סם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי Invega paliperidone – אינווגה – תופעות לוואי

 מתוך אתר MEDTV

אינווגה (Invega) היא תרופת מרשם פסיכיאטרית אנטי פסיכוטית לטיפול בסכיזופרניה. שייכת לקבוצת תרופות המכונה תרופות אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות, היא פועלת על ידי חסימה הפחתת השפעות חומרים כימיים מסוימים במוח (כגון דופאמין וסרוטונין. טבליות Invega, אשר נלקחים בדרך כלל פעם ביום, יכולות גם לסייע במניעת תסמינים של סכיזופרניה לחזור. תופעות הלוואי יכולות לכלול עייפות, כאבי ראש, קצב לב מהיר.

מאמר זה דן ברבות, אך לא בכולן, של תופעות הלוואי האפשריות עם Invega.

 
תופעות לוואי נפוצות Invega
Invega נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה, תופעות הלוואי שהתרחשו בקבוצה של אנשים שנטלו את התרופה תועדו והושוו לתופעות הלוואי בקבוצה אחרת של אנשים שלא נטלו את התרופה (קבוצת ביקורת). בדרך זו, אפשר לראות מה תופעות לוואי שהתרחשו, באיזו תדירות הן מופיעות, ואיך הן מושוות לקבוצה אחרת שלא נטלה את התרופה.

במחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר Invega כללו:

נמנום – עד 26 אחוזים של אנשים
עיפות, קשיות בשרירים, בעיות דיבור – עד 23 אחוזים
כאבי ראש – עד 15 אחוזים
קצב לב מהיר (טכיקרדיה) – עד 14 אחוזים
עלייה במשקל – עד 13 אחוזים
תגובות עור במקום ההזרקה – עד 10 אחוזים
חרדה – עד 9 אחוזים
בחילות – עד 8 אחוזים
סחרחורת – עד 6 אחוזים
קלקול קיבה או צרבת – עד 6 אחוזים
רוק מוגבר – עד 6 אחוזים
עצירת מחזור – עד 6 אחוזים.

תופעות לוואי אחרות נפוצות של Invega המתרחשות בשיעור 2 עד 5 אחוזים של המטופלים:

מתח שרירים או כאב
רעד
כאב בטן
יובש בפה
שיעול
ראייה מטושטשת
חולשה
עייפות
חום
כאבי גב
עצירות
כאב גרון, נזלת, מחניק
זיהום בדרכי הנשימה העליונות 

שינויים בתיאבון
בעיות שינה
שיעול
לשון נפוחה או שיתוק הלשון
חולשה כללית
דימום מהאף

שדיים נוזלים
הגדלת חזה לא מוסברת.

Invega ועלייה במשקל
יש תופעות לוואי רבות העלולות להתעורר עם שימוש של Invega, ועלייה במשקל היא אחת הנפוצות ביותר (מתרחשת עד 19 אחוזים של אנשים). יותר מידי עלייה במשקל עלולה להעלות את הסיכון לסוכרת או בעיות בריאות אחרות. אם הינך נוטל Invega ועלייה במשקל מתרחשת באופן מוגזם או במהירות, יש לדבר עם הרופא המטפל. הרופא עשוי להמליץ ​​על שינויים באורח החיים, להתאים את מינון סם ה- Invega, או לרשום תרופות אחרות לסכיזופרניה.

אזהרות אמצעי זהירות – בענייני אינווגה
אמצעי זהירות לפני התחלת הטיפול באינווגה כוללים: אינטראקציות בין תרופתיות פוטנציאליות, בטיחות  נטילת התרופה בזמן ההריון, אנשים שלא צריכים לקחת Invega בכלל (אלרגיים ל- Invega או אחד הרכיבים שלה).תנאים שצריך להגיד לרופא המטפל על לפני שנוטלים Invega כוללים סוכרת, פרכוסים, ואפילפסיה. כדי להקטין את הסיכוי לתגובות בין תרופתיות, יש ליידע את הרופא המטפל על כל התרופות האחרות שנוטלים.

מה יש לומר לרופא לפני נטילת אינווגה:
יש לומר לרופא המטפל לפני נטילת Invega ® paliperidone אם יש לך:

     סוכרת
     התקפים
    היצרות של דרכי העיכול (כגון הצרות)
     אפילפסיה
     מחלת כליות, כולל אי ספיקת כליות
     אלצהיימר או צורות אחרות של דימנציה
     לחץ דם נמוך (תת לחץ דם orthostatic)
    הפרעות קצב מסוים הנקרא תסמונת QT ארוך
     מחלות לב, אי ספיקת לב (CHF), או בעיות לב אחרות
     אלרגיות, כולל אלרגיה למזון, חומרי צבע או חומרים משמרים.
 
כמו כן ליידע את הרופא המטפל אם את/ה:
 בהריון או חושבת להיכנס להריון
  מניקה
  שותה אלכוהול.
 
כמו כן, ליידע את הרופא המטפל על כל תרופה אחרת שנוטלים, כולל תרופות מרשם, ויטמינים ללא מרשם ותוספי מזון, צמחי מרפא.

מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) הוציא אזהרה מיוחדת ("אזהרה קופסה שחורה") על השימוש ב- Invega אצל אנשים קשישים עם דמנציה (מצב מעורב בלבול, חוסר התמצאות, ואובדן זיכרון, האינטלקט, ושיפוט) או פסיכוזה.

לקשישים הסובלים מדמנציה (מחלת אלצהיימר היא הצורה הנפוצה ביותר של דמנציה) אשר מטופלים עם תרופות אנטי פסיכוטיות – כולל Invega – יש סיכוי גבוה יותר למות (מסיבות שונות) לעומת אלה שאינם מטופלים עם תרופות אלו. Invega אינה מאושרת לטיפול דמנציה או דמנציה הקשורה פסיכוזה, וזהירות יש להשתמש לפני השימוש Invega אצל אנשים קשישים עם דמנציה.

Invega עלולה לגרום לסיכון חיים הנקרא תסמונת ממאירה נוירולפטיות (NMS). כמה תסמינים של NMS כוללים:

חום גבוה
נוקשות שרירים
בלבול
דופק לא סדיר או לחץ דם
קצב לב מהיר (טכיקרדיה)
הזעה מוגברת
קצב לב לא סדיר (הפרעות קצב).

יש לפנות מיידית לרופא המטפל מיד אם יש תסמיני NMS.

Invega יכול לגרום ל- dyskinesia – תנועות בלתי נשלטות או תנועות פנים. המצב עלול להיות קבוע (גם לאחר הפסקת הטיפול באינווגה). יש לפנות מידית לרופא המטפל עם הופעת תנועות גוף חריגות

אינווגה עלולה לגרום לשבץ בקרב קשישים דמנטיים. כאמור ה- FDA אסר שימוש באינווגה למטופלים אלו.

Invega עלולה לגרום לעלייה ברמות הסוכר בדם ועלולה להגביר את הסיכון לפתח סוכרת. יידע את הרופא המטפל אם אתה מפתח סימנים של סוכרת תוך שימשו ב- Invega. סימנים של סוכרת כוללים צמא מוגברת, הטלת שתן מוגברת, או רעב.

Invega יכול להעלות את רמת ההורמון פרולקטין (גורם לאוסטופורוזיס, גידול שדיים אצל גברים, אימפוטנציה, הקטנת מסת העצם והשריר). עדכן את הרופא המטפל אם יש לך סימנים של רמות פרולקטין גבוהות, כמו הגדלת חזה, כאבי חזה, או פריקה השד.

Invega יכול לגרום לירידה בלחץ הדם כאשר עוברים ממצב ישיבה או שכיבה לעמידה (הידוע במינוח רפואי כמו בחוסמי אלפא). זה יכול לגרום לסחרחורת או או התעלפות. חוסמי אלפא עלולים להיות מסוכנים במיוחד אצל אנשים עם מחלות לב או אי ספיקת לב (CHF).

Invega עלול להגביר את הסיכון להתקפים. לפני שמתחילים Invega, אמור הרופא המטפל אם יש לך אפילפסיה או היסטוריה של התקפים.

Invega עלולה לגרום קשיי בליעה, מה שעלול להוביל שאיפה של מזון (גורם לדלקת ריאות). ספר עם הרופא המטפל אם הבחנת בבעיות בליעה במהלך הטיפול עם Invega.

תרופות אנטי פסיכוטיות (כמו Invega) דווחו כגורמות לרמות נמוכות בתאי הדם הלבנים. פנה לרופא המטפל לבר אם אתה מפתח זיהומים תכופים או מתמשכים, זה עשוי להיות סימן נמוכות בתאי הדם הלבנים. אם כבר יש לך ספירת תאי דם לבנים נמוכה (או לא היתה בעיה כזו בעבר), הרופא המטפל צריך לעקוב אחר ספירת כדוריות דם הלבנות שלך לעתים קרובות במהלך החודשים הראשונים שאתה נוטל Invega.

Invega נחשב קטגוריה C תרופות בהריון. משמעות הדבר היא כי זה לא יכול להיות בטוח לקחת במהלך ההיריון. חשוב לשוחח עם הרופא המטפל לגבי הסיכונים בשימוש ב- Invega במהלך ההריון (ראה Invega והריון).

Invega עובר דרך חלב האם. לכן, אם את מניקה או עומדת להתחיל הנקה, יש להיוועץ עם הרופא המטפל לגבי שימוש Invega.

באופן כללי, בשתיית אלכוהול יש להימנע בזמן נטילת Invega (ראה אלכוהול Invega)

קישורים:

תחלואי הפסיכיאטריה – כתב תביעה: חולה צליאק שאובחן ברשלנות כסכיזופרן ומערכת הבריאות הרסה את חייו

תחלואי הפסיכיאטריה - כתב תביעה: חולה צליאק שאובחן ברשלנות כסכיזופרן ומערכת הבריאות הרסה את חייוהכתבה חולה דגנת אובחן כסכיזופרן ואושפז במחלקה סגורה , news1 , פברואר 2011 , איתמר לוין
על-פי הנטען בתביעה, רופאי הכללית וביה"ח בנס ציונה היו מודעים לאנמיה של החולה, אך לא קישרו זאת לאפשרות שהוא לוקה בדגנת

רופאי שירות בריאות כללית ובית החולים לחולי נפש בנס ציונה התרשלו, איבחנו חולה דגנת (צליאק) כלוקה בסכיזופרניה, אישפזו אותו ופגעו בצורה קשה ביותר באורח חייו. כך נטען בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז.

החולה תובע, באמצעות עו"ד דן אשכנזי, פיצוי של 6 מיליון שקל על הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, עזרה לה הוא נזקק ועוד.

על-פי התביעה, התובע אובחן כבר בגיל 4 כסובל מאנמיה, אך רופאי הכללית לא בדקו האם הדבר נגרם כתוצאה ממחלת הדגנת (רגישות לגלוטן, בה ניתן לטפל באמצעות דיאטה מתאימה). בגיל מאוחר יותר החל לסבול מדיכאון ולהסתגר, ובגיל 15 הופנה בידי רופאי הכללית לפסיכיאטרית שרשמה לו שלוש תרופות חזקות.

כעבור שלושה ימים אושפז במחלקה הסגורה בבית החולים לחולי נפש בנס ציונה. גם שם אותרה אצלו אנמיה, אך איש מהרופאים לא שקל לבדוק האם יש קשר בין התסמינים הפיזיים לבין אלו הנפשיים. הוא שוחרר כעבור 10 חודשים עם אבחנה לפיה הוא "סובל מסכיזופרניה פרנואידלית כרונית".

רק בסוף שנות ה-90 הוא הופנה לצילום שגילה את הדגנת. הוא החל להקפיד על דיאטה ותסמיניו הנפשיים נעלמו, ולאחרונה אף קבעו מומחי הכללית, כי הוא בעל "רמת אינטליגנציח מעולה", בעל "יכולת גבוהה לאנליזה וסינתזה", "מפגין היקף ידיעות רחב, כושר הפשטה מצוין, אוצר מלים מרשים, ויכולת התנסחות רהוטה ומדויקת".

טרם הוגשו כתבי הגנה.

קישורים:

  • נלחמים על שפיותם – מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל חולהמבט שני , מרץ 2010 , "נלחמים על שפיותם" – מערכת בריאות הנפש בישראל חולה. החולים המאובחנים אצלה נתונים לעתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו…
  • ניסו עליו הכל – האזרח נתן אייבושיץניסו עליו הכל – האזרח נתן אייבושיץ, כתבתה של חנה אנה איסלר, יום חמישי, 17 בדצמבר 2009 – נתן אייבושיץ פנה אלי … ביקש מאד להיחשף בשמו המלא נתן אייבושיץ, ונתן לי יפוי כח בכתב לחשוף את סיפורו – למען יראו וילמדו לנהוג בחמלה וביושר עם מי שנמצא במצוקה גדולה, ולא כפי שנהגו בו בבית החולים שער מנשה

סמים אנטיפסיכוטיים – סוכרת בתוספת למחלת הנפש

תרופות הדור החדש נגד סכיזופרניה ומחלות אחרות מגבירות את הסיכון ללקות בסוכרת – כך מזהירים ארגוני בריאות בארצות הברית.

הכתבה סוכרת בתוספת למחלת הנפש , ערן שיפרמן , הארץ , מרץ 2004

ארבעה ארגוני בריאות גדולים בארצות הברית יצאו בסוף ינואר בהודעה משותפת ובה הם מזהירים כי לתרופות אנטי-פסיכוטיות ממשפחת ה-atypical יש תופעת לוואי של עלייה בסיכון ללקות בסוכרת ו/או במשקל יתר.

המדובר בתרופות הדור החדש לטיפול במחלות כמו סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה), שטיון ואוטיזם. התרופות הן קלוזאריל של נובארטיס, זיפרקסה של אלי לילי (מוכר גם כאולנזפין של חברת טבע), סרוקויל של אסטרא-זנקה, ריספרדל של ג'ונסון וג'ונסון, גאודון של פייזר (הגורמת הפרעות בקצב הלב) ואביליפיי של בריסטול-מאיירס-סקוויב. בהודעה מודגשת השפעתן השלילית של זיפרקסה וקלוזריל.

זו הפעם הראשונה שארגוני בריאות רשמיים יוצאים חוצץ באופן רשמי נגד תרופה כלשהי וייתכן שצעד זה ינחית מכה קשה על החברות המייצרות את התרופה. לדוגמה: אלי לילי מוכרת את הזיפרקסה במחזור שנתי של ארבעה מיליארדי דולרים, שהוא מחצית מכל הכנסותיה.

הודעה זו באה לאחר חודשים ארוכים שבהם מתנהל דיון מדעי סביב תופעות הלוואי של תרופות אלו. הדיווחים הראשונים על מקרי סוכרת הקשורים באופן כלשהו לתרופות האנטי-פסיכוטיות – בין שהן דור חדש או ישן – החלו להגיע לקהילה הרפואית עוד בתחילת שנות התשעים, זמן קצר יחסית לאחר הופעתן של תרופות אלו. בנובמבר 2003 הודיעו חוקרים מניו יורק, כי חולים הנוטלים אותן צריכים להיבדק דרך שגרה כנגד סוכרת. החוקרים בדקו את הרישומים הרפואיים במשרדי בריאות הנפש של מדינת ניו יורק ומצאו עלייה בשיעור החולים בסוכרת בקרב הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור החדש, לעומת אלה הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור הישן.

במאי 2003 התפרסם מחקר שלפיו חולים הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור החדש נתונים בסיכון הגדול עד פי שלושה לעומת האוכלוסייה הרגילה ללקות בסוכרת סוג 2. האופן שבו התרופות האנטי-פסיכוטיות מגבירות את הסיכון ללקות בסוכרת אינו ברור לחוקרים בשלב זה.

תרופות הדור החדש נחשבות ליעילות יותר בטיפול בתסמיני המחלות שבעבורן הן ניתנות ונחשבות לגורמות לפחות תופעות לוואי. גם חולי סכיזופרניה שאינם בטיפול תרופתי באנטי-פסיכוטים לוקים בסוכרת בשיעור גבוה בהרבה מאשר כלל האוכלוסייה.

קרוב לוודאי שחברות התרופות ייצאו למאבק משפטי ממושך ברשויות הבריאות בארה"ב נגד החלטתן. הן ינסו לטעון כי עד כה צבר העדויות הקושרות בין התרופות לבין סוכרת הוא נסיבתי בלבד וכי בהעדר מנגנון ברור שיסביר את התופעה אין סיבה לצאת בהצהרה גורפת.

קישורים:

נלחמים על שפיותם – מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל חולה

מבט שני , מרץ 2010 , "נלחמים על שפיותם" – מערכת בריאות הנפש בישראל חולה. החולים המאובחנים אצלה נתונים לעתים בידיים לא מקצועיות, עד שאבחון אחד שגוי יכול להרוס חיים שלמים של אדם בריא בנפשו.

נתן אייבושיץ, אושפז 10 שנים בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" כחולה סכיזופרניה, אף שלמעשה חלה ב- OCD הפרעה אובססיבית לנקיון.

רק לאחר 10 שנים גילה רופא אחר, כי נתן אינו חולה בסכיזופרניה, וכי הוא חולה בהפרעה טורדנית כפייתית – OCD.

נתן טופל במשך 10 שנים בתרופות אנטי פסיכוטיות חזקות נגד סכיזופרניה. במקרה, נתן הגיע לאחר 10 שנים לבית חולים אחר, לפרופ' יוסף זוהר, שגילה כי נתן אינו חולה סכיזופרני.

נתן קיבל תרופות שגויות שגרמו לו לתופעות לוואי קשות ביותר. רעידות בכל הגוף, איבוד שליטה על הסוגרים, אימפוטנציה והתופעה הקשה ביותר הנקראת אקטזיה – אי שקט ברמה אטומית. נתן מספר כי התופעה הזו גורמת לאנשים להתאבד מאחר ואינם מסוגלים לשאת את הסבל הנגרם להם.
.
.
ב- 2009 כותב הפסיכיאטר המומחה פרופ' חגי חרמש בחוות הדעת: "נתן אובחן בראש ובראשונה כסובל מסכיזופרניה. בעוד שהיו סימנים קלאסיים לכך שמצבו מתאים בעיקר להפרעה טורדנית כפייתית OCD. הטעות הייתה בלתי סבירה, לאור הסימנים הברורים שהצביעו על האבחנה הברורה."

העיתונאית קרן נויבך מנחת תכנית מבט שני מראיינת את הפסיכיאטר ד"ר יעקב פוליקוביץ, מנהל מרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל.

קרן נויבך : "איך קורה שחולה מאובחן באבחנה מסוימת, ו- 10 שנים, 10 שנים, לא שנה, לא שנתיים, לא עולים על הטעות?"

הפסיכיאטר ד"ר יעקב פליקוביץ, מנהל מרכז בריאות הנפש בטירת הכרמל: "האבחנה נעשית על ידי רופא בחדר המיון. אם קרה מצב שחולה מסוים נבדק, וחלה איזה שהיא טעות באבחנה, לצערנו, אנחנו חלק מעולם הרפואה, וכנראה אובחן האדם על פי קריטריונים מסוימים שהתאימו לאבחנה שהותאמה לו."

קרן נויבך: איזה בקרה יש לצוות הרפואה?

ד"ר יעקב פליקוביץ: "אדם זכאי לבקש חוות דעת חיצונית מחוץ לבית החולים, על חשבונו ומטעמו, ומטעם משפחתו כמובן, או לחילופין אם הוא לא מאושפז באשפוז כפוי הוא זכאי להשתחרר מבית החולים".

קרן נויבך: עולות פה שאלות מאוד קשות. שאלת האשפוז הכפוי. ברור לחלוטין שנתן לא היה מסוכן לסביבה. 10 שנים לקח תרופות ואין שיפור במצב. מצב סטטי. האם הבקרה העצמית של המערכת במקרה התאורטי, לא היה בה להדליק עשרות נורות אזהרה?

ד"ר יעקב פליקוביץ: "לצערנו אנחנו לא תמיד מצליחים לרפא, אנחנו מצליחים לטפל, ומנסים לתת תרופות אחרות, לנקות אותם מהתרופות ואז לנסות לטפל בתרופות אחרות."

קישורים:

בתי חולים פסיכיאטריים – להיות שפוי במקומות לא שפויים – הניסוי של דיוויד רוזנהן

תקציר המאמר
David L. Rosenhan, “On Being Sane in Insane Places,Science, Vol. 179 (Jan. 1973), 250-258 "להיות שפוי במקומות לא שפויים"

דייוויד רוזנהן, פסיכולוג ועיתונאי, ביקש לערוך ניסוי: הוא נידב שמונה מחבריו – שלושה פסיכולוגים, סטודנט לתואר שני, רופא ילדים, פסיכיאטר, צייר ועקרת בית – להתחזות לחולי נפש כדי לבחון את יכולתה של הפסיכיאטריה לאבחן את מצבם.

רוזנהן וחבריו, כולם אנשים שפויים, פנו לתשעה בתי-חולים לחולי נפש והתלוננו שהם שומעים קולות. כשנשאלו מה הקול שהם שומעים, ענו: "בום". די היה בכך כדי שיאושפזו ויעברו סדרה של בדיקות ושל אבחנות. כולם הוגדרו כלוקים בנפשם, כשקשת האבחנות הרפואיות נעה מסכיזופרניה ועד מאניה-דיפרסיה.

בהתאם להנחיות שסוכמו מראש, הודיעו המתחזים מיד לאחר אשפוזם ששוב אינם שומעים את הקולות, אבל הרופאים שטיפלו בהם לא התרשמו: הם נתנו להם כדורים (שאותם השכילו המתחזים לא לבלוע), ערכו להם בדיקות, קיימו איתם שיחות טיפוליות והתייחסו אליהם כאל חולים לכל דבר. דווקא בין החולים האמיתיים שבמחיצתם שהו המתחזים היו כאלה שהבחינו בתרמית ואמרו לאחדים מהם: אתה לא חולה, אתה עיתונאי או חוקר.

הצוות הרפואי המשיך בשלו. המתחזים שהו בבתי-החולים בין שבעה ל-52 יום (כל מתחזה לפי החלטת המוסד שבו אושפז), והשתחררו כשהאבחנה הרפואית קובעת "חלה נסיגה במחלתם".

רוזנהן פירסם את תוצאות הניסוי בכתב-העת היוקרתי לענייני מדע "Science" כשהוא קורא בכך תיגר על תקפותן של השיטות שבאמצעותן הפסיכיאטריה מאבחנת את מטופליה. המאמר עורר סערה וגרר לא מעט תגובות ביקורתיות. אחד מבתי-החולים הנוגעים בדבר השליך לעברו של רוזנהן כפפה: הוא הזמין אותו להפנות אליו כל מספר של מתחזים בשלושת החודשים הבאים, בלי ליידע על כך את המוסד, והבטיח כי יצליח לזהות את כולם. רוזנהן נענה לאתגר. מקץ שלושה חודשים הודיע בית-החולים כי זיהה בוודאות 41 חולים מדומים. רוזנהן הבהיר כי לא הפנה לבית-החולים ולו חולה אחד.

כל זה קרה ב-1972. הניסוי של רוזנהן נחשב למחקר מכונן על מהימנות האבחון בתחום הפסיכיאטריה ועל עוצמתם של התיוג המוקדם והדעה הקדומה ביחסם של פסיכיאטרים למטופלים. הוא לא היה אפשרי לולא השימוש במתנדבים מתחזים.

להלן קטע מתחילת המאמר "להיות שפוי במקומות לא שפויים" של דיויד רוזנהן

"איך אנחנו יודעים מה מהווה "נורמליות" או מחלת נפש? החוכמה המקובלת מציעה שלאנשי מקצוע שהוכשרו לכך יש את היכולת לאבחן באופן מדויק למדי. במחקר זה, לעומת זאת, דיוויד רוזנהאן מספק ראיות המערערות הנחה זו.

אם שפיות ושיגעון קיימים, איך נדע אותם?

השאלה היא לא קפריזית ולא חסרת היגיון בעצמה. עם זאת, אישית אנו משוכנעים שאנחנו יכולים לספר מה נורמלי מן הלא נורמלי, הראיות פשוט לא משכנעות. למשל, לעתים קרובות אנו קוראים על משפט רצח מפורסם שבו טענות הפסיכיאטרים מטעם ההגנה סותרות את טענות הפסיכיאטרים מהתביעה בעניין השפיות של הנאשם. באופן כללי יותר, יש מידה רבה של נתונים סותרים על האמינות, והמשמעות של מושגים כמו "שפיות", "טירוף", "מחלת נפש", ו"סכיזופרניה".
לבסוף, רות בנדיקט (1934) הציע כי נורמליות ולא נורמליות אינם אוניברסליים. [1] מה שנתפס נורמלי בתרבות אחת עשוי להראות די נלוז בתרבות אחרת. לכן, מושגים של נורמליות ולא נורמליות אינם מדויקים כמו שאנשים מאמינים שהם.

השאלה בנוגע נורמליות ואי נורמליות אינה בשום אופן השאלה כמה התנהגות סוטה או מוזרה. רוצח הוא סוטה. כך גם הוזה. שאלות כאלה אינן מכחישות את קיומו של הסבל האישי הקשור לעתים קרובות עם "מחלת נפש". חרדה ודיכאון קיימים. סבל פסיכולוגי קיים. אבל נורמליות ולא נורמליות, שפיות ושיגעון, והאבחונים שלהם פחות ממשיים מאשר רבים מאמינים.

השאלה האם ניתן להבחין בין שפוי למטורף (והאם יש דרגות של אי שפיות שניתן להבחין בין אחד לשני) היא עניין פשוט: האם אלו התכונות העיקריות של המטופלים שאותן מאבחנים, או שזוהי הסביבה וההקשרים שבו המשקיפים מוצאים אותם?
מבלוילר, דרך קרצ 'מר, דרך הניסוח האחרון המתוקן של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני, הדעה היא כי חולים עם סימפטומים בהווה, יכולים להיות מסווגים, וע"י כך להבדיל בין שפוי למטורף. לאחרונה, עם זאת, דעה זו נחקרה. מבוססת בחלקה על שיקולים תיאורטיים אנתרופולוגיים, פילוסופיים, משפטיים, וטיפוליים, הרואים סיווג פסיכולוגי של מחלות נפש כחסר תועלת במקרה הטוב, ממש מזיק, מטעה, ומזלזל במקרה הרע. אבחנות פסיכיאטריות, בראייה זאת, אינן נכונות ואינן מאפיינות את הנצפה אלא במוחם של המשקיפים .

ניתן לבצע בדיקה של נושא ע"י השמת אנשים נורמליים (כלומר, אנשים שאין להם, ומעולם לא סבלו, מסימפטומים של הפרעות פסיכיאטריות קשות) בבתי חולים פסיכיאטריים, ולאחר מכן לקבוע אם הם התגלו כשפויים, ואם כן, כיצד . אם השפיות של "חולי דמי" אלו תתגלה תמיד, יש ראיות לכאורה שאדם שפוי יכול להיות מובדל מהמטורף במקום שבו הוא נמצא. נורמליות די ברורה מוכרת בכל מקום בו היא מתרחשת, משום שזה תלוי באדם.
אם, לעומת זאת, לא יגלו את השפיות של החולים המדומים, קשיים רציניים יצוצו באבחון פסיכיאטרי. בהתחשב בכך שצוות בית החולים חסר יכולת לזהות כי החולה המדומה מתנהג בצורה שפויה מחוץ לבית החולים. תופעה כזאת תתמוך בעובדה כי האבחון הפסיכיאטרי בוגד מעט בנבדק, אך הרבה יותר בסביבה שבה המשקיף מוצא אותו.

מאמר זה מתאר ניסוי (בדיקה) כזה. שמונה אנשים שפויים נכנסו ל- 12 בתי חולים פסיכיאטריים שונים, ולא חשפו כי הם ללא עבר או בעיות פסיכיאטריות שונות. חוויות האבחון שלהם מהוות את החלק הראשון של מאמר זה; שאר המאמר מוקדש לתיאור חוויותיהם במוסדות פסיכיאטריים.
פסיכיאטרים ופסיכולוגים, שעבדו בבתי חולים כאלה, מכירים את החוויה. רק לעתים רחוקות הם מדברים על זה עם מטופלים לשעבר, אולי משום שהם לא בוטחים במידע שמקורו בעבר הלא שפוי של המטופלים. מי שעובד בבתי חולים פסיכיאטריים סביר להניח שהסתגל היטב לחוויה כך שהוא לא רגיש להשפעה שלה. ישנם דיווחים מזדמנים של חוקרים שהקדישו עצמם למחקר של טיפולים פסיכיאטריים, חוקרים אלה בדרך כלל שהו בבתי החולים לתקופות קצרות של זמן, לעתים קרובות השתמשו בידע של צוות בית החולים. קשה לדעת באיזו מידה צוות בית החולים התייחס אליהם, כמו חולים או כמו עמיתי מחקר. עם זאת, הדו"חות שלהם על בתי החולים הפסיכיאטריים היה יקר. מאמר זה מרחיב את המאמצים הללו.

החולים המדומים והצבתם בניסוי
בניסוי היו שמונה חולים מדומים ושונים. אחד היה סטודנט לפסיכולוגיה בשנות ה- 20 לחייו. שבעת האנשים הנוספים היו מבוגרים יותר: שלשה פסיכולוגים, רופא ילדים, פסיכיאטר, צייר, ועקרת בית. שלש היו נשים, וחמשה גברים. נקבעו להם שמות בדויים על מנת שלא יובכו בסוף הניסוי. אלו שהיו בעלי מקצוע בתחום בריאות הנפש בדו בניסוי מקצוע אחר על מנת לא למשוך תשומת לבם של עמיתים למקצוע.
החולים המדומים הוצבו בבתי חולים שונים. 12 בתי החולים בניסוי היו בחמש מדינות שונות (בארה"ב) בחוף המזרחי והמערבי. … "

קישורים:

סוליאן (Solian (Amisulpiride – תופעות לוואי

סוליאן הוא סם אטיפי אנטי פסיכוטי מהדור השני ומשמשת להפרעות סכיזופרניה.

מינון ואופן שימוש
התרופה נמצאת בשוק בטבליות של 50 מ"ג, 100 מ"ג, 200 מ"ג ו- 400 מ"ג. המינון משתנה בהתאם למצבו הקליני הראשוני של החולה ותגובתו לטיפול ונע בין מינון של 400 מ"ג ל- 800 מ"ג ליום בשתי מנות במצב של פסיכוזה חריפה.
אין לצפות כי ההשפעה הטיפולית של התכשיר תתבטא במלואה עם תחילת הטיפול, אלא רק לאחר 4-6 שבועות של טיפול רציף. אין להפסיק את נטילת התרופה או להפחית במינון ללא התייעצות עם רופא מטפל, כיוון שהדבר עלול להוביל להחרפת המחלה.

תופעות לוואי נפוצות של סוליאן Solian – מאתר PatientsVille
רעד בשיעור של 50% מהמטופלים
קושי בהליכה 33%
עייפות 33%
יתר 33%
הקאות 33%
כאב הבטן העליונה 17%
תסיסה 17%
אנמיה 17%
חרדה 17%
Asthenia 17%
קריאטין phosphokinase דם מוגברת 17%
בלבול 17%
הפרעת מערכת העצבים המרכזית 17%
הקיבה והמעיים 17%
דימום במערכת העיכול 17%
אי ספיקת כליות 17%
חוסר יציבות 17%
Hypercreatininaemia 17%
Hyperthermia 17%
מועקה 17%
נוקשות שרירים 17%
בחילה 17%
דלקת הכליות 17%
תסמונת אנטיפסיכוטית ממאירה nms -17%
כאב הגפיים 17%
פרקינסון בהליכה 17%
פרקינסון 17%
תחושה של כובד 17%
חוסר היענות לטיפול 17%

תופעות לוואי נוספות
במקרה בו מופיעה תופעת לוואי בזמן הטיפול – מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל.

תופעות הלוואי השכיחות ביותר הנן: קשיים בשינה, חרדה ועצבנות קלה. שכיחות גם עצירות, בחילות, הקאות וישנוניות.

תופעות לוואי נוספות שדווחו:

* הגברת הורמון החלב שיכול לגרום בנשים להפרשת חלב בשדיים ולהפסקת הווסת.
תופעות אלו משמעותיות רק באוכלוסיה מסוימת ולא בכל גיל הן רלוונטיות, אך בכל מקרה
יש להיוועץ ברופא מטפל.

* תופעות במערכת התנועה: נוקשות שרירים המורגשת בייחוד בשעת תנועה, רעד בשעת מנוחה התכוונות פתאומית של שרירים, אי שקט פנימי מלווה בחסר יכולת לשהות במקום אחד וצורך להזיז כל הזמן את הרגליים, תנועות בלתי רצוניות.

* תופעות במערכת לב – כלי דם: האטה בקצב הלב, הארכה מבודדת של מקטע QT בא.ק.ג, ירידה בלחץ הדם.

* עלייה במשקל.

* נדירות: פרכוסים, תגובות אלרגיות ואירועים מוחיים, תסמונת נאורולפטית ממאירה (NMS).

אזהרות:
התרופה אסורה לטיפול במצבים אלו: נוכחות גידולים תלויי פרוקלטין, פאוכרומוציטומה, ילדים מתחת לגיל 15, הריון והנקה.
הטיפול בתרופה מחייב זהירות יתרה והפחתת המינון במצבים של פגיעה בתפקוד הכליות, אפילפסיה ובזקנים.

קישורים:

תרופות אנטי פסיכוטיות – שמושים, דרכי פעולה, תופעות לוואי ואזהרות ה- FDA

שימושים של תרופות נוגדות פסיכוזה – אתר מיינד קליניק
תרופות נוגדות פסיכוזה מחולקות לשלוש קבוצות:

  • תרופות טיפיות או של דור ראשון
  • תרופות אטיפיות מהדור השני
  • תרופות אטיפיות מהדור השלישי

תרופות אלו הובאו לשוק במיוחד לשימוש במצבים פסיכוטיים חריפים הקשורים למחלת הסכיזופרניה. השימושים היום הם במצבים של:
– סכיזופרניה חריפה וממושכת לסוגיה
– במצבים של מניה מאוד משמעותית
– במצבי פסיכוזה הקשורים למחלת האלצהימר
– מצבים של פסיכוזה שמופיע כחלק מדיכאון מאוד עמוק
– מצבים פסיכוטיים לא קשורים לסכיזופרניה או מניה דפרסיה
– לחיזוק ההשפעה של תרופות נוגדות דיכאון במצבים עמידים לטיפול תרופתי
– למניעה של גלים חוזרים של המחלה המני-דפרסיבית (מניה-דפרסיה).
איך פועלות תרופות נוגדות פסיכוזה?
למרות המחקרים שהתבצעו כדי לבדוק את מנגנון הפעולה של תרופות נוגדות פסיכוזה יש עדיין הרבה אי וודאות סביב השאלה "איך תרופות אלו פועלות על המצב הפסיכוטי?" ההשפעות של התרופות נוגדות פסיכוזה על המוח רבות, אבל טרם התגלה המנגנון הביולוגי הלא תקין במחלות אלו ולכן לא ניתן לדעת איזה השפעה של התרופות היא התורמת לריפוי.
מצבים פסיכוטיים סכיזופרניים הם מאוד מרשימים ומאופיינים על ידי הופעה של הפרעות בחשיבה ובתפיסה. במילים אחרות, חולים בפסיכוזה מתחילים לשמוע קולות, להאמין בדברים לא מציאותיים, לחשוב שמצוטטים להם, שעוקבים אחריהם, ועוד. לפעמים הם נמצאים במצבים של אי שקט קיצוני ואף מסוגלים להיות אלימים כלפי הסביבה. (המצבים המניים מתוארים באתר בחלק של המחלה המני דפרסיבית).
כאשר מחלת הסכיזופרניה או המצב המני נמצאים בשלב החריף, אנשים אלו משוכנעים שהדברים שהם חשים הם אמיתיים. לכן הם יכולים לסרב לקבל טיפול, לקחת רק חלק מהטיפול, או להפסיקו טרם עת.
התרופות נוגדות פסיכוזה פעילות במערכת העצבים המרכזית ובולמות את הפעילות של חומר כימי שנקרא דופמין-Dopamine חומר זה מאוד חשוב לתפקידים שונים או מגוונים של המוח. קיימות עדויות רבות שבסכיזופרניה הדופמין נמצא בערכים מוגברים באזורים של המוח שנקראים מערכת הלימבית-Limbic system.
התרופות של הדור השני פועלות על הדופמין או בנוסף גם על קולטנים של החומר שניקרא סרוטונין-Serotonin. הפעילות של תרופות אלו היא על הקולטנים של סרוטונין שנקראים 5-HT2. יתכן והיעילות הנוספת של התרופות מהדור השני קשורה לעובדה שהן גם פועלות על אזוריים של המוח הקידמי-פרפרונטליים.

  • תרופות טיפיות או של דור ראשון:

תרופות הניתנות בכדורים
הלופרידול-הלידול,
פרפנזין-פרפנאן,
קלוטיאפון-אטומין
קלורופרומזין-לרגקטיל
זוקלופנטיקסול-קלופיקסול
קלופנטיקסול-פלואנקסול
סולפיריד-מודל
תרופות הניתנות בזריקה
הלופרידול-הלידול דקנואט
זוקלופנטיקסול-קלופיקסול אקופז וקלופיקסול דקנואט
קלופנטיקסול-פלואנקסול דקנואט
פלופנזין-מודיקט
תרופות אלו נמצאות בשימוש כבר יותר מ 40 שנה. מחקרים חדשים בשנים האחרונות הראו שמינונים נמוכים יותר של תרופות אלו יעילים מאוד וגורמים לפחות תופעות לוואי. כמו כן נוכחנו לדעת שקיים אחוז לא קטן של חולים שלא מגיבים לטיפול של הדור שני של תרופות נוגדות פסיכוזה. לכן השימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה מהדור הראשון עדיין מקובל מאוד.
חולים עם סכיזופרניה לעיתים קרובות לא כ"כ מסכימים לטיפול התרופתי למרות שהם נזקקים לטיפול תרופתי לתקופות ערוכות. לחולים אלו הטיפול בזריקות ארוכות הטווך-פעם בשבועיים עד פעם בחודש- יכול להיות תשובה הולמת להתנגדות.
תופעות לוואי של התרופות נוגדות פסיכוזה מהדור הראשון
נתייחס לתופעות לוואי שכיחות יותר.
תופעות לוואי של תרופות הם דבר מאור מטריד, מפחיד, ומפריע. מאוד חשוב להיות במעקב עם גורם מטפל ולדון עימו על תופעות הלוואי. בתחילת הטיפול, פעמים רבות, מרגישים עייפות מסוימת. זו השפעה רצויה בדרך כלל (כך מתגברים על אי שקט או הפרעות בשינה) אבל לפעמים העיפות מוגזמת וצריך להתאים את המינון של התרופה.
♦ תופעות לוואי נוירולוגיות:

  • כאלו שמופיעות תוך החודש הראשון של הטיפול

דיסטוניה. התכווצות פתאומית של שרירים (כל שריר בגוף יכול להתכווץ אבל במיוחד של העיניים, של הצוואר, של הבליעה). אנשים צעירים וגברים סובלים יותר. תרופות בעלות פעילות חזקה יותר כמו הלופרידול בעלות סיכון גבוה יותר. מופיע במיוחד בשבוע הראשון של הטיפול.
אקטיזיה. אי שקט מאוד משמעותי. האדם מתקשה לשבת ולהיות רגוע, לא יכול לשבת או לשכב. יכול לגרום לסבל נפשי משמעותי.
› תסמונת דמוי פרקינסון. עתיות, העטה במחשבות, "ראש ריק", תנוחה קפואה, ריריות יתר, הליכה קפואה.
רעד בשפתיים

  • כאלו שמופיעות כעבור מספר חודשים של טיפול. מאוד חשוב לאבחן מוקדם תופעות אלו. במידה והם נמשכות זמן רב הן עשויות להיות בלתי הפיכות.

דיסקינזיה מאוחרת. אלו תופעות מאוד משמעותיות שעשויות להופיע מספר חודשים אחרי הטיפול. בניסיון להקטין את השכיחות של הדיסקינזיה פותחו תרופות מהדור השני. הדיסקינזיה יכולה להופיע כתנועות לא רצוניות של הפה, הלשון, והלסת. יכולים להופיע תנועות לא רצוניות של הגוף.
דיסטוניה מאוחרת. דבר דומה לדיסטוניה החריפה אבל מופיע מספר חודשים אחרי התחלת הטיפול. חשוב מאוד לאבחן היטב מאחר ודיסטוניה מאוחרת יכולה להחמיר במידה וממשיכים לקחת את הטיפול שגורם לזה.
אקטיזיה מאוחרת. כמו אקטיזיה חריפה אבל שמופיע מספר חודשים אחרי הטיפול. אבחון מוקדם מאוד חשוב.
תופעות לוואי אנטיקולינרגיות מאפיין רק חלק מהתרופות (פרפנאן, לרגקטיל). גורם ליובש בריריות, דופק מהיר, ראיה לא טובה, קשיים במתן שתן, עצירות.
שינויים בלחץ הדם
הפרעות בתפקוד המיני
הפרעות אנדוקריניות: עלייה בפרולקטין: פרולקטין הינו הורמון שמאוד קשור לתפקוד המיני ושל הוסת. העלייה בפרולקטין יכולה לגרום לעל וסת, חוסר חשק מיני, הפרעה באורגזמה ועוד.
עלייה במשקל. מספר רב של תרופות פסיכיאטריות גורמות לעלייה בתיאבון ובעקבות זה עלייה במשקל. מאוד חשוב לידע את החולים על אפשרות זו ולהציע דרכים להתמודד עם התופעה. מאוד חשוב לדון על עלייה במשקל מהשלבים הראשונים של מתן התרופה. עלייה משמעותית במשקל יכולה להוביל לעלייה בשומנים בדם וגם לסכרת.
הפרעות בתפקוד המיני. תרופות פסיכיאטריות רבות יכולות לגרום להפרעות בכל המערכת של תפקוד מיני. הפרעות בזקפה, ביכולת להגיע לאורגזמה וליהנות ממין מופיעה אצל 20-30% מהחולים.

  • תרופות אטיפיות: דור שני

נתייחס רק לדור שני מאחר ו אריפיפרזול הנציגה היחידה של הדור השלישי לא נמצא בישראל.
תרופות הניתנות בכדורים:
אולנזפין-זיפרקסה ,
> ריספרידון-ריספרדל,
ריספונד, ריספרידקס, ריספרידון
קואטיפין-סרוקאל
זיפרזידון-גיאדון
אמיסולפיריד-סוליאן
קלוזפין-לפונקס.
תרופות הניתנות בזריקה
ריספרידון-ריספרדל קונסטה
השימוש של תרופות מהדור השני הינו לאותם המצבים כמו התרופות של הדור הראשון. תרופות מקבוצה זו ניתנות דרך הפה וגם דרך זריקות לשריר. הזריקה ארוכת הטווך של הקבוצה הזו הינו הדיספרדל קונסטה שניתנת לשריר פעם בשבועיים.
תופעות לוואי של התרופות נוגדות פסיכוזה מהדור השני
תופעות לוואי קוגניטיביות (של החשיבה), עייפות וישנוניות שכיחים בתחילת הטיפול במיוחד עם אולנזפין, סרוקאול, וקלוזפין ולכן רצוי לתת לפני השינה. זיפרזידון לא גורם לעייפות יתר. במקרים מסוימים יכול לגרום להחמרה של סימפטומים של מצב טורדני כפייתי. במקרים בודדים יכול לגרום לעלייה באי שקט.
תופעות לוואי ניורולוגיות:
תרופות מהדור השני גורמות לפחות תופעות לוואי אקסטרפירמידליות אבל במקרים בודדים אנו יכולים לצפות לתופעות אלו. כמו כן תופעות של דיסטוניה מאוחרת מופיעות לעיתים רחוקות עם קבוצה זו. זיפרזידון יכול לגרום לתופעות אקסטרפירמידליות לעיתים קרובות יותר.
פרכוסים יכולים להופיע עם קלוזפין ואולנזפין בשכיחות של 1-5% במיוחד במינונים הגבוהים. כשאר עולים מעל 600 מג' ליום של קלוזפין מומלץ לבצע א.א.ג.
תופעות לוואי אנטיקולינרגיות. כמו בתרופות של הדור הראשון.
תופעות לוואי במערכת הלב וכלי דם.
תרופות אלו יכולות לגרום לירידות בלחץ הדם עד עילפון. במיוחד במצבים של עלייה מהירה במינון. לחלק מהתרופות אפשרות לגרום ל תופעה שנקראת הערכת ה QTc בא.ק.ג. זו תופעה נדירה אך מסוכנת. ניתן לאבחן בקלות ע"י א.ק.ג. רצוי לבדוק במיוחד כאשר משתמשים במספר תרופות בו זמנית.
עלייה במשקל. אפשר לקבל אותן התופעות כמו עם תרופות מהדור הראשון. תרופות מהדור השני יכולות לגרום לעליה משמעותית במשקל, במיוחד אלנזפין וקלוזפין. עד 50% מהחולים עולים כ 10-20% במשקלם תוך שנה מתחילת הטיפול.
הפרעות אנדוקריניות. כמו בתרופות מהדור הראשון. ריספרידון ואמיסולפיריד מובילות לעלייה בפרולקטין באחוזים ניכרים. לא כל עלייה בפרולקטין גורמת לתופעות שליליות. צריך לבדוק כל מקרה לגופו.
הוראות מיוחדות לתרופה קלוזפין. תרופה זו נחשבת ליעילה מכולם אבל השימוש בה מחייב מעקב צמוד של ספירת הדם. הרופא המטפל יכוון את החולה לדרישות המיוחדות לשימוש בתרופה זו.
ריור יתר. יכול להיגרם במיוחד עם קלוזפין.
חוסר שליטה על השתן. במיוחד עם קלוזפין.

  • תרופות אטיפיות מהדור השלישי

אריפיפרזול – אביליפי
תרופות אטיפיות מהדור השלישי עדיין לא הגיעו לישראל.
תופעות של הפסקה פתאומית של לקיחת התרופות
תרופות פסיכיאטריות יכולות לגרום לתחושות לא נעימות במידה והן מופסקות באופן פתאומי, לכן מומלץ להפסיקן מאוד בהדרגה תוך השגחה של גורם מטפל.
שימוש בהריון ובהנקה
התקופה המסוכנת יותר לעובר הינה ה 3 החודשים הראשונים של ההיריון לכן מאוד חשוב שכניסה להיריון תעשה בתכנון והתייעצות עם מומחה. רוב התרופות הפסיכיאטריות נמצאות בחלב האם.
אינטראקציות עם תרופות אחרות
תרופות פסיכיאטריות יכולות להשפיע על דרכי פירוק של תרופות אחרות לכן מאוד חשוב לבדוק האם תרופות שונות שנוטלים לא משפיעות אחת על השנייה.

אזהרות ואמצעי זהירות של ה-FDA על שימוש בסמים אנטי פסיכוטיים לחולי דמנטיה (מתוך מסמך מאושר של ה-FDA על ריספרדל)

אזהרה: תמותה מוגברת בקשישים עם דמנטיה

חולים קשישים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה המטופלים בתרופות אנטי פסיכוטיות נמצאים בסיכון מוגבר למוות. מחקר פלצבו של 17 ניסויים מבוקרים(משך מודאלית של 10 שבועות), בעיקר בחולים הנוטלים תרופות אנטיפסיכוטיות טיפוסיות, חשף הסיכון למוות במטופלים בסמים של בין 1.6-1.7 פעמים מהסיכון למוות בחולים שטופלו בפלסבו.

במהלך של 10 שבועות של ניסוי מבוקר, שיעור המוות בחולים שטופלו בסמים (אנטיפסיכוטיים) היה כ -4.5%, בהשוואה לשיעור של כ 2.6% בקבוצת הפלצבו. למרות שסיבות המוות היו מגוונות, רוב מקרי המוות שניצפו היו לבביות וכלי הדם (למשל, אי ספיקת לב, מוות פתאומי) או זיהומיות (למשל, דלקת ריאות) .

מחקרים תצפיתיים מצביעים על כך, שבדומה לתרופות אנטיפסיכוטיות לא טיפוסיות, טיפול עם תרופות אנטיפסיכוטיות טיפוסיות עלול להגביר את התמותה.
באיזו מידה ניתן לייחס את ממצאי תמותה מוגברת ממחקרים תצפיתיים לתרופה אנטיפסיכוטיות, אינו ברור. (Risperdal (risperidone לא אושרה לטיפול בחולים עם דמנציה הקשורות פסיכוזה.

אירועי דם מוחיים שליליים, כולל שבץ, בחולים קשישים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה

אירועי דם מוחיים מסוכנים (למשל, שבץ, התקף איסכמי חולף), כולל מוות, היו מדווחים במטופלים (גיל ממוצע 85 שנים; טווח 73-97) בניסויים של ריספרדל -(Risperdal (risperidone בחולים קשישים עם דמנציה הקשורv פסיכוזה.

בניסויים מבוקרים פלצבו, היתה שכיחות גבוהה משמעותית של תופעות לוואי מוחיים בחולים שטופלו ב-risperidone בהשוואה לחולים שטופלו עם פלצבו.
Risperdal אינה מאושרת לטיפול בחולים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה.

עלון אזהרה של ה- FDA על סמים אנטי פסיכוטיים וריספרדל לחולי דמנטיה

עלון אזהרה של ה- FDA על ריספרדל לחולי דמנטיהקישורים:

זיפרקסה (Zyprexa (Olanzapine – אולנזפין של חברת טבע – תופעות לוואי

זיפרקסה (Zyprexa (Olanzapine - אולנזפין של חברת טבע - תופעות לוואי
זיפרקסה – תופעות לוואי

זיפרקסה (אולנזפין של חברת טבע) היא תרופה אנטי פסיכוטית מהדור החדש של התרופות הפסיכיאטריות. זיפרקסה Zyprexa היא התרופה מורשת לטיפול בסכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית. התרופה פועלת על ידי חסימה או הפחתת השפעות של מספר כימיקלים במוח. Zyprexa מגיעה בצורת גלולה והיא נלקחת בדרך כלל פעם ביום. כמו עם כל תרופה, יש תופעות לוואי אפשריות, כולל סחרחורת, נמנום, ועצירות.

Zyprexa שייכת לקבוצת תרופות המכונה לא טיפוסיות (אטיפיקליות, או דור שני) אנטי פסיכוטיות. לא ידוע לגמרי איך הסם עובד עבור לטיפול בסכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית. עם זאת, ידוע כי הוא חוסם או מפחית את ההשפעות של מספר כימיקלים במוח כמו דופאמין וסרוטונין. Zyprexa אינו מרפאת סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית. הסם רק עוזר לשלוט על הסימפטומים.

אזהרות ואמצעי זהירות ה-FDA לשימוש בזיפרקסיה לחולי דמנטיה (מתוך מסמך מאושר של ה-FDA על זיפרקסה)

אזהרה: תמותה מוגברת בקשישים עם דמנטיה

חולים קשישים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה המטופלים בתרופות אנטיפסיכוטיות נמצאים בסיכון מוגבר למוות. מחקר פלצבו של 17 ניסויים מבוקרים(משך מודאלית של 10 שבועות), בעיקר בחולים הנוטלים תרופות אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות (atypical), חשף הסיכון למוות במטופלים בסמים של בין 1.6-1.7 פעמים מהסיכון למוות בחולים שטופלו בפלסבו.

במהלך של 10 שבועות של ניסוי מבוקר, שיעור המוות בחולים שטופלו בסמים (אנטיפסיכוטיים) היה כ -4.5%, בהשוואה לשיעור של כ 2.6% בקבוצת הפלצבו. למרות שסיבות המוות היו מגוונות, רוב מקרי המוות שניצפו היו לבביות וכלי הדם (למשל, אי ספיקת לב, מוות פתאומי) או זיהומיות (למשל, דלקת ריאות) .

מחקרים תצפיתיים מצביעים על כך, שבדומה לתרופות אנטיפסיכוטיות לא טיפוסיות, טיפול עם תרופות אנטיפסיכוטיות טיפוסיות עלול להגביר את התמותה.
באיזו מידה ניתן לייחס את ממצאי תמותה מוגברת ממחקרים תצפיתיים לתרופה אנטיפסיכוטיות, אינו ברור. זיפרקסה (Zyprexa (Olanzapine לא אושרה לטיפול בחולים עם דמנציה הקשורות פסיכוזה.

תופעות לוואי של זיפרקסה – מאתר MEDTV

Zyprexa נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, נבדקו תופעות הלוואי בקבוצת של אנשים שנטלו את התרופה בהשוואה לקבוצת ביקורת של אנשים שלא לקחו את התרופה. בדרך זו, אפשר לראות מהן תופעות לוואי, ובאיזו תדירות הם מופיעות.

תופעות לוואי נפוצות של זיפרקסה

* נמנום – של עד 35 אחוזים של אנשים
* יובש בפה – עד 32 אחוז
* עלייה במשקל – עד 26 אחוזים
* תאבון מוגבר – עד 24 אחוזים
* סחרחורת – עד 18 אחוזים
* חולשה – עד 18 אחוזים
* פגיעה בתאונה – עד 12 אחוזים
* נדודי שינה – עד 12 אחוזים
* עצירות – עד 11 אחוזים
* צרבת או קלקול קיבה – עד 11 אחוזים
* צמא – עד 10 אחוזים.

תופעות לוואי נפוצות אחרות בשיעור של 5 עד 9 אחוזים כללו:

* שינויים באישיות
* אי יציבות (רעידות)
* לחץ דם נמוך, במיוחד כאשר יושבים או בעמידה
* קדחת
* כאב גב
* כאבי מפרקים
* שינוי בדפוס הליכה
* אף הרגיז או נוזל
* שיעול
* בעיות דיבור
* הזלת ריר מוגבר
* אובדן זיכרון (אמנזיה).

תופעות לוואי של זיפרקסה (Zyprexa) שיש לדווח לרופא המטפל
ישנן כמה תופעות לוואי רציניות של Zyprexa שיש לדווח לספק שירותי בריאות, אלה כוללים, אך אינם מוגבלים ל:

* סימנים של סוכרת, כגון:

* סוכר גבוה בדם
* צמא מוגבר
* הטלת שתן תכופה
* רעב קיצוני
* גדילה מהירה במשקל
* סחרחורת או עילפון כאשר הולכים ממצב ישיבה או שכיבה
* תחושת אפיסת כוחות או חוסר מנוחה
* תנועות שרירים חריגות (תנועות אלו עלולות להיות לצמיתות אם לא מפסיקים ליטול זיפרקסה Zyprexa לאלתר
* סימנים או תסמינים של תסמונת נאורולפטית ממאירה (NMS), אשר עלולים לכלול:

  • חום גבוה
  • נוקשות בשרירים
  • בלבול
  • דופק, לחץ דם לא סדירים
  • קצב לב מוגבר (טכיקרדיה)
  • הזעה
  • קצב לב לא סדיר (הפרעת קצב)

* סימנים של תגובה אלרגית, כגון:

  • פריחה לא מוסברת
  • כוורות
  • גירוד
  • נפיחות לא מוסברת
  • צפצופים
  • קושי בנשימה או בבליעה.

זיפרקסה ועליה במשקל
עלייה במשקל היא תופעת לוואי שכיחה של זיפרקסה (Zyprexa (olanzapine. עלייה במשקל מתרחשת בשיעור של עד 26 אחוזים של אנשים שנוטלים את התרופה. למרות שעלייה קטנה במשקל אופיינית במהלך הטיפול, קיימת אפשרות של עליה גדולה במשקל. עליה גבוהה במשקל מגבירה את הסיכון לסוכרת, או בעיות בריאות אחרות. לכן, אם יש עלייה מהירה או גדולה במשקל תוך שימוש ב- Zyprexa, יש להתייעץ עם הרופא המטפל.

תופעות לוואי סקסואליות של זיפרקסה
במחקרים קליניים, עד 1 אחוז מהחולים חוו תופעות לוואי מיניות (כגון ירידה בחשק מיני, בעיות שפיכה, וחוסר אונות) תוך שחמוש בסם. אם יש תופעות לוואי סקסואליות של הסם, יש להתייעץ לדבר עם הרופא המטפל.
.
דוגלס קנדי דווח בינואר 2009 בתחנת הטלביזיה פוקס ניוז: הסם הפסיכיאטרי זיפרקסה שהיה מיועד לסכיזופרנים בלבד, שווק לילדים וקשישים כשהמניע תאוות בצע כסף, מומחים קבעו שהזיפרקסה גורמת לסוכרת קטלנית ולקשישים שבץ מוחי או התקפי לב אקטיסיה שהם רעידות ונזק למערכת העצבים המרכזית.

קישורים:

ניסו עליו הכל – האזרח נתן אייבושיץ

ניסו עליו הכל – האזרח נתן אייבושיץ, כתבתה של חנה אנה איסלר, יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

נתן אייבושיץ בעבר

נתן אייבושיץ בעברAmajeftil

Dissipallaranil
Favoxil
Leponex
Anafranil
Lexadin
Dekinet
Maieril
Favoxicvaben
Phenergam
Bondormin
Etumine
Valium
Maramin
Dissipal
Semap
Hypnodrom
Halidal

נתן אייבושיץ כיום

נתן אייבושיץ כיוםArtane
Mogadan
Hazivala
Artanee C.T. – נזמיי חשמל

זוהי רשימה חלקית מתוך התיק הרפואי שבידיי מתקופת אשפוזו של האזרח נתן אייבושיץ, בבית חולים שער מנשה, כ"סכיזופרן", שלא היה!

נתן אייבושיץ פנה אלי ביקש מאד להיחשף בשמו המלא נתן אייבושיץ, ונתן לי יפוי כח בכתב לחשוף את סיפורו – למען יראו וילמדו לנהוג בחמלה וביושר עם מי שנמצא במצוקה גדולה, ולא כפי שנהגו בו בבית החולים שער מנשה.

עוד באותו הערב הגיע לביתי עם רעייתו, עמוס בכל התיקים הרפואיים שלו, חוות דעת, ומסמכים, וישב עד חצות לספר את סיפור יסוריו ועל שנות חייו הגזולות. גבר נאה , אינטליגנטי במיוחד, איש לא היה מזהה את שעבר עליו.
היום, בגיל 58, הוא מתחיל היכן שנקטעו חייו בשנות ה- 30. רק לפני 4 שנים הוציא רישיון נהיגה על רכב. לראשונה בחייו נקשר לאישה ואף נשא אותה לרעייתו לפני שנתיים. נסע לחו"ל באופן עצמאי וכעת החל לימודיו כסטודנט למשפטים במכללת רמת גן.

רק כעת מסוגל להגיש תביעות משפטיות כנגד בית החולים שער מנשה, משרד הבריאות, והרופאה – מנהלת המחלקה שהייתה רופאתו, אותה הוא רואה אותה אחראית להרס חייו.
הוא השמיע לי שיחה מוקלטת שלו עם הרופאה, אותה תכנן ימים רבים. בשבילה – "זה היה מזמן
והיא כמעט לא זוכרת…" היא גם פנסיונרית מזה 10 שנים. בשבילו – זאת הייתה שיחה גורלית!

נתן סבל מגיל צעיר מ- O.C.D – הפרעה טורדנית כפייתית המורכבת ממחשבות טורדניות הגורמות לחרדה.
וכן, להתנהגות כפייתית שנועדה להפחית את החרדה. מחשבות טורדניות מקבלות ערך של אמת, כאשר ההרגשה היא שעצם החשיבה תגרום להם להתרחש במציאות. כלומר, מחשבה טורדנית גוררת חרדה – גוררת – התנהגות כפייתית.
כשזה התחיל לתפוס יותר ויותר זמן, זה פגע קשות בשגרת חייו, בקשרים החברתיים והמשפחתיים.
יש טענה , שמחסור בסרטונין עשוי לגרום לסימפטומים הנ"ל – לא ממש הוכח.
הטיפול היעיל הוא קוגניטיבי פרטני – התנהגותי.
אנשים שטופלו אצל פסיכולוג קוגניטיבי מדווחים על ירידה של 80% – 50% בסימפטומים לאחר 20 – 12 פגישות. ע"י חשיפה הדרגתית וממושכת למקור הפחד – נרפאים ממנו. החשיפה למחשבות עצמן.
מטרת החשיפה היא לשבור את הקשר שבין האובססיה לבין החרדה.
לאדם האובססיבי צורך עצום בשליטה. ובטקסים לביצוע דברים בסדר מסוים.
הטקס הנפוץ ביותר הוא ניקיון. רחיצת ידיים. ספירת חפצים, נגיעה או הימנעות מנגיעה. טקסים סביב התנהגות מינית, או דפוסי אכילה. שאיפה לפרפקציוניזם וביקורתיות כלפי עצמו וכלפי הסביבה.
הפרעת ה- O.C.D נפוצה בשכבות אוכלוסיה אמידות ובעלות אינטליגנציה גבוהה.

הדחף והחרדה מאובדן השליטה
מכיוון שהפעולה הכפייתית איננה מפחיתה את החרדה, האדם חש צורך לחזור עליה שוב ושוב.
יש רבים כאלו בקרבנו שאינם מאובחנים "חולי ניקיון".
במקרה של נתן אייבושיץ, האבחון זעק לשמיים O.C.D מגיל נעורים.
והרי סיפורו:
"אני רוצה שתתרכזי במונולוג, על ההשפלה ועל ההתיחסות אלי, בן אדם, כאל חפץ. בגיל ההתבגרות היו לי התקפי חרדה. פחדתי שאני הולך לקבל התקף לב. שילדה שהכיתי תמות מזה. לא הצלחתי להתרכז בבחינות הבגרות. גויסתי לחיל השריון, שם התחילו לי אובססיות לניקיון – שהאוכל לא נקי, לא השתלבתי חברתית – צחקו עלי… הודחתי מקורס מ"כים . הייתי עסוק עם עצמי וחרדותיי ולא עם הנגמ"ש. כשלא גויסתי למלחמת יום כיפור, הרגשתי מיותר, ונוסף על כך חברי הטוב – שכן שלי נהרג. לקחתי את זה קשה, לא הייתי מסוגל לנחם את הוריו.
השלמתי בגרות, הייתי בעל פוטנציאל. אבל הרגשתי "פרזיט". יושב בבית הורי – המתח בבית היה מאד גדול והחמיר. קיבלתי יעוץ בבחירת מקצוע: יעוץ גרוע – טכנאי רנטגן. עבדתי בזה 3 שנים. הייתי באובססיה קשה מה יקרה לי מהקרינה של מכשיר הרנטגן, והמגע עם החולים. החרדות החריפו.
היתה לי בעיה מאד קשה ליצור קשרים חברתיים. נשרתי מלימודים באוניברסיטה העברית. שם אבחנה אותי ד"ר קאופמן, ז"ל ככפייתי – "אין לך מחלת נפש" היא אמרה.
חזרתי מיואש לבית הורי לחדרה. גויסתי למלחמת של"ג, והנגמ"ש שלי חטף טיל – 3 מחבריי נהרגו. נעשיתי HIPPER SENSITIV הרעש הפריע לי. היו עימותים בבית. נכנסתי לדיכאון עמוק.
התחלתי לגדל זקן. הייתי מכריח את אמי לרחוץ ידיים. 7 חודשים לא יצאתי מהבית. הייתי מסריח במיטה.
9-13 שעות מתחת לדוש. אמי הייתה על סף אשפוז! בסופו של דבר הוריי הרימו ידיים זעקו לעזרה – וגם אני. מכיוון שלא רצו לאשפז אותי בשום אופן, הזמינו את מנהלת המחלקה של בית חולים שער מנשה, שהמליצו עליה בחדרה, לטיפול פרטי בבית. הרופאה הקסימה את כולנו בהליכותיה והבטיחה לטפל בי בבית בדיסקרטיות. הוריי התחננו בפניה "תעשי מה שאת יכולה בבית – נטפל בו , נשלם לך – רק לא בבית משוגעים"! (אנחנו פולנים כידוע…)

השתדלתי מאד לרצות את הרופאה, הטילה עלי משימות בשלושת ביקורי הבית. הוריי ראו בה מלאך. אני רוצה שתדגישי את הנסיבות בהם הוצאתי מהבית, את הדרך שבה הצליחה א', להוליך שולל את ההורים שלי. בביקור הרביעי הכריזה – זהו! הניסיון נכשל חייבים אשפוז.
מיד אבד לי האמון באישה הזאת. מפאת חרדותיי הייתה לי כבר אז התנגדות חריפה לתרופות. החלטתי לברוח, אבל הוריי חששו שאלך לאיבוד והסגירו אותי לידיה.
היא הבטיחה לי אשפוז פתוח בבית חולים "שער מנשה", שאוכל ללכת מתי שאחפוץ. לא מונה לי אפוטרופוס, הייתי בן 34 שנים. רימו אותי בכחש. כאן נסתם הגולל על חיי לשני עשורים. אני מרגיש חור ענק בחיים שלי.
אינני מחשיב את התקופה הזאת במניין שנות חיי. הייתי מעדיף למות ולא לעבור את מה שעברתי.
אני אומר זאת 15 שנה מאז.

בימים הראשונים אכן נתנו לי יחס מיוחד, ולא הכריחו אותי לכלום. בערך שבועיים. התגלחתי, וחשבתי שאני משתחרר. ואז הגיעה אותה א' – ראש המחלקה – אינני יכול לכנות אותה ד"ר – לאחר שמעלה בשבועת הרופאים, והודיעה: "ממחר החלטנו שתקבל 10 אינפוזיות עם תרופות אנטי פסיכוטיות".
5 זריקות בתוספת. ועוד הרבה כדורים. נזעקתי! רציתי להשתחרר כמו שהבטיחה לי – אמרה: "אתה חתמת כשהתקבלת – אבוד לך!"
התחיל הסיוט, תופעות לוואי קשות ביותר. נסוגותי – נסוגותי. החרדות הרקיעו שחקים, הייתי עסוק עם עצמי. רעדתי בכול גופי, איבדתי שליטה על הסוגרים, אבד לי הליבידו, אימפוטנציה, התופעה הכי קשה נקראת " אקטזיה זוועתית – אי שקט ברמה אטומית. לא הייתי מסוגל לנוח, הסתובבתי וקפצתי ללא הרף.
פרופ' חרמש שטיפל בי בהמשך, סיפר לי שהתופעה הזאת גורמת לאנשים להתאבד. לא מסוגלים לשאת את הסבל הזה. יש לי כנראה יצר קיום מאד חזק – אחרת אני לא יכול להסביר איך שרדתי.
שידרתי מצוקה רבה. גניחות, תנועות גוף לא רצוניות. לא אשכח, שיום אחד , א', ראתה אותי במצוקתי בחדר ריפוי ועיסוק. מצאה לה את הזמן המתאים לגעור בי, כשהיא ממשיכה ויודעת כמה אני סובל בגלל התרופות שנתנה לי, ואף החלה לחקות אותי ואת גניחותיי ולועגת לי בנוכחות כולם.
היה זה רגע המצוקה הכי גדול שעברתי בחיי.
התעללות וגערות הן חלק מהטיפול בשער מנשה. הכול ככיסוי של טיפול. א', רופאה רוסיה שהגיעה לארץ בעליה של שנת 1972. עד היום אני בטראומה שהתעללה בי בצורה כה מתוחכמת. היתה מכניסה אותי לחדרה ואומרת – "נתן, אתה תסיים את החיים שלך בבית משוגעים".

יום אחד, שני אחים תקפו אותי במקלחת , הורידו לי בכוח את המכנסיים. לעגו לי… סיבנו אותי והוציאו אותי מלא סבון החוצה. אחר כך גילחו אותי ופצעו לי את כל הפנים. יצאתי זב דם.
אמי מצאה אותי ככה בביקור והתלוננה. א' כתבה בדוח: "לא היה ולא נברא. הכול פרי הדמיון של נתן שהוא סכיזופרני פרנואידי" – מחלה שהדביקו לי כעבור חצי שנה של אשפוז.
שנים 1986 – 1988 בשנתיים אלו שהייתי מאושפז, הלכתי מדחי אל דחי. התחננתי להורי שיוציאו אותי משם.
היו חסרי אונים. הא' הזאת השתלטה עליהם. הוריי אף הם קורבנות של א'. היא ידעה להוליך אותם שולל.
בוקר אחד, בעודי ישן , העירה אותי אחות והחלה למדוד לי לחץ דם: "בוא, בוא, בוא רגע", לקחה אותי למחלקה הסגורה, לחדר בידוד, אני רואה רופא עם מברג ביד. קשרו אותי, הרדימו, ואני לא זוכר כלום.
רק מאוחר יותר הסבירו לי, המאושפזים, שעשו לי שוקים חשמליים.

לא חתמתי הסכמתי, כחוק. את אבי רימו. עד היום הוא בוכה מזה. ברחתי לשבוע ימים. הסתובבתי בירושלים, חיפשתי מגורים, הוצאתי כסף מהבנקט. נפלתי ונפצעתי. אפילו עצר אותי שוטר כי נראיתי מוזר…האקטזיה החזירה אותי. הייתי מכור לסמים פסיכוטיים איומים, והייתי זקוק לגמילה. כשחזרתי, בתור עונש קיבלתי תרופה חדשה, שזה עתה יצאה לשוק – LEPONEX מהסוג הקטלני, התחלתי לאכול בטרוף, השמנתי למימדים עצומים. הכולסטרול המריא ל- 359 ועד היום אני בטיפול. סבלתי מדום נשימה ואני נזקק עד היום במכשיר לשינה.

הגרוע מכול, שהתרופה הזאת גורמת לירידת כדוריות הדם הלבנות ולהרס המערכת החיסונית בגוף. זה הגביר את חרדותיי למחלות, ועשיתי כל כמה ימים בדיקות דם. כמו כן התרופה גרמה לי להרטבות אובדן שליטה בסוגרים.
כל הזמן הייתי באובססיה – מה עושות לי התרופות? מה יהיה עם הליבידו שלי? אשאר אימפוטנט? אני גבר צעיר שהזקין. לא קיבלתי שיחות אישיות פרטניות עם פסיכולוגים. כפי שהייתי צריך. אבל מכריחים במשטר נוקשה לבוא לקבוצות תמיכה. סבלתי מאד בקבוצות האלו, ולא התקדמתי כהוא זה. כעבור שנתיים שוחררתי – זומבי . בבית הורי לא ידעתי מה לעשות עם החופש הזה. הייתי בא לבית חולים לקבל תרופות ולשיחות קבוצתיות. הייתי הולך למרכזי שיקום ומעונות יום לריפוי בעיסוק. בשנת 1994 שוב אושפזתי לשנה. חייתי בשיממון רוחני. תמיד ידעתי שיש לי יכולות. אני מוכיח לעצמי בתחומים שונים. היה תסכול שאני הולך וקמל.

עד לאותו היום המאושר, כשצפינו בטלביזיה בפרופסור זוהר, מומחה להפרעות O.C.D מבית חולים שיבא תל השומר, והורי החליטו, אומנם מאוחר, לקבל חוות דעת נוספת . א' זעמה, והודיעה נחרצות שהיא לא תקבל אותי חזרה , גם אם נתחנן… איזה מזל!
לפי חוות הדעת של פרופ' זוהר: "אין לך שום סכיזופרניה! רק O.C.D. טופלת לא נכון – בלשון המעטה".
התקבלתי לבית חולים שיבא תל השומר, לטיפול אמבולטורי – חצי יום. בטיפול פרטני כעבור תקופה קצרה של טיפול – חל שיפור הדרגתי. התחלתי לעבוד, לחייך, לצאת לעצמאות. מחודש מאי 1996, אינני יודע בית חולים מהו.
אני במעקב פרטי אצל פרופסור פנחס דנון – אותו אני משבח . הציל אותי מאבדון!"
* * *
בכתב התביעה שהגיש נתן אייבושיץ לבית המשפט נכתב: "חרף סימנים ברורים של הפרעה נפשית מסוג O.C.D אבחנו סכיזופרניה, בניגוד גמור לאבחנה של רופאה במחלקה, נצמדו לאבחנה שגויה זו במשך שנים. מה שגרם להחמרה קיצונית במצב התובע – תוך סיבוכים וסיכונים מיותרים. "

נתן אייבושיץ לא סבל מעולם מסכיזופרניה, ומכיוון שמחלה זו נדירה – ר' את כתבתי "שקר הסכיזופרניה", אז כל התרופות שנוסו על נתן אייבושיץ, כדי לרפאו כביכול, היו בגדר ניסוי תרופות אכזרי, שרק במזל גדול לא הביאו אותו לנכות קשה ולהתאבדות. כי הרי, על סכיזופרנים מותר לנסות הכול.

קישורים:

ה- FDA מזהיר: תרופות אנטי פסיכוטיות כגון ריספרדל מסוכנות לחולי דמנטיה – אלצהיימר

ריספרדל היא תרופה אנטי פסיכוטית המשמשת לטיפול בחולים הסובלים מסכיזופרניה. ה- FDA לא מאשר שימוש בריספרדל לחולי דמנטיה.
תרופות אנטי פסיכוטיות נוספות משלשה דורות:
דור א': הלופרידול-הלידול, פרפנזין-פרפנאן, קלוטיאפון-אטומין, קלורופרומזין-לרגקטיל, זוקלופנטיקסול-קלופיקסול, קלופנטיקסול-פלואנקסול, סולפיריד-מודל.
דור ב': אולנזפין-זיפרקסה , ריספרידון-ריספרדל, ריספונד, ריספרידקס, ריספרידון, קואטיפין-סרוקאל, זיפרזידון-גיאדון, אמיסולפיריד-סוליאן, קלוזפין-לפונקס.
דור ג': אריפיפרזול – אביליפי

אזהרות ואמצעי זהירות של ה-FDA על שימוש בריספרדל לחולי דמנטיה (מתוך מסמך מאושר של ה-FDA על ריספרדל)

אזהרה: תמותה מוגברת בקשישים עם דמנטיה

חולים קשישים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה המטופלים בתרופות אנטיפסיכוטיות נמצאים בסיכון מוגבר למוות. מחקר פלצבו של 17 ניסויים מבוקרים(משך מודאלית של 10 שבועות), בעיקר בחולים הנוטלים תרופות אנטיפסיכוטיות טיפוסיות, חשף הסיכון למוות במטופלים בסמים של בין 1.6-1.7 פעמים מהסיכון למוות בחולים שטופלו בפלסבו.

במהלך של 10 שבועות של ניסוי מבוקר, שיעור המוות בחולים שטופלו בסמים (אנטיפסיכוטיים) היה כ -4.5%, בהשוואה לשיעור של כ 2.6% בקבוצת הפלצבו. למרות שסיבות המוות היו מגוונות, רוב מקרי המוות שניצפו היו לבביות וכלי הדם (למשל, אי ספיקת לב, מוות פתאומי) או זיהומיות (למשל, דלקת ריאות) .

מחקרים תצפיתיים מצביעים על כך, שבדומה לתרופות אנטיפסיכוטיות לא טיפוסיות, טיפול עם תרופות אנטיפסיכוטיות טיפוסיות עלול להגביר את התמותה.
באיזו מידה ניתן לייחס את ממצאי תמותה מוגברת ממחקרים תצפיתיים לתרופה אנטיפסיכוטיות, אינו ברור. (Risperdal (risperidone לא אושרה לטיפול בחולים עם דמנציה הקשורות פסיכוזה.

אירועי דם מוחיים שליליים, כולל שבץ, בחולים קשישים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה

אירועי דם מוחיים מסוכנים (למשל, שבץ, התקף איסכמי חולף), כולל מוות, היו מדווחים במטופלים (גיל ממוצע 85 שנים; טווח 73-97) בניסויים של ריספרדל -(Risperdal (risperidone בחולים קשישים עם דמנציה הקשורv פסיכוזה.

בניסויים מבוקרים פלצבו, היתה שכיחות גבוהה משמעותית של תופעות לוואי מוחיים בחולים שטופלו ב-risperidone בהשוואה לחולים שטופלו עם פלצבו.
Risperdal אינה מאושרת לטיפול בחולים עם דמנציה הקשורה בפסיכוזה.

עלון אזהרה של ה- FDA על ריספרדל לחולי דמנטיה

עלון אזהרה של ה- FDA על ריספרדל לחולי דמנטיהתופעות הלוואי נפוצות של ריספרדל ( Risperdal (risperidone מאתר MEDTV

ריספרדל נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, תופעות הלוואי המתרחשות בקבוצה של האנשים שנטלו את התרופה מתועדים בהשוואה לתופעות הלוואי המתרחשות בקבוצת ביקורת שלא לקחו את התרופה. כתוצאה מכך, אפשר לראות אילו תופעות לוואי התרחשו, ובאיזו תדירות הן מופיעות.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של ריספרדל כוללות:

* נמנום – של עד 67 אחוזים של האנשים
* תיאבון מוגבר – עד 49 אחוזים
* עליה בזיהומים בדרכי הנשימה – עד 34 אחוזים
*עייפות – של עד 30 אחוזים
* נדודי שינה – עד 26 אחוזים
* חוסר מנוחה – עד 26 אחוזים
* הזלת ריר מוגברת – עד 22 אחוזים
* חרדה – עד 20 אחוזים
*כאבי בטן – עד 18 אחוזים
*צרבת או קלקול קיבה – עד 16 אחוזים
*בחילה – עד 16 אחוזים
*סחרחורת – עד 16 אחוזים
*כאבי ראש – עד 14 אחוזים.

תופעות לוואי של תרופות אנטי פסיכוטיות – אתר מיינד קליניק

תרופות דור א': הלופרידול-הלידול, פרפנזין-פרפנאן, קלוטיאפון-אטומין, קלורופרומזין-לרגקטיל, זוקלופנטיקסול-קלופיקסול, קלופנטיקסול-פלואנקסול, סולפיריד-מודל.

♦ תופעות לוואי נוירולוגיות:

  • כאלו שמופיעות תוך החודש הראשון של הטיפול

דיסטוניה. התכווצות פתאומית של שרירים (כל שריר בגוף יכול להתכווץ אבל במיוחד של העיניים, של הצוואר, של הבליעה). אנשים צעירים וגברים סובלים יותר. תרופות בעלות פעילות חזקה יותר כמו הלופרידול בעלות סיכון גבוה יותר. מופיע במיוחד בשבוע הראשון של הטיפול.

אקטיזיה. אי שקט מאוד משמעותי. האדם מתקשה לשבת ולהיות רגוע, לא יכול לשבת או לשכב. יכול לגרום לסבל נפשי משמעותי.

› תסמונת דמוי פרקינסון. עתיות, העטה במחשבות, "ראש ריק", תנוחה קפואה, ריריות יתר, הליכה קפואה.

› רעד בשפתיים

  • כאלו שמופיעות כעבור מספר חודשים של טיפול. מאוד חשוב לאבחן מוקדם תופעות אלו. במידה והם נמשכות זמן רב הן עשויות להיות בלתי הפיכות.

דיסקינזיה מאוחרת. אלו תופעות מאוד משמעותיות שעשויות להופיע מספר חודשים אחרי הטיפול. בניסיון להקטין את השכיחות של הדיסקינזיה פותחו תרופות מהדור השני. הדיסקינזיה יכולה להופיע כתנועות לא רצוניות של הפה, הלשון, והלסת. יכולים להופיע תנועות לא רצוניות של הגוף.

דיסטוניה מאוחרת. דבר דומה לדיסטוניה החריפה אבל מופיע מספר חודשים אחרי התחלת הטיפול. חשוב מאוד לאבחן היטב מאחר ודיסטוניה מאוחרת יכולה להחמיר במידה וממשיכים לקחת את הטיפול שגורם לזה.

אקטיזיה מאוחרת. כמו אקטיזיה חריפה אבל שמופיע מספר חודשים אחרי הטיפול. אבחון מוקדם מאוד חשוב.

תופעות לוואי אנטיקולינרגיות מאפיין רק חלק מהתרופות (פרפנאן, לרגקטיל). גורם ליובש בריריות, דופק מהיר, ראיה לא טובה, קשיים במתן שתן, עצירות.

שינויים בלחץ הדם

הפרעות בתפקוד המיני

הפרעות אנדוקריניות: עלייה בפרולקטין: פרולקטין הינו הורמון שמאוד קשור לתפקוד המיני ושל הוסת. העלייה בפרולקטין יכולה לגרום לעל וסת, חוסר חשק מיני, הפרעה באורגזמה ועוד.

עלייה במשקל. מספר רב של תרופות פסיכיאטריות גורמות לעלייה בתיאבון ובעקבות זה עלייה במשקל. מאוד חשוב לידע את החולים על אפשרות זו ולהציע דרכים להתמודד עם התופעה. מאוד חשוב לדון על עלייה במשקל מהשלבים הראשונים של מתן התרופה. עלייה משמעותית במשקל יכולה להוביל לעלייה בשומנים בדם וגם לסכרת.

הפרעות בתפקוד המיני. תרופות פסיכיאטריות רבות יכולות לגרום להפרעות בכל המערכת של תפקוד מיני. הפרעות בזקפה, ביכולת להגיע לאורגזמה וליהנות ממין מופיעה אצל 20-30% מהחולים.

—————

תרופות דור ב': אולנזפין-זיפרקסה ריספרידון-ריספרדל, ריספונד, ריספרידקס, ריספרידון, קואטיפין-סרוקאל, זיפרזידון-גיאדון, אמיסולפיריד-סוליאן, קלוזפין-לפונקס.

תופעות לוואי קוגניטיביות (של החשיבה), עייפות וישנוניות שכיחים בתחילת הטיפול במיוחד עם אולנזפין, סרוקאול, וקלוזפין ולכן רצוי לתת לפני השינה. זיפרזידון לא גורם לעייפות יתר. במקרים מסוימים יכול לגרום להחמרה של סימפטומים של מצב טורדני כפייתי. במקרים בודדים יכול לגרום לעלייה באי שקט.

תופעות לוואי ניורולוגיות:

תרופות מהדור השני גורמות לפחות תופעות לוואי אקסטרפירמידליות אבל במקרים בודדים אנו יכולים לצפות לתופעות אלו. כמו כן תופעות של דיסטוניה מאוחרת מופיעות לעיתים רחוקות עם קבוצה זו. זיפרזידון יכול לגרום לתופעות אקסטרפירמידליות לעיתים קרובות יותר.

פרכוסים יכולים להופיע עם קלוזפין ואולנזפין בשכיחות של 1-5% במיוחד במינונים הגבוהים. כשאר עולים מעל 600 מג' ליום של קלוזפין מומלץ לבצע א.א.ג.

תופעות לוואי אנטיקולינרגיות. כמו בתרופות של הדור הראשון.

תופעות לוואי במערכת הלב וכלי דם.

תרופות אלו יכולות לגרום לירידות בלחץ הדם עד עילפון. במיוחד במצבים של עלייה מהירה במינון. לחלק מהתרופות אפשרות לגרום ל תופעה שנקראת הערכת ה QTc בא.ק.ג. זו תופעה נדירה אך מסוכנת. ניתן לאבחן בקלות ע"י א.ק.ג. רצוי לבדוק במיוחד כאשר משתמשים במספר תרופות בו זמנית.

עלייה במשקל. אפשר לקבל אותן התופעות כמו עם תרופות מהדור הראשון. תרופות מהדור השני יכולות לגרום לעליה משמעותית במשקל, במיוחד אלנזפין וקלוזפין. עד 50% מהחולים עולים כ 10-20% במשקלם תוך שנה מתחילת הטיפול.

הפרעות אנדוקריניות. כמו בתרופות מהדור הראשון. ריספרידון ואמיסולפיריד מובילות לעלייה בפרולקטין באחוזים ניכרים. לא כל עלייה בפרולקטין גורמת לתופעות שליליות. צריך לבדוק כל מקרה לגופו.

הוראות מיוחדות לתרופה קלוזפין. תרופה זו נחשבת ליעילה מכולם אבל השימוש בה מחייב מעקב צמוד של ספירת הדם. הרופא המטפל יכוון את החולה לדרישות המיוחדות לשימוש בתרופה זו.

ריור יתר. יכול להיגרם במיוחד עם קלוזפין.

חוסר שליטה על השתן. במיוחד עם קלוזפין.

————————–
דור ג' עדיין לא בארץ (דצמבר 2009)

קישורים: