע, ולא כי "ראיתי את זה בסרט", אלא כי הרגשתי שאני צריכה, באופן הכי טבעי. ואני מדברת על כשהייתי בת 14. את הדבר הזה גיליתי ממש לא מזמן ועד אז הייתי בטוחה באמת ובתמים במשך כמה שנים שמשהו איתי לא בסדר. ריטלין אכן ממכר, בדומה לקוקאין, ויש לו השפעה פיזית ומנטלית קשה, שכוללת מצבי רוח קיצוניים, מאופוריה עד הרגשת חוסר ערך, ריקנות, רדיפה, חוסר שקט אפאטיות , חוסר תיאבון, עייפות וקשיים בשינה. כשהשפעתו משתבשת מעלים את המינון וחוזר חלילה. בתקופה שכבר נטלתי קונצרטה של 50 ומשהו מ"ג, במשקל הגוף שלי שמעולם לא עלה על 42 ק"ג (מינון גבוה מידי לכל הדעות) הרגשתי יום אחד שאולי בכל זאת אני צריכה יותר. 4 וחצי ימים רצופים בלי לאכול, לישון או לתקשר עם הסביבה מחשש שמישהו ישים לב, ולבסוף הגיעו גם הזיות והגעתי לחדר מיון. זה היה היום האחרון שלקחתי רטלין.
היום אני בת 17 וחצי, כבר קרוב לשנתיים ללא רטלין ועדיין סובלת מתופעות לוואי גופניות ונזק בלתי הפיך שקשור לבעיות גדילה, הורמונים וביניהם בלוטת התריס ,שנגרמו כתוצאה מנטילת התרופה. לאחר הפסקת הריטלין קיימים בבירור תסמיני גמילה, הקושי בריכוז עולה במידה משמעותית ונכון להיום אני מסיימת בית ספר בלי שום תעודת בגרות."

מוסיפה מנכ"לית עמותת מגן לזכויות אנוש שלא נשקוט ולא ננוח עד שקשריה הכספיים של הפסיכיאטרית ד"ר איריס מנור, המשמשת כמנהלת היחידה להפרעות קשב בבית החולים גהה. פסיכיאטרית של הילד והמתבגר, מנהלת מרכז "אורלנסקי" להפרעות קשב וריכוז ומכון"אניגמה".

תחשוף לציבור את קשריה הכספיים עם חברות התרופות. זכותו של הציבור לדעת שאדם הממליץ להם באמצעות כל כלי התקשורת על שימוש בתרופה ממכרת, הנמצאת תחת פקודת סמים מסוכנים, מקבלת באותו הזמן, כסף רב, על בסיס קבוע, מחברות התרופות המייצרות את אותו סם ממריץ

  לקבלת פרטים נוספים, או להגשת תלונות אנא פנה לדובר עמותת מגן לזכויות אנוש: יהודה קורן .yodak8@gmail.com

יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

פלייליסט – הונאות הפסיכיאטריה

טיוח ניגוד עניינים רופאים במתן תרופות למטופלים

המקור – דצמבר 2012 – תחקיר החושף את האינטרסים הכלכליים של משרד הבריאות והרופאים בישראל. משרד הבריאות ובכירי הרופאים בישראל מתחמקים מלתת לציבור תשובות על ניגוד עניינים של רופאים מול הלקוח ומול חברות התרופות. מדובר ברופאים בכירים היושבים בועדת סל התרופות בכנסת, ובעלי משרות בכירות בבתי חולים, ועובדים גם עבור חברות התרופות, שעניינן נדון בועדת הסל בכנסת.

כשחולה מעניק לאחד ממטופליו מרשם לתרופה, מדובר לכאורה בפעולה פשוטה לחלוטין, שהיא מהות עבודתם של הרופאים. הרופא מעוניין כמובן בטובתם של כל החולים שעוברים תחתיו, אלא שתחקיר "המקור" מגלה כי כמו בכל תחום אחר – גם בתחום הבריאות יש לא מעט אינטרסים שמשפיעים.

כיצד למעשה יידע אותו הרופא איזו תרופה עליו לרשום לנו? לצורך כך, עליו להשתתף בכנסים והשתלמויות רבים, לעיתים מחוץ לישראל, ולבצע מחקרים כל העת. אלא שאת הכנסים והמחקרים הללו מממנות בנדיבות חברות התרופות הגדולות, וכך נוצר ניגוד האינטרסים הבעייתי – חלק מהרופאים, שמכהנים גם כחברים בוועדות סל התרופות, נדרשים למעשה להחליט מה יעלה בגורל התרופות של החברות שמשקיעות בהן כספים רבים.

אחד הרופאים היחידים שמסכימים לדבר על ה"שיטה" הבעייתית הזו בין חברי ועדות הסל לבין חברות התרופות הוא פרופסור איתמר רז, יו"ר המועצה הישראלית לסכרת. "החברות האלה יוצרות איתנו את הקשר", מסביר רז. "כמובן, שמאחור קיים העניין שאלה האנשים שמחר יכולים להיות נציגים עקיפים שלנו".

הקשר קיים, השקיפות לא

אמנם ברור לחלוטין שמוכרח להתקיים קשר בין הרופאים לחברות התרופות הגדולות, אלא שבישראל כמעט ולא קיימת שקיפות סביב הנושא. בהצהרות ניגוד העניינים עליהן חותמים הרופאים אין שום דרישה לדעת כמה כסף הם מקבלים מהחברות, לעומת מדינות אחרות, שם המידע גלוי ומוצהר.
  בית החולים הדסה עין כרם. ניגוד עניינים בקביעת התרופות?   צילום: גפן מעוז
 בית החולים הדסה עין כרם. ניגוד עניינים בקביעת התרופות?   צילום: גפן מעוז 

אז כמה כסף מקבלים הרופאים מהחברות? למעשה, הסכום הוא פונקציה של השירות אותו הן מקבלות. ברשימה נכללות הרצאות חסות בארץ באלפי שקלים, הרצאות בחו"ל באלפי דולרים שכוללות אירוח מפנק על חשבון החברות, וגם ייעוץ רפואי שמגיע לעשרות אלפי שקלים. חלק מהרופאים אף מבצעים מחקרים קליניים עבור החברות, שמשקיעות בהן מאות אלפי דולרים.

הקשר הזה בין הרופאים לחברות הגדולות איננו מסתיים רק בוועדות המייעצות, אלא מגיע גם לבתי החולים הגדולים ביותר בארץ. כך למשל פרופסור יוסף קרקו, שמכהן כיו"ר ועדת התרופות בבית החולים הדסה עין-כרם, מנהל כבר שנים ארוכות "רומן" עם ענקית התרופות אם.אס.די. קרקו מקבל מהחברה סכומים שנעים עד עשרות אלפי שקלים – אך זה לא מונע ממנו מלהשתתף בדיוני הוועדה בנוגע להכנסת התרופות של החברה לסל התרופות.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לנושא: "פרופסור קרקו מילא אחר כל התקנות והנהלים כנדרש. הייעוץ שמוענק לחברות מסחריות שהוזכרו אינו קשור כלל לתרופות שעלו לדיון בוועדה".

קישורים:

פסיכיאטר לאון גרינהאוס – כתב אישום חמור על ניצול משאבים ציבוריים לטובתו האישית

פסיכיאטר לאון גרינהאוס - כתב אישום חמור על ניצול משאבים ציבוריים לטובתו האישיתהכתבה אישום: פסיכיאטר בכיר ניצל משאבים ציבוריים לטובתו האישית , רוני לינדר-גנץ , דצמבר 2012 , ThaMarke

על פי החשד, פרופ' לאון גרינהאוס, מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, לא הצהיר על קשריו העסקיים עם חברת תרופות בעת ששימש יו"ר ועדה פסיכיאטרית מייעצת לוועדת סל התרופות. בא כוחו של גרינהאוס: "הוא מכחיש בשלב זה את האישומים"

ועדת סל התרופות מתנהלת בשנים האחרונות בשקיפות יחסית, תוך שהיא פתוחה לעיתונאים ומפרסמת את הפרוטוקולים שלה. אך האם ייתכן שמאחורי הקלעים עלולים להתהוות קשרים בעייתיים בין רופאים לחברות תרופות?

כתב אישום שהגישה בשבוע שעבר נציבות שירות המדינה לבית דין המשמעתי של עובדי המדינה בירושלים נגד אחד מבכירי הפסיכיאטרים בישראל, פרופ' לאון גרינהאוס, חושף חשד כזה, שלחברי ועדת סל התרופות אין לכאורה כל דרך להתגונן בפניו, והם אף אינם יכולים להיות מודעים לו.

גרינהאוס מנהל את המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, הכולל את בתי החולים כפר שאול ואיתנים ו-11 מרפאות באזור ירושלים, בית שמש וקרית ארבע. מתוקף תפקידו, הוא משמש גם יו"ר התת-ועדה במועצה הלאומית לבריאות הנפש שתפקידה בין השאר להמליץ לוועדת סל התרופות אילו מבין התרופות הרבות מתחום הפסיכיאטריה להעדיף על פני אחרות.

לפי החשד, בספטמבר בשנה שעברה, זמן קצר לפני דיוני ועדת סל התרופות, נפגש גרינהאוס עם הפסיכיאטר הראשי של הסניף הישראלי של חברת התרופות הדנית לונדבק, ד"ר יובל בן אמנון, ובמהלך הפגישה עבדו השניים על חוברת שבכוונת החברה להוציא. על עריכת החוברת שילמה החברה לגרינהאוס 4,000 שקל.

על פי כתב האישום, באותה פגישה הציג בן אמנון בפני גרינהאוס תרופה של החברה בשם Saphris, לטיפול בתסמינים של סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית, וביקש ממנו להמליץ עליה לוועדה. מאוחר יותר העבירה החברה חומר על התרופה לגרינהאוס, והוא, על פי החשד, הפיץ אותו בתת-ועדה.

כדי למנוע מהלכים מאחורי הקלעים שחברי ועדת הסל אינם מודעים אליהם קיים טופס גילוי נאות. כל מי שקשור לעבודת ועדת הסל אמור לדווח בו על ניגודי עניינים אפשריים, ובמקרה הצורך לפסול את עצמו מעיסוק רגיש. על פי כתב האישום, גרינהאוס לא דיווח בטופס על קשריו העסקיים עם לונדבק, אף שהיו לכאורה הדוקים, וכללו קבלת תשלום אישי מהחברה. יצוין כי התרופה לא נכנסה לסל התרופות.

לפי החשד, גרינהאוס אף ביקש ממזכירותיו לפנות לחברות תרופות ולבקש מהן להביא לו למרכז הציבורי שבו עבד "כמות גדולה של תרופות". נציגי החברות נענו לבקשה, ונהגו להעביר לו קופסאות רבות של תרופות, ואילו גרינהאוס, על פי החשד, היה לוקח את התרופות למרפאתו הפרטית.

גרינהאוס יצא ביום רביעי האחרון, עם הגשת כתב האישום, לחופשה לזמן בלתי מוגבל, כחלופה להשעיה. כתב האישום כולל ארבעה סעיפים, שהמשותף להם הוא ערבוב אסור בין תפקידיו הציבוריים לפרקטיקה הפרטית שלו.

סעיף האישום הראשון נוגע לדרישתו של גרינהאוס ממזכירותיו האישיות במשרתו הציבורית לבצע בעבורו מטלות פרטיות. בין השאר, על פי כתב האישום, הוא ביקש לשלם דו"חות חניה וחשבונות אישיים, להדפיס עבורו מכתבים אישיים לעירייה, להשיג עבורו התחייבויות מקופת חולים לטיפולים רפואיים אישיים, להפיץ פרסומי סדנאות שערכה אשתו ולקבוע תור למטופלים שלו במרפאתו הפרטית.

עוד נטען בתובענה כי גרינהאוס ביקש משתי מזכירותיו בהזדמנויות רבות לפנות לבתי חולים ולקבל מהם סיכומי מחלה של מטופלים שבהם הוא מטפל במרפאתו הפרטית. כמו כן, נטען, ביקש גרינהאוס מאחת ממזכירותיו לבצע הגהה לשלושה כתבי עת שערך בעבור חברה פרטית – מבלי לשלם לה על כך. את השכר שקיבל על העריכה – 1,500-2,000 שקל על כל אחד משלושת כתבי העת – לא שילשל לכיסו, אך העביר לעמותת הידידים של המרכז הרפואי, שמימנה בין היתר מחקרים שערך.

על פי אישום נוסף נהג גרינהאוס בין 2005 ל-2012 לצאת כמעט מדי יום מעבודתו הציבורית בין 12:00 ל-14:30 אל הפרקטיקה הפרטית או ענייניו הפרטיים, תוך שהוא מדווח על יום עבודה מלא של שמונה שעות, שאליו הוא מחויב.

האישום האחרון נוגע לניגוד עניינים שבו נחשד גרינהאוס, ביחס לרופאה זוטרה יותר. לטענת התביעה, במהלך 2008 הציע גרינהאוס לרופאה במרכז הציבורי כפר שאול שכפופה לו לעבוד במרפאתו הפרטית, ואף חתם כממליץ על טופס הבקשה שלה, ומאוחר יותר אישר בעצמו את הבקשה. על פי ההסכם ביניהם, נטען בכתב האישום, מעבירה לו הרופאה 40% מהכנסותיה עבור כל מטופל שבו היא מטפלת במרפאתו הפרטית של גרינהאוס.

בא כוחו של גרינהאוס, עו"ד ערן קייזמן, מסר בתגובה כי "כתב האישום הגיע לידנו רק ביום חמישי ועדיין לא קיבלנו את חומר הראיות. פרופ' גרינהאוס הוא רופא רב פעלים, מבכירי הפסיכיאטרים בישראל, ואדם שתרם רבות למערכת הפסיכיאטרית. הוא מכחיש בשלב זה את כל האישומים נגדו, וכשיבוא יומנו – נגיב בפני בית הדין". מחברת התרופות לונדבק נמסר: "מעולם לא נעשתה פנייה אל פרופ' גרינהאוס בבקשה שימליץ על תרופה כזו או אחרת לוועדת סל התרופות. הקשר בין ד"ר בן אמנון לבין פרופ' גרינהאוס הוא מקצועי בלבד, שבמסגרתו שימש גרינהאוס עורך של חוברת מידע לקהל הרחב אודות מחלת המאניה דפרסיה".

התעללות בחוסים במוסד פסיכיאטרי "איתנים"

קישורים:

טיפול נמרץ – יחסים מסוכנים של ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן – הכתבה "טיפול נמרץ" , רן רזניק , 7 ימים , ידיעות אחרונות , 02.04.2010 , צילום: אלדד רפאלי – הפרשה שמסעירה את צמרת הממסד הרפואי בישראל: נגד ד"ר שלום ליטמן, מבכירי הפסיכיאטרים בארץ ומי ששירת כראש שירותי בריאות הנפש, הוגשה תלונה של מטופלת, אשר ליטמן ניהל עימה רומן – כולל יחסי מין על ספת הקליניקה…

עומס חסר תקדים בבתי החולים הפסיכיאטריים "איתנים" ו"כפר שאול" באזור ירושלים – תפוסת היתר בבתי החולים "כפר שאול" ו"איתנים" מביאה לכך שחולים שוכבים על מיטות מתקפלות בחדר האוכל ..

התעללות במטופלים בבית החולים הפסיכיאטרי לנוער "איתנים" ירושלים – תחקיר של עמנואל רוזן וענת גורן, אפריל 2008, ערוץ 2: בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים" אמור לטפל בבני נוער במצוקה קשה של התעללות, ואלימות, אך הם יוצאים משם חבולים ופגועים לא פחות. מטופלת א': "אמרו לי שאם אני לא אשתה את זה אז הם יקשרו אותי וידחפו לי את זה באינפוזיה, שתיתי את כל הכמות. אחרי 10 דקות התחלתי להקיא, והסתובבתי עם פח כל היום. באחד בלילה לא יכולתי להירדם כי לא יכולתי בכלל לשכב, כל פעם ששכבתי אז הקאתי עוד ….

כתב אישום חמור נגד מנהל ושמונה עובדים בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", ירושלים – ניר חסון הארץ 25 דצמבר 2006 – מנהל בית החולים, ד"ר יעקב מרגולין, מואשם בכך שידע על מעשיה של בן מאיר אך לא עשה די כדי למנוע אותם. ביוני 2003 הוא קיבל דו"ח שהעלה חשד להתעללות בחוסים במחלקה, אולם הוא לא התייחס אליו ברצינות. ….

דו"ח מבקר המדינה: חשדות לפלילים בהתנהלות בכירים בקופת חולים מאוחדת

הכתבה דו"ח מבקר המדינה: חשדות לפלילים בהתנהלות בכירים בקופת חולים מאוחדת , דן אבן הארץ , נובמבר 2010

בדו"ח חריג בחומרתו, חושף המבקר מחדלים מתמשכים של בכירים בקופת חולים מאוחדת השלישית בגודלה בארץ, בהם העסקת קרובי משפחה אצל ספקים והענקת הטבות כספיות לבכירים
.

.
מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, פירסם היום (15.11.2010 , שני) דו"ח חריג בחומרתו על התנהלות קופת חולים מאוחדת. המדובר באחד הדו"חות החמורים שמפרסם משרד המבקר, העוסק במחדלים מתמשכים לאורך שנים של בכירים במאוחדת, קופת החולים השלישית בגודלה בישראל.

המבקר ממליץ על פתיחת חקירה בחשד לפלילים כנגד שורת בכירים בקופה במספר פרשיות; על הקמת ועדת חקירה לתפקוד הקופה במשרד הבריאות ובוועדה לביקורת המדינה של הכנסת; ועל הוצאת צווים כנגד עובדי הקופה להחזרת כספים שהועברו אליהם בניגוד לכללי מינהל תקין. בעקבות הדו"ח כבר נעצר בשבוע שעבר בכיר במאוחדת על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה. בתגובה לממצאים, הורה מנכ"ל משרד הבריאות על כינוס מיידי של דירקטוריון קופת חולים מאוחדת לקבלת החלטות תוך עשרה ימים.

קרובי משפחתו של המנכ"ל הועסקו אצל ספקי הקופה

דו"ח המבקר מצביע על "פגמים מהותיים בהליכי הניהול, הפיקוח והבקרה של הקופה, שבידיה הפקידה המדינה כספי ציבור לשם מתן שירותי בריאות למיליון מבוטחים". לפי הדו"ח, "התמונה המצטיירת מצביעה על תרבות ארגונית קלוקלת הנמשכת זה שנים, ועל חריגות חמורות מאוד מכללי מינהל תקין וליקויים המעוררים חשש לזילות כספי הציבור, ובמקרים מסוימים אף חשש לפגיעה בטוהר המידות. חריגות וליקויים אלה התאפשרו בשל כשל ניהולי מתמשך של כלל מערכי הקופה, לרבות המוסדות המפקחים ודרגי הניהול הבכירים".

הביקורת מצביעה על כך שבכירים במאוחדת לא דיווחו על העסקת קרובי משפחה על ידי ספקים של הקופה במצב של "ניגוד עניינים חמור ומתמשך". מנכ"ל מאוחדת, שמואל מועלם, שנכנס לתפקידו ביוני 2007, מואשם באחריות ניהולית למחדלי הקופה המפורטים בדו"ח. באופן אישי מואשם המנכ"ל כי שלושה מקרובי משפחתו הועסקו לאורך שנים אצל ספקים של הקופה, מבלי שדיווח על כך להנהלת הקופה והיועץ המשפטי שלה. בתשובתו למבקר הבהיר מועלם כי "בשעתו לא הייתי ער די הצורך לחובה לדווח על היותם מועסקים אצל ספקים של הקופה, כל עוד אין חשש ממשי לניגוד עניינים… ולכן לא דיווחתי. אני מבין כעת כי זו הייתה טעות".

הקופה העניקה לבכיריה הטבות כספיות חריגות

בביקורת נמצא כי הקופה העניקה לעובדיה, ובעיקר לבכיריה, הטבות כספיות ניכרות וחריגות, עליהן מסרה דיווח חלקי בלבד לממונה על השכר באוצר. עוד נמצא כי המנכ"ל מועלם אישר בתפקידיו הקודמים לעובדים רבים פדיון ימי חופשה תוך התעלמות מדרישות הממונה על השכר באוצר. בעקבות הביקורת כבר הורה הממונה על השכר לעובדים להשיב כספים שהתקבלו בין השנים 2004 עד 2008 על פדיון ימי חופשה בסכום כולל של 900 אלף שקל.

לפי מסמכי הקופה, לפחות 17 מעובדיה הבכירים מקבלים גם "תוספת ייצוג" להשתתפות באירועים משפחתיים פרטיים של עובדים בקופה. בין מקבלי התוספת נכללים מועלם ומבקר הפנים של הקופה דוד סומך, וזאת מבלי שנמצא פירוט של אמות המידה לבחירת העובדים שקיבלו את התוספת ולקביעת שיעורה. בדרך זו שילמה הקופה ממאי 2008 עד מאי 2009 סכום של כ-292 אלף שקל לבכיריה, ובהם 66 אלף שקל למועלם עבור השתתפותו ב-132 אירועים. ממצאים אלו הועברו ליועץ המשפטי לממשלה בחשד לעבירה על החוק.

חבר המועצה העביר כספים לעמותה חרדית בניהולו

צבי למברגר, המכהן כחבר "מועצת המאוחדת", אחד המוסדות המנהלים את הקופה, מאז 2005 ניהל במקביל בשנים 2004-2009 את עמותת "למען ירושלים", הפועלת בקהילה החרדית בירושלים. בדיקת המבקר העלתה כי הקופה התקשרה עם העמותה לכאורה כדי שזו תספק שירותי ניהול לאחד מסניפי המאוחדת בעיר. לפי הדו"חות הכספיים של העמותה, בשנים בהן ניהל למברגר את העמותה העבירה לה הקופה כ-12.7 מיליון שקל. חברותו של למברגר במועצה העמידה אותו במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו בעמותה, ובין תפקידו כחבר במועצה שתפקידה לפקח על פעולות הקופה.

המבקר קובע כי על משרד הבריאות לבחון את האפשרות לחייב את מאוחדת להחזיר את הכספים שהוציאה למימון הפעילות השוטפת של עמותות מהמגזר החרדי. הממצאים בעניינו של למברגר הועברו גם על ידי המבקר ליועץ המשפטי לממשלה לבחון האם לפתוח נגדו בחקירה בחשד לעבירה על החוק.

הרוקח הראשי ניהל מחסן תרופות פרטי

ממצאים חמורים בדו"ח המבקר נוגעים גם לפעילות הרוקח הראשי של מאוחדת, ג'ורג' שריקי. במקביל לתפקידו משמש שריקי כבעלים של בית המרקחת "מוריה" בירושלים המספק תרופות למבוטחי מאוחדת בבירה. "עצם העסקתו של בעל בית מרקחת פרטי כרוקח הראשי של הקופה, האחראי להתקשרות עם בתי מרקחת פרטיים, יצרה מצב מתמשך וחמור של ניגוד עניינים", קבע המבקר.

בנוסף לתפקידיו ניהל שריקי במאוחדת מחסן פרטי של תרופות, שחלקן אינן כלולות בסל הבריאות, שערכן נאמד בעשרות אלפי שקלים. מבדיקת המבקר עולה כי שריקי נהג לחלק חינם את אותן התרופות לפי החלטתו, ללא התייעצות עם גורמים מקצועיים בקופה. הממצאים בעניינו של שריקי הועברו אף הם ליועץ המשפטי לממשלה כדי לבחון פתיחה בחקירה.

שריקי מוזכר עוד בדו"ח בנוגע לכנסים שערך בשנים 2006-2008 לרוקחי הקופה במלונות יוקרה בארץ ובחו"ל, תוך חלוקת חבילות ספא למשתתפים. "עולה החשש שקבלת המימון מחברות התרופות היא לפחות בחלקה בגדר קבלת טובת הנאה מחברות אלה… באצטלה של קיום כנס מקצועי", כך לשון הדו"ח.

המנכ"ל הקודם קיבל תרופות שאינן בסל

הדו"ח מותח ביקורת גם על עוזי סלנט, ששימש בתפקיד מנכ"ל מאוחדת במשך שלושים שנים עד 2007. סלנט הואשם בניגוד עניינים באישור הסדרי עבודתו של הרוקח הראשי שריקי, שסיפק לו במשך שנים תרופות יקרות שאינן כלולות בסל הבריאות עבור קרוב משפחה. "הפעילות הלא תקינה של הקופה נמשכה שנים, ולדעת משרד מבקר המדינה, היא תוצאה של מחדל ניהולי מתמשך הן של מנהליה, שפעלו בניגוד לחוק, לתקנות ולכללי מינהל תקין; והן של גורמי הפיקוח והבקרה בקופה", קובע המבקר.

מאוחדת הערימה קשיים על משרד המבקר

במשרד המבקר נמתחה בימים האחרונים ביקורת על התנהלות הנהלת המאוחדת במסגרת הביקורת. "מאוחדת הערימה קשיים על משרד מבקר המדינה בנוגע לקבלת מסמכים ומידע. פעמים רבות עיכבו עובדי הקופה את מסירתם, וכאמור – התברר שלא תמיד נמסרו מלוא המסמכים והנתונים המבוקשים. גם תשובותיה של מאוחדת לשאלות משרד מבקר המדינה היו בחלקן לא מלאות ואף מטעות", נקבע בדו"ח.

המבקר קורא למשרד הבריאות, הממשלה והוועדה לביקורת המדינה של הכנסת להקים ועדת חקירה לבדיקת תפקוד קופת חולים מאוחדת ומוסדותיה. בסמכותה של ועדה שכזו גם לפזר את הנהלת המאוחדת, אם תגיע לממצאים חמורים. המבקר קורא להתערבות גורמי הפיקוח השלטוניים במתרחש במאוחדת, "לפעול לשינוי מהותי בסדרי עבודתה של הקופה, הדגשת חובות הדיווח והשקיפות כלפי המוסדות המנהלים, הגברת הסמכות והאחריות של המוסדות המנהלים, והכול – כדי לחייבם לנהוג ולפעול לפי מיטב הנורמות של ממשל תאגידי תקין החלות ומקובלות בגופים דומים".

דו"ח מבקר המדינה מציין גם כשלים בהתנהלות שלוש קופות החולים האחרות – כללית, מכבי ולאומית – בתחומי גיוס מבוטחים חדשים באמצעים המנוגדים לחוק או הסדרת מבני הדירקטוריונים של הקופות. המבקר קובע עוד כי הניידות בין קופות החולים עדיין מוגבלת בישראל, וכי הביטוח הסיעודי, שאינו עובר עם המבוטח לקופה החדשה, מהווה חסם עיקרי באפשרות של ישראלים לעבור בין קופות החולים. המבקר קורא למשרד האוצר לבחון אפשרויות לצמצם חסם זה.

מאוחדת: נלמד את פרטי הדו"ח ונתקן את הליקויים

מהנהלת קופת חולים מאוחדת נמסר בתגובה לדו"ח המבקר כי "במאוחדת רואים בביקורת, כבכל ביקורת, כלי ניהולי חיוני המחייב התייחסות רצינית. במאוחדת ילמדו את פרטי הדו"ח ויפעלו ככל הנדרש לתיקון הליקויים… הנהלת מאוחדת תדווח בשקיפות מלאה למנכ"ל משרד הבריאות, לגורמים המוסמכים ולציבור המבוטחים, על הצעדים האופרטיביים שיינקטו לאחר בחינת הממצאים".

עוד נמסר כי "דווקא בעת הזאת ראוי לציין כי ממצאי המבקר – חמורים ככל שיהיו ויתוקנו – אינם סותרים שתי עובדות מרכזיות: מאוחדת הינה הקופה היחידה במערכת הבריאות הציבורית בישראל, שהנהלתה מציגה במשך שנים רבות איתנות פיננסית ויציבות, לרווחת מבוטחיה, ומבוטחי מאוחדת זוכים לאורך שנים ובהתמדה בשירות מצוין. כל המחקרים הממלכתיים והסקרים הבלתי תלויים קובעים כי שביעות הרצון של מבוטחי מאוחדת משירותי הקופה – ובכלל זה גם בתקופה אליה מתייחס הדו"ח – הינה בשיעור הגבוה ביותר, יותר שנים מכל קופה או גורם אחר כלשהו במערכת הבריאות הציבורית בישראל".

קישורים:

בית משפט – קרקע פוריה לשחיתות – שיקולים זרים של מומחים רפואיים

המאמר תמרור אזהרה: רופאים בשירות חברות הביטוח , עו"ד חיים קליר , אוגוסט 2010

שופטים, בדרכם להכריע מהי האמת, זקוקים לעזרתם של המומחים הרפואיים. במדינה מתוקנת, הקשר בין ה"מומחים" האלו לחברות הביטוח הנתבעות אינו קיים. בישראל, מצער לגלות כי במקרים רבים נטיית לבם של המומחים ידועה מראש, והמפסידים הם כמובן המבוטחים

אדם נמצא ללא רוח חיים מתחת לבניין רב קומות. אורטופד או פנימאי יכולים להעיד על מהות החבלות שנתגלו בגופה. פסיכיאטר יכול להעיד על כך שהמנוח סבל ממחלת נפש. אבל איש מהם לא יוכל לקבוע מה באמת גרם למוות. האם המנוח התאבד, נדחף, או נפל בתאונה?

בעיני האדם המאמין רק בורא עולם יודע מה הביא למוות. במדינת חוק, הקביעה מה באמת קרה, היא נחלתו הבלעדית של השופט. בכל משפט, עליו להכריע, בכוח סמכותו, מהי האמת. מרגע שהפור נפל, פסיקתו של השופט הופכת לאמת מוחלטת. זו משמעות ההכרעה השיפוטית: מה שהשופט קבע כי ארע הוא שארע. זוהי חלקת האלוהים הקטנה של השופט.

עדיין, בדרך אל ההכרעה, השופט זקוק לידע, להכשרה ולניסיון של המומחים הרפואיים, כדי שיניחו את התשתית המקצועית להכרעתו. אולם כאן מתעורר חשש, שמא השופט יבטל את דעתו בפני המומחה הרפואי, העטוף בתארים ובהילה מקצועית. דיני הראיות בעולם כולו ערים לסכנה זו ומזהירים את השופטים: אתם רשאים להיעזר במומחים, אולם פיקחו עיניים, וודאו היטב "אם אין חשש לעיוות דין".

למרבה הצער, שופטינו אינם שועים תמיד לאזהרה זו. מיד נראה כמה משאבים, כוחות נפש וממון צריכים נפגעים אומללים להשקיע באסונם כדי שלא ימונה מומחה רפואי, עם נטיית לב ידועה מראש.

מינוי מומחה רפואי העובד עבור חברת הביטוח

באחד המקרים מינה השופט פסיכיאטר ידוע, לסייע בידיו, לקבוע נכות של נפגע תאונת דרכים. לאחר המינוי, התגלה כי הרופא המכובד מקיים קשרי עבודה עם עורכי הדין של חברת הביטוח. הרופא לא דיווח על כך לשופט.

בית המשפט העליון יצא בביקורת חריפה. המומחה הרפואי, הזכיר בית המשפט, הוא זרועו הארוכה של בית המשפט בתחומי הרפואה. עליו לדווח לשופט על כל דבר העלול, אפילו לכאורה ולמראית עין, לפגום בניטרליות שלו. רופא שפרנסתו תלויה בחברת הביטוח, פסול מלהתמנות כמומחה המייעץ לשופט. אולם לאחר המילים הקשות, עבר העליון להבעת צער על כך, שהפרופסור וחברת הביטוח הסתירו את קשריהם מהשופט. המינוי של המומחה הרפואי העובד עם חברת הביטוח לא בוטל.

זהירות מניגודי עניינים

אישה נפגעה בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. במקרים כאלה גם חברת ביטוח החובה וגם הביטוח הלאומי אחראים לתשלום הפיצויים. הנפגעת הוזמנה להופיע בפני ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. על פי החוק קביעת ועדה זו עשויה להכריע גם את גורל התביעה נגד חברת הביטוח.

והנה, בין חברי הוועדה בביטוח הלאומי, גילתה הנפגעת פרופסור, מומחה לרפואה פנימית, העובד עבור חברת מדיטון, המספקת חוות דעת לחברות ביטוח (שגם אותן תובעים המבוטחים). הנפגעת פנתה לבית הדין לעבודה וביקשה לפסול את הוועדה.

וכיצד הגיב הפרופסור המכובד בבית הדין? אני בכלל לא מועסק על ידי חברות הביטוח, טען. אני מועסק על ידי מדיטון ועל ידה בלבד. אכן כ-95% מחוות הדעת שעשיתי במסגרת מדיטון היו עבור חברות ביטוח, אבל מדובר בנתון כמותי בלבד. אין בנתון כמותי זה כדי להעיד על כך שדעתי המקצועית מוטה מראש לטובת חברות הביטוח. הרי לא הן משלמות את שכרי אלא חברת מדיטון.

בית הדין לעבודה לא השתכנע ופסל את הוועדה. קיים טעם לפגם בכך שרופא החבר בוועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי, עוסק במקביל במתן חוות דעת המיועדות לחברות ביטוח, קבע בית הדין. על הוועדות הרפואיות להקפיד כי פעולותיהן תהיינה משוחררות ממשוא פנים ולא תהיינה נגועות בניגוד עניינים.

מומחה רפואי שעמדתו מנוגדת לעמדת בתי המשפט

עובד נקלע לדחק נפשי כתוצאה מאירוע חריג במהלך עבודתו ולקה באירוע מוחי. בית הדין האזורי לעבודה מינה מומחה נוירולוג, כדי שיקבע אם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לאירוע המוחי. אלא שהנוירולוג המכובד ידוע כמי שמחזיק באופן נחרץ בדעה, כי דחק נפשי הנגרם באירוע חריג בעבודה כלל לא יכול לגרום לאירוע מוחי.

לעומת זאת, על פי עמדת בתי הדין לעבודה, שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין, על בסיס חוות דעת של טובי המומחים הרפואיים, קיימת גם קיימת אפשרות שדחק נפשי, עקב אירוע חריג בעבודה, יגרום לאירוע מוחי.

המוזר הוא שבתי הדין האזוריים לעבודה ממשיכים למנות את אותו נוירולוג, חדשות לבקרים, למרות שתוצאת חוות הדעת שלו ידועות מראש. בית הדין הארצי לעבודה ביקר את המינוי ונוכח גישתו הבסיסית של הנוירולוג מינו בארצי מומחה נוסף. ובאשר לעובד – הוא הוכר כנפגע עבודה.

מומחה שעמדתו ידועה מראש

אדם נתקל בגגון בולט העשוי מבטון, ונחבל בקדמת ראשו, סמוך לגלגל עינו הימנית. ראייתו החלה להתדרדר. רופאיו אבחנו הפרדות של הרשתית. בית המשפט מינה מומחה בעל שם מטעמו בתחום העיניים. בטרם הספיק המומחה לכתוב את חוות דעתו, גילה הנפגע כי הוא חבר בוועדה של הביטוח הלאומי אשר קבעה כי לא ייתכן שחבלה בלתי ישירה לגלגל העין תגרום להפרדות רשתית. הנפגע ביקש לבטל את המינוי.

בית המשפט: "העובדה שהמומחה מצדד באסכולה הטוענת להיעדר קשר סיבתי בין חבלה לא ישירה לגלגל העין לבין היפרדות רשתית, עלולה לעורר חשש כי זכויות הנפגע תפגענה עקב מינוי זה… הותרת המינוי על כנו עלולה לפגוע במראית פני הצדק".

מומחה שחוות דעתו נקבעת על פי זהות המשלם

אדם עבד שנים רבות כרתך מסגר במפעל אגמו בנהריה. במהלך השנים נחשף לחומרים מזיקים. לבסוף לקה במחלת האסטמה. בית הדין לעבודה מינה פרופסור ידוע בתחום מחלות הריאה. המומחה טען כי אין קשר סיבתי בין החומרים המזיקים להם נחשף העובד לבין מחלת האסטמה בה לקה.

העובד פנה אל הפרופסור המכובד באופן פרטי. הפרופסור לא זיהה אותו. תמורת תשלום נתן לו חוות דעת הפוכה. על מי יצא קצפם של השופטים? על המבוטח. "אנו רואים בחומרה יתרה את התנהגותו של העובד", קבעו השופטים, "מומחה רפואי המתמנה על ידי בית הדין, הינו גורם אובייקטיבי האמור לשקף נאמנה את מצבו הרפואי של המבוטח. פניית המבוטח אליו הכשילה אותו בביצוע תפקידו כמומחה מטעם בית הדין. דבר זה על פניו הוא פסול מעיקרו ומהווה פגיעה חמורה בהליך השיפוטי".

מחויבים רק לבעל המאה

מבוטח של חברת הביטוח לקה בליבו, במוחו, במה לא. הוא היה מרותק לכסא גלגלים משך תקופה ארוכה, נזקק לטיפולים ולעזרה רבה – והוכר כנכה הזכאי לגמלת נכות של 100%. למרות כל אלה, סירבה חברת הביטוח לשלם לו תגמולי ביטוח עבור אובדן כושר עבודה.

חברת הביטוח פנתה לחברת קרדיומדיקס, חברה הנותנת שירותי חוות דעת לחברות ביטוח. זו מינתה מומחית ברפואה תעסוקתית. המומחית קבעה כי המבוטח מסוגל לשוב ולעבוד. המבוטח שכר עורך דין, שילם לרופא והצטייד בחוות דעת נגדית. נציגי חברת הביטוח הבינו כי המבוטח לא יוותר וכי אין ממש בחוות הדעת של המומחית שלהם. הם הכירו בתביעה.

ואולם, למבוטח היו הוצאות, שכר טרחת עורך דין ששילם וכאמור שכר חוות הדעת הנגדית. הוא הגיש תביעת רשלנות נגד קרדיומדיקס ונגד המומחית. אלה ביקשו שבית המשפט ידחה את התביעה על הסף. "מדיניות משפטית ראויה", כך טענו, "מחייבת לדחות את תביעתו של המבוטח. אחרת בכל פעם שחברת ביטוח מצרפת להגנתה חוות דעת רפואית והתביעה נדחית, תהיה החברה או המומחה מטעמה צפויים לתביעה משפטית. יוערם קושי בקבלת חוות דעת רפואיות ויוגשו תביעות רבות".

בית המשפט סירב לדחות את התביעה על הסף. למומחה מטעם חברת ביטוח, קבע, חובת זהירות לא רק כלפי חברת הביטוח אלא גם כלפי המבוטח. בית המשפט יטיל אחריות על מומחה כאשר חוות הדעת היא בלתי סבירה.

אין כללים אין רשימות

התמונה בתחום המומחים הרפואיים הממונים על ידי בתי המשפט היא עגומה. אין כללים, אין רשימות מסודרות. כל שופט נוהג כראות עיניו. ראוי היה כי המערכת המשפטית תעשה סדר בתחום כה משמעותי ומכריע שיש בו כדי לחרוץ גורלות של נפגעים. מומחים ממונים חייבים להיות כאלה שאינם בקשרי עבודה עם חברות הביטוח. הם צריכים להיות ניטרליים ולעשות מלאכתם נאמנה. חוסר הסדר בתחום זה והתחושה הקשה של הנפגעים והמבוטחים כי גורלם מוכרע על פי זהות המומחה, פוגעת בראש ובראשונה במעמדה של מערכת המשפט וחבל.

עד שמערכת בתי המשפט תקבע כללים מסודרים, ראוי שהרופאים יאמצו את הריסון שגזר על עצמו פרופ' אברהם גנאל. זה האחרון, כאורטופד הגון, פותח כל חוות דעת שלו בהצהרה כי מאז החל להתמנות על ידי בתי המשפט כמומחה, הוא חדל לתת חוות דעת לחברות הביטוח או למבוטחים. חבל רק שמדובר ביחיד סגולה, טיפה אחת בים של מומחים, המעוררים רושם קשה כי תוצאת חוות דעתם נתונה מראש.

קישורים:

  • בכיר בפרקליטות: "חלק גדול מהשופטים הם חמורים" – פברואר 2010 – בכיר בפרקליטות ואחד התובעים בתיק אולמרט: "חלק גדול מהשופטים הם חמורים". זה מה שאומר בהרצאות לסטודנטים סגן פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אורי קורב. על בית המשפט העליון: ממציא חוקים • על ביניש: קיבלה הלכה מופרכת שתסכן לכולנו את הילדים • על משפט קצב: איך השופטים יוכלו להכריע כשביניש אמרה שיש די ראיות להרשיע • על השופטים: לפעמים נפרדים באולם מהשכל הישר…

הפסיכיאטריה וחברות התרופות – תעשיה שיוצאת מדעתה

המאמר "השראה: כולנו מופרעים" , כלכליסט , טלי שמיר , אוגוסט 2009
המרירות היא מחלת נפש, טוענים פסיכיאטרים אמריקאים, ומעוררים דיון סוער על גבולות הנורמליות. למה הפסיכיאטרים המשפיעים בעולם מתעקשים להגדיר התנהגויות טבעיות כהפרעות נפשיות, וכמה כסף מרוויחות מזה חברות התרופות? הצצה אל תעשייה שיוצאת מדעתה
הכלכלה מתנדנדת, הפוליטיקה מעצבנת, הטלוויזיה מחורבנת, האנשים רעים ובאופן כללי החיים הם לא בדיוק ירח דבש. יש הרבה סיבות לכעוס, להיאנח ולהתמרמר. בכל רחבי העולם, מבוקר ועד ערב, אנשים מתמרמרים. אך אל דאגה – יש סיכוי טוב שבקרוב יימצא מרפא למגיפה. תחת השם העתידי "התמרמרות פוסט־טראומטית" יהיה אפשר לאתר את המרירים הראשיים, לאבחן אותם כחולי נפש, לטפל בהם ולתקוף אותם באמצעות תרופות.
מי שעתיד לתת את החותם הרשמי להפרעה הוא איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי (APA), גוף רב־עוצמה שאחראי ל־DSM, "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות הנפש". ה־DSM, התנ"ך של הפסיכאטריה ובמידה מסוימת גם של הפסיכולוגיה, משמש בכל העולם, כולל ישראל, אורים ותומים של האבחון הנפשי (לצד מדריך המחלות העולמי, ICD). גם מערכות הבריאות, החינוך, הביטוח, בתי הסוהר ובתי המשפט פונות אליו כשהן נדרשות לסוגיה הקשורה בבני אדם שמתנהגים בצורה לא מאוזנת.

ההכללה האפשרית של המרירות היא ברכה בעיני לא מעט מטפלים. "אני מריע לאיגוד הפסיכיאטרים האמריקאי על הסיכוי להכיר בהתמרמרות כהפרעה", אומר הפסיכולוג ד"ר סטיבן דיאמונד, מחבר הספר "כעס, שיגעון והשטני". "מרירות יכולה ללא ספק להיות פתולוגית ולהוביל להתנהגות הרסנית ואף אלימה. אבל זהו רק קצה הקרחון – הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה עדיין לא הכירו במקום המרכזי של הכעס, המרירות והעוינות בסבל האנושי". מנגד, יש לא מעט אנשים שהמרירות מעוררת בהם מרירות. יש הרואים בשיווק המחלה החדשה עוד ניסיון להשטחת הנפש האנושית וניפוח רווחי חברות התרופות. אחד המתנגדים הנחרצים הוא פרופ' ריצ'ארד ליין מאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. "אחרי שמונה שנים של שלטון בוש יש הרבה סיבות להיות מורמר. אבל לראות בזה מחלת נפש זה כמעט מעליב", כתב במאמר חריף נגד היוזמה.
.

חברות התרופות מרויחות סכומי עתק באמצעות הפסיכיאטריה – קריקטורה

חברות התרופות מרויחות סכומי עתק באמצעות הפסיכיאטריה - קריקטורה

איך נולד התנ"ך של הפרעות הנפש אור קטן שבוקע מתוהו ובוהו גדול
דיונים כאלה מתלהטים בכל פעם שמתקרבת יציאה של גרסה חדשה ומשופרת של ה־DSM. בימים אלו, מאחורי דלתיים סגורות בארלינגטון, וירג'יניה, מתכנס הצוות האחראי על אופיה של הגרסה החמישית, שתראה אור ב־2012 (IV־DSM ראה אור ב־1994, ועודכן ב־2000). המומחים מתדיינים שם על הצעות להפרעות נפש חדשות, ולצד המרירות שוקלים להוסיף למדריך גם התמכרות לשופינג, אפתיה, גלישה מוגזמת באינטרנט ועודף פעילות מינית.
למרות המסורת, נראה שהוויכוחים סביב אופי ה־DSM סוערים הפעם יותר מתמיד. שניים מהכותבים הקודמים של המדריך, ד"ר רוברט ספיצר וד"ר אלן פרנסס, אף פרסמו מכתב פתוח ובו טענו שהמדריך המהולל עומד בפני "אסון לא מכוון". לטענתם, מחסור בשקיפות ובפיקוח על תהליך הכתיבה עלול להוליד עוד עשרות מיליוני "חולים" חדשים. דוגמה לכך הופיעה במאמר שפרסם פרנסס לאחרונה, שבו טען שייתכן כי מה שנראה כעלייה עצומה במספר האוטיסטים בעולם הוא בעצם תוצר של שינוי קטן בקריטריונים לאבחון המחלה.
מולם ניצב ראש הצוות ד"ר דיוויד קפ'פר, שמרגיע ומבטיח שצוות ה־DSM דווקא משכלל את הקריטריונים לאבחון. "תהליך העבודה שלהם הוא הגלוי והשקוף ביותר בכל ההיסטוריה של המדריך", אמר ל"כלכליסט".

זהו ויכוח רווי ביורוקרטיה ועובדות משעממות שעשוי לבלבל את הקורא הלא מקצועי – ובצדק. מאחורי הקלעים פועלים מגוון כוחות כלכליים (כמו חברות תרופות) ואישיים (ענייני אגו ויוקרה), וקשה לדעת מי בדיוק מושך בחוטים ובאיזה אופן. נראה שכדי לעמוד על מהות התסבוכת עדיף לפנות למישהו חיצוני, למשל אל כריסטופר ליין. ליין (43), רוב הזמן פרופסור בריטי לספרות ומומחה לתקופה הוויקטוריאנית, ביקש לפני כמה שנים לחקור את הכעס במאה ה־19, ומצא את עצמו מנסה להבין את אינפלציית הכדורים הפסיכיאטריים בקרב הסטודנטים שלו. הוא התחיל לחפור בנושא והיה האדם הראשון שקיבל גישה למסמכים שמתעדים את דיוני ועדות ה־DSM בשנים 1990–1973. הממצאים המטרידים שגילה כונסו ברב־המכר עטור השבחים "ביישנות: איך נהפכה התנהגות נורמלית למחלה" (2007). הספר של ליין עוסק בכניסתה של הביישנות (בעגה המקצועית – חרדה או פוביה חברתית, ובסך הכל שבע מחלות עם שמות דומים) למדריך הפרעות הנפש בשנות השמונים. על הדרך הוא גם חושף את הקרביים המביכים למדי של הגוף הפסיכיאטרי החזק בעולם.
"אנשים רואים ב־DSM כתב קודש", אומר ליין ל"כלכליסט", "אבל כשאתה מסתכל על המסמכים מאחורי הקלעים אתה נדהם: איך הדיונים הכאוטיים הללו יצרו טקסט שאנשים לוקחים ברצינות? גם האנשים שישבו בוועדה מודים שהם הסתמכו על מחקר צר מאוד ומבולגן. החלטות התקבלו שם על סמך מי שצועק הכי חזק. הם פועלים בסודיות, יושבים כמעט רק עם עצמם ואחרי שלוש שנים אומרים: 'טה דם! הנה זה'. זה כמעט סוריאליסטי. אם אתה חושב על זה יותר מדי אתה נעשה פרנואידי. אבל אני לא פרנואיד. אני פשוט חקרתי את מה שקרה שם".
מה למשל קרה שם?
"בוועדת ה־DSM השלישי, למשל, כל האנשים היו מהגישה הנוירו־פסיכיאטרית (שקושרת את הבעיות הנפשיות לביולוגיה של המוח – ט"ש). זה בסדר, אבל לא היה שום איזון עם גישות אחרות בפסיכיאטריה. רק אחרי ארבע שנים הם שמו לב לזה שהם לבד, ולקחו מישהו מגישה פסיכואנליטית כעלה תאנה. הוא התפטר אחרי זמן קצר והסביר: 'צפיתי מהצד בדיונים הללו, אם להכניס למדריך את הפחד מלאכול לבד במסעדות או ללכלך את העניבה, והרגשתי כמו אליס בארץ הפלאות'".
העדויות של דיוויד שפר, פסיכיאטר בריטי שהשתתף בדיוני ה־DSM השלישי, דומות. "בישיבות האלה, של לכאורה מומחים ויועצים, אנשים היו קמים ויושבים וזזים וצועקים", אמר בראיון ל"ניו יורקר". "בוב (רוברט ספיצר, יו"ר הוועדה דאז) היה עסוק מדי בלהקליד הערות מכדי לנהל את הישיבה בצורה מסודרת". לגבי האופן שבו התקבלו ההחלטות הסופיות אמר שפר: "בטח היו לו אילו קריטריונים פנימיים, אבל אני לא ממש יודע מה הם היו".

כמה הפרעות אפשר להמציא בכלל האח הגדול קובע מהם חיים נורמליים
אותו בוב ספיצר, שנחשב לאדריכל ה־DSM ולאחד הפסיכיאטרים המשפיעים במאה ה־20, הוא האיש שהפך את המדריך לאימפריה. כשספיצר התחיל לנהל את הוועדה ב־1974, ה-־DSM היה חוברת של כמאה עמודים עם 182 הפרעות, שנמכרה בעיקר למוסדות בריאות גדולים. תחת ניצוחו של ספיצר (שאגב, סבור שבאמצעות טיפול אפשר לשנות גם נטייה מינית) נהפך המדריך לספר בן כ־900 עמודים עם כמעט 300 מחלות נפש, שנמכר במאות מיליוני עותקים בכל העולם תמורת כ־90 דולר. "מדובר בייצור של כ־150 הפרעות חדשות ב־24 שנים", מדגיש ליין, "זה משהו שלא נראה כמותו ברפואה מאז שחר ההיסטוריה".
ספיצר, כמובן, לא עשה את כל זה לבד. הוא היה צריך רוח גבית – ורוח התקופה התאימה. שנות השבעים התאפיינו בהפניית עורף לזרם ששלט אז בפסיכולוגיה, הפסיכואנליזה הפרוידיאנית, לטובת חזרה לפסיכולוגיה ביולוגית. הריאקציה הגיעה לשיאה בשנות התשעים, כשפרוזק נתפס בה כ"ניתוח קוסמטי קטן לנפש". המהפך הצליח כל כך, שהיום קשה למצוא פסיכיאטר או פסיכולוג מיינסטרימי שמודה שהוא מסכים עם פרויד בלי להתנצל על כך חמש פעמים. ספר שראה אור החודש, "מרשמים לנפש" מאת ג'ואל פריס, טוען שהממסד הפסיכיאטרי כל כך מרוכז היום בתרופות עד שטיפול בדיבור נהפך למתכון להתאבדות מקצועית.
השפעתו של ה־DSM אינה נעצרת בקליניקה. לטענת רבים היא שולחת זרועות אל כל חלקי החברה המערבית ויוצרת חברה הומוגנית וצייתנית. "מתקפה על הנורמליות", קורא לזה ליין, ומרחיב: "הגבולות של הנורמליות מצטמצמים הרבה מעבר למה שאנשים מתארים לעצמם. ה־DSM רומז כמה חברים רצוי שיהיו לך, באיזה חלק של העיר אתה אמור לעבוד, באיזה תדירות תעשה סקס ואפילו איזה סוג של סקס. הרעיון שלהם לגבי מה זה אדם או אזרח הוא מאוד מנרמל ומאוד שמרני. זה מעין אח גדול".

איפה הגבול בין נורמלי למופרע
תלוי על מה חברת הביטוח מוכנה לשלם

המאמץ לכנס את כולם להגדרה צרה של נורמליות, אומר ליין, לוקח תכונות שפעם נחשבו טבעיות וסבירות לחלוטין, והופך אותן לפתולוגיות. "תרבויות קודמות היו יותר סבלניות מאתנו לטווח של רגשות אנושיים ופחות פחדו מהם. יש כמה דוגמאות שחקרתי, למשל העובדה שביישנות נחשבה עד לפני כמה עשורים לתכונה טובה – או לפחות לא רעה – ונקשרה בצניעות ובהתבוננות עצמית.
דוגמה נוספת היא המיזנטרופים, שנהגו להתבודד כי נמאס להם מהחברה. מאז תקופת יוון ועד תחילת המאה ה־19 העריצו את המיזנטרופים על היכולת המצפונית והכישרון שלהם לבקר את החברה ולראות אותה מבחוץ, הם שימשו מעין סמן אזהרה מפני טיפשות ושחיתות. זו היתה תפיסה מאוד פופולרית. היום קוראים לזה 'הפרעת אישיות נמנעת' ומטפלים בזה באמצעות כדורים. הצמצום של התכונות האנושיות לכדי כימיקלים במוח יוצר אפקט אדיר של השטחה".
על אף הביקורת החריפה, ליין לא חושב שהכוונות של כותבי ה־DSM רעות או שהם מתכוונים להגיד שכולנו מטורפים. העניין הוא שאופן הניסוח של המדריך אינו מאפשר לסמן בבירור את הגבול בין הפרעת אישיות לבין סתם אישיות. "השפה שהם משתמשים בה היא כל כך יומיומית וההפרעות בה כל כך נפוצות – כמו רעד בידיים כשאתה כותב צ'ק או הימנעות משירותים ציבוריים – שאתה לא יכול להגביל את זה רק לאנשים שבאמת סובלים מהפרעה כרונית", הוא אומר, "בעדכון שיצא ב־1994 הם הוסיפו פחד מלדבר מול קהל או חשש להביך את עצמך בציבור לרשימת הסימפטומים של החרדה החברתית. מי לא מרגיש ככה לפעמים? כך שיש פער מאוד מטריד בין מה שהם רואים כמשימה שלהם – לעזור לאנשים סובלים, דבר שאני תומך בו – לבין מה שקורה בפועל. חייבת להיות דרך להגדיר חולי נפש בלי לגרור איתם למטה חצי מהאוכלוסייה".
התגובה לביקורת של ליין עוברת כבר לרמה האישית. "לאנשים חסרי ניסיון קליני, כמו פרופ' ליין, אין באמת הבנה ריאליסטית של מה זה 'נורמלי'", אומר ד"ר דיאמונד ל"כלכליסט". "ה־DSM דווקא מבחין בין סתם רגשות נורמליים לפתולוגיה באמצעות קריטריון שאומר שפתולוגיה פוגמת בתפקוד היומיומי. נכון, האבחון הפסיכיאטרי לא מושלם והוא רגיש למניפולציות, ובגלל הדרישות של חברות הביטוח הרפואי להוכיח שהטיפולים הכרחיים, המטפלים נאלצים להגזים באבחונים. אבל האם אלו שמתנגדים לאבחון הפסיכיאטרי היו מעדיפים שאנשים שמוגדרים היום כסכיזופרניים היו נחשבים לאחוזי דיבוק שטני? זה היה המצב בעבר הלא מאוד רחוק. אבחון המחלות הוא שלב בדרך לטיפול. מתן שם לתופעה הוא בעצם מתן משמעות לסבל, שלפני כן היה חסר משמעות. לחשוב שלא צריך לאבחן מקרים כאלה זה נאיבי ומסוכן".

איך יוצרים מגיפה
קמפיין חזק לקהל יעד ענקי שווה 2 מיליארד דולר

דיאמונד מזכיר, כמעט בדרך אגב, את אחריותן של חברות הביטוח לאבחון היתר הפסיכיאטרי. בכך הוא חושף צלע אחת בשילוש הקודש של ה־DSM, חברות הביטוח וחברות התרופות. חברות הביטוח דורשות אבחון DSM כדי להחזיר הוצאות, וחברות התרופות עטות על כל אבחנה חדשה כנשרים על נבלות בשדה פתוח. אחרי הכל, זה שוק אדיר שקשה להתעלם ממנו: ב־2005, יותר מ־67 מיליון אמריקאים נטלו תרופות אנטי־דיכאוניות – כמעט חמישית מהמדינה. לפי מחקרים שונים מגלגל השוק העולמי 15–20 מיליארד דולר בשנה, ו־70% מהמחזור הזה הוא בארה"ב. בישראל מדברים מחקרים על כך שכ־10% מהאזרחים הבוגרים בולעים כדורים לאיזון מצב הרוח.
חברות מסחריות דוחפות תרופות פסיכיאטריות לא מהיום. ליין חוזר בספרו להתחלה, בשנות החמישים, אז שיווקה חברת מרק בהתלהבות סמי הרגעה. הגל הגדול האחרון בתחום החל בסוף שנות התשעים, כשחברת התרופות גלקסו־סמית־קליין זיהתה את הפוטנציאל שבשבע הפרעות הביישנות החדשות והתחילה לשווק מרפא לבעיה: את סרוקסט (פקסיל), תרופה ישנה עם תופעות לוואי מדאיגות. מיד אחרי שקיבלו את אישור ה־FDA הם כיסו אוטובוסים ברחבי ארצות הברית בפוסטרים שנושאים את הסלוגן "דמיין שאתה אלרגי לאנשים", ותחתיו גבר נאה ורגיש שבוהה בכוס התה שלו. "ההזדמנות אדירה", כתבו מנהלי החברה במסמך שליין מצטט, "כ-90 מיליון מבוגרים בצפון אמריקה ובאירופה סובלים מזה בכל רגע נתון".
האסטרטגיה עבדה כמו קסם – ב־2001 סרוקסט היתה התרופה האנטי־דיכאונית הנמכרת ביותר בארה"ב (יותר מפרוזק), עם הכנסה שנתית של יותר מ־2 מיליארד דולר וכ־5,000 חולים חדשים מדי יום. המניה של גלקסו־סמית־קליין הרקיעה לשחקים. "לפני שמונה שנים נהפכו החרדה החברתית ודומותיה לדיאגנוזה השלישית בהיקפה, אחרי דיכאון ואלכוהוליזם", אומר ליין, "זה הישג אדיר, בהתחשב בעובדה שזו הפרעה שבכלל לא היתה קיימת לפני סוף שנות השמונים".

מה עושות חברות התרופות
מסכת של ניגודי עניינים ותופעות לוואי

הקשר עם חברות התרופות מתחיל הרבה לפני הקמפיינים. מאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת "Psychiatric times" מצביע על הבעייתיות בכך ששני שלישים מ־27 החברים בוועדת ה־DSM עבדו בעבר באופן ישיר עם חברות תרופות. "לעתים קרובות הפסיכיאטרים בוועדה מרגישים מחויבים לחברות התרופות, מתוקף מימון המחקרים שלהם ומשום שהן המקור לחלק גדול ממשכורותיהם", מרחיב ליין, "כך שהם לא ינשכו את היד שמאכילה אותם. בפסיכיאטריה אין כמעט מצב של חוסר ניגוד אינטרסים. רוב הפסיכיאטרים שעוסקים במחקר מקבלים את הכסף שלהם מחברות התרופות. למעשה, כששאלתי את החוקרים פה באוניברסיטה שעזרו לי בכתיבת הספר איך אני יכול להודות להם, הם אמרו 'רק אל תזכיר את השם שלנו בשום מקום, אנחנו צריכים להמשיך לעבוד עם החברות האלה'".
מכיוון שחברות התרופות הן לרוב אלו שמממנות את המחקרים, הן גם יכולות להעלות את קרנם של המוצרים שלהן ולנכש תוצאות שליליות. מאמר שפורסם לאחרונה ב"ניו אינגלנד ז'ורנל אוף מדיסן", מכתבי העת המובילים לרפואה בעולם, תומך בטענה הזו. לפי המאמר, 31% מתוצאות המחקרים על תרופות אנטי־דיכאוניות אינם מגיעים לידי פרסום. "החברות לא מעוניינות לפרסם תוצאות שמאירות באור לא חיובי את המוצר שלהן", טוען ליין, "התוצאות האלה מונחות באיזו מגירה נעולה, ואנחנו פשוט לעולם לא נדע אותן".

ובכל זאת, בשנים האחרונות המגמה משתנה, כפי שהוכיח מקרה הסרוקסט. תופעות הלוואי שהחברה טרחה להצניע הגיעו לכותרות ראשיות, וב־2004 נתבעה גלקסו־סמית־קליין על הונאת הציבור; התביעה הסתיימה בהסדר שבו שילמה החברה 900 אלף דולר (שבריר מהרווחים שלה על התרופה). החברה גם נאלצה להודות בפומבי שהכדורים הנחמדים שלה, שנמכרו לאמריקאים כמו דונאטס טריים, עשויים לגרום לחרדה, כאבי ראש, רעד, בלבול, שלשול, בחילה, הקאה והזעה ולפעמים אפילו להזיות קשות ותרדמת. אה, כן – וכמו יתר הכדורים אנטי־דיכאוניים שמעלים את רמת הסרוטונין (כולל פרוזק וציפרלקס), הסרוקסט עשוי להוביל למחשבות אובדניות. כך שלעתים לא רחוקות, לצד ההקלה שמציעות התרופות, פגיעתן גם עולה על התועלת.

עכשיו, כשתופעות הלוואי של התרופות האנטי־דיכאוניות יצאו מהארון וכשרבות מהן סיימו את תקופת הפטנט שלהן, ליין חושד שחברות התרופות התחילו לדחוף לכיוון אבחונים שדורשים תרופות אנטי־פסיכוטיות ("אבל אני עוד לא יכול להוכיח את זה", הוא מודה).

במקביל, יכול להיות שכל ההגמוניה הפסיכיאטרית רועדת, והגישה הביו־פסיכיאטרית נכנסת לתקופת הדמדומים שלה. "מחקרים חדשים מראים שההסברים הקושרים את ההפרעות לסרוטונין במוח פשוט לא נכונים – יש הרבה דיכאוניים עם סרוטונין גבוה ואנשים עם סרוטונין נמוך שלא סובלים מדיכאון", אומר ליין, ובעניין זה אפילו דיאמונד מסכים: "מצער שהפסיכיאטריה פנתה לגישה הביולוגית, שרואה את כל ההסברים בחוסר איזון כימי שאפשר לאזן באמצעות תרופות. יש הרבה תיאוריות שמסבירות סכיזופרניה, חרדה, דיכאון ועוד, אבל אף אחת מהן לא הוכחה באופן חד־משמעי".

"בעולם האקדמי נגמר הרומן עם התרופות", טוען ליין לסיכום, "זה פשוט לא מוכיח את עצמו מדעית. חבל שתרבותית עדיין לא מבינים את זה".

קישורים: