המחלות המומצאות של הפסיכיאטרים – מאמר מאת יהודה קורן

נובמבר 2013 – מתחת לכל הבעיות שדובר בהן בפרסום זה מסתתרת שיטה לא מדעית של אבחון של הפרעות נפש, עד לרמה של הונאה מוחלטת.

המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי של הפרעות נפש של ה-APA (ארגון הפסיכיאטרים האמריקני) או ה-DSM הוא התנ"ך של הפסיכיאטריה לאבחון של הפרעות נפש. המדריך, שפורסם לראשונה ב-1952, מונה בהוצאתו האחרונה, ה-DSM-IV, רשימה של 374 הפרעות נפש. במהדורה החדשה הומצאו הפרעות רבות חדשות. במהלך אבחון, בוחר הפסיכיאטר מתוך המדריך על מנת לסווג אדם. מכיוון שהפסיכיאטריה לא יכולה לרפא שום מחלה, הפרעה, משום שאינה יודעת את הגורמים לכך, האבחון גם הופך לסטיגמה שהאדם יישא עד סוף ימיו.

"בניגוד לדיאגנוזה רפואית, המספקת גורם סביר, טיפול נאות ואבחנה מתקבלת על הדעת, ההפרעות הרשומות ב-DSM-IV האמריקני (ו- ICD-10) האירופי הם מונחים שנקבעו באמצעות קונסנזוס – על ידי הצבעה של חברי הוועדה באגודה הפסיכיאטרית האמריקנית (APA) ונועדו בעיקר למטרות חיוב חשבונות. אין שום מדע אובייקטיבי שמעורב בכך", מדווחת הפסיכולוגית הקנדית, ד"ר טאנה דיינין.

הפסיכיאטרים מודים שהם לא יכולים לספק אפילו את ההגדרה למה שהם "מטפלים" בו.

· לגבי סכיזופרניה, המחברים של DSM-II הודו: "גם אם הוועדה הייתה מנסה היא לא הייתה מצליחה להגיע לידי הסכמה מהי ההפרעה הזו; הם הצליחו רק להסכים על השם שלה".

· ב- DSM-III פסיכיאטרים הודו: "… האטיולוגיה (תורת הגורמים להפרעות מנטאליות) אינה ידועה. קודמו מגוון של תיאוריות…לא תמיד משכנעות – על מנת להסביר כיצד הפרעות אלו נוצרו".

· DSM-IV מצהיר שהמינוח "הפרעה נפשית" ממשיך להופיע באותו מדריך "כי לא מצאנו תחליף הולם".

ד"ר סידני ווקר, פסיכיאטר, נוירולוג ומחבר מנת שפיות (Dose of Sanity), הזהיר מפני הסכנות שבהסתמכות על ה-DSM : "לרוע המזל, ל- DSM עלולה להיות השפעה משמעותית על חייך… ההשלכות של מדריך זה מורגשות מחוץ למשרדי הרופאים – בבתים, בבתי העסקים, בבתי משפט ובבתי כלא. ניתן להשתמש ב-DSM כדי לקבוע את כשירותך כהורה, יכולתך לבצע עבודה, ואפילו את זכותך לתמוך במפלגה פוליטית מסוימת.

"ניתן להשתמש בו כדי להחזיק פושע בבית הכלא או כדי לשחרר רוצח אל החברה. ניתן להשתמש בו כדי לפסול את הצוואה שלך, להפר חוזים משפטיים שלך, למנוע ממך את הזכות להינשא ללא היתר מבית משפט. אם מתן כוח רב כל כך לספר אחד נשמע מפחיד, זה אכן כך. אך אין זו הגזמה …

"אני חושב, שעד שהציבור והפסיכיאטריה עצמה ייווכחו שהתוויות של ה- DSM הן לא רק חסרות תועלת כ 'אבחונים' רפואיים, אלא הן אף מהוות פוטנציאל לגרימת נזק חמור – במיוחד כאשר הן משמשות כאמצעי למניעת חירויות מהאדם, או כנשק של פסיכיאטרים הפועלים כשכירי חרב למען המערכת המשפטית".

באדיבות יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
נייד:3350928 052
מייל:yodak8@gmail.com

מודעות פרסומת

גת מגידו מנכ"לית ורוקח אילן סלומון מעמותת מגן זכויות אנוש בפתיחת תערוכת פסיכיאטריה תעשיית המוות 2013

אוגוסט 2013 – תמונות מתערוכת "פסיכיאטריה – תעשיית המוות" של עמותת מגן לזכויות אנוש. התערוכה מוצגת ע"פ שטח של 600 מ"ר בנמל יפו, בהאנגר הדרומי 2, גלריית סלון יפו. בין התאריכים 30.8.2013 עד ה- 12.09.2013. בשעות 11:00 עד 23:00 – הכניסה ללא תשלום.

פלייליסט – תערוכת פסיכיאטריה תעשיית המוות 2013 – נמל יפו

קישורים:

ד"ר תומאס סזאס מדבר על מגפת הפסיכיאטריה

"זה מה שפסיכיאטריה היא למעשה – פוליטיקה וכלכלה. זו שליטה על התנהגות, זה לא מדע ולא רפואה." – פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה, ד"ר תומאס סזאס.

מומחים: המדריך החדש לפסיכיאטריה – DSM – חסר תוחלת וחסר כל תוקף מדעי

המאמר מומחים: המדריך החדש לפסיכיאטריה חסר כל תוקף מדעי  , הארץ , מאי 2013
המהדורה החדשה של המדריך, DSM 5 מעוררת תהיות רבות וזוכה להרמות גבה ולפקפוק הן מצד קבוצות של מטופלים והן מבכירים בעולם הפסיכיאטריה

ניו יורק טיימס , 09.05.2013

שבועות ספורים בלבד לפני פרסום המהדורה החדשה של ה־DSM, המכונה התנ”ך של ההפרעות הנפשיות, אומרים מומחים לפסיכיאטריה מהממשל האמריקאי כי הספר “אינו תקף מדעית”.

הד”ר תומס ר’ אינסל, מנהל המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה”ב, התייחס לספר האבחנות הפסיכיאטריות בראיון שקיים בתחילת השבוע. “ה-DSM (The Diagnostic Statistical Manual of Mental Disorders) הוא אמנם הספר טוב ביותר הקיים כיום לטיפול קליני בפציינטים ואין להשליך אותו לפח”, אמר הד”ר אינסל אך הוסיף כי “אין הוא משקף את המורכבות של הפרעות רבות, והצורה שבה הוא מקטלג מחלות נפש לא צריכה להדריך חוקרים שמבצעים מחקרים”.

לדברי אינסל, “כל עוד קהילת המחקר מתייחסת אל DSM כאל תנ”ך, אין סיכוי שנשיג התקדמות כלשהי”. הוא הוסיף כי “אנשים חושבים שהכל צריך להתאים לקריטריונים שמפורטים ב-DSM, אבל אתם יודעים מה? הביולוגיה מעולם לא קראה את הספר הזה”.

אינסל אמר עוד כי לדעתו יש לעצב מחדש את המחקר הפסיכיאטרי כך שיתמקד בביולוגיה ובגנטיקה, כדי שמדענים יוכלו לאבחן הפרעות על ידי הגורמים הללו, ולא לפי סימפטומים חיצוניים.

המהדורה החדשה של המדריך, הנקראת DSM 5 מעוררת תהיות רבות וזוכה להרמות גבה ולפקפוק הן מצד קבוצות של מטופלים והן מבכירים בעולם הפסיכיאטריה, עוד בטרם יצאה לאור. מומחים בתחום מתנגדים לא רק לקביעת האבחנות עצמן, אלא לבסיס המדעי של הספר. לדברי המומחים, המחקר הביולוגי הבסיסי על הפרעות נפשיות ודרכי הטיפול בהן נמצא במבוי סתום, בגלל מורכבותו של המוח.

עשרות שנות מחקר על המוח ומערכת העצבים, עדיין לא גילו תשובות לשאלות רבות. בעיות גנטיות שגורמות להגדלת הסיכוי לחלות בסכיזופרניה אצל אדם אחד, עלולות לגרום לתסמינים הדומים לאוטיזם אצל אחר, או למשל להופעת הפרעה דו-קוטבית.

הפסיכיאטרים, רושמים למטופליהם על פי רוב תרופות נוגדות דיכאון, או תרופות נגד פסיכוזה, אלא שאלה לא תרמו דבר לפענוח הסיבה שגורמת להפרעות הנפשיות, וליצרניות התרופות אין כל מטרה לפתח תרופות פסיכיאטריות חדשות.

הד”ר אינסל הוא חלק מקבוצת מדענים, שהולכת וגדלה, הסבורים כי התחום זקוק לשינוי בדפוס החשיבה, ולמציאת אופן התבוננות חדש לגמרי כדי להבין את תחום ההפרעות הנפשיות.

הד”ר דיוויד קופפר, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת פיטסבורג, ששימש כראש צוות המשימה וערך את השינויים ב-DSM, התייחס לסוגיה ואמר כי המדריך החדש התמודד כמיטב יכולתו עם הראיות המדעיות הקיימות כיום.

“במשך השנים שבהן עבדנו על המדריך החדש ניצבנו מול בעיה”, אומר קופפר. “העוסקים בחקר המוח ובמחקרים בתחום הביולוגיה נכשלו במתן קריטריונים לאבחון הפרעות נפשיות. רמת הדיוק והרגישות של הקריטריונים הקיימים לא הספיקה לנו כדי להכניס אותם למדריך”.

הד”ר סטיבן היימן, פסיכיאטר ורופא עצבים במכון ברוד, שהיה בעבר מנהל המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה”ב, אומר כי “יוצרי המדריך בשנות ה-60 ושנות ה-70 היו גיבורים באותה תקופה”. לדבריו, “הם יצרו דגם, שבו מיוצגות כל המחלות הפסיכיאטריות שמנותקות מההגדרה ‘אדם נורמלי’. אבל הם טעו באופן מוחלט, טעו באופן שהם אפילו יכלו להעלות על דעתם”, הוסיף ד”ר היימן. “למעשה, הם יצרו חלום בלהות מדעי. לפי המדריך שלהם, אנשים רבים שסבלו מהפרעה אחת כלשהי, קיבלו חמש אבחנות שונות, אבל אין לחולים חמש הפרעות שונות, יש להם רק אחת”. הד”ר מייקל פירסט, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה, שהגיה את הגרסה האחרונה של המהדורה החדשה של ה-DSM, אמר כי יעברו שנים עד שיראה אור מדריך אבחון מסוג אחר, מבוסס על מדעי המוח וביולוגיה. “חולים תמיד יכנסו למשרדו של הרופא סובלים מסימפטומים כלשהם” אמר. לדעת הד”ר פירסט, לפחות בעשור הקרוב פסיכיאטרים ימשיכו להשתמש ב-DSM כדי לאבחן מטופלים.

קישורים:

  • אישור פסיכיאטרי כעלה תאנה לעושק קשישה – הפסיכיאטר איתן חבר

    פסיכיאטר איתן חבר - אישור פסיכיאטרי עלה תאנהדצמבר 20011 – מדובר באבחון לקשישה בת 90 שביצע הפסיכיאטר איתן חבר שאליו הופנתה ע"י מנהל חברת הלוואות בשוק האפור "מיסטר מאני". הפסיכיאטר חבר נשכר למתן אישור פסיכיאטרי לכשירות האשה לצורך שיעבוד דירתה להלוואה על סך 450,000 שקלים לבנה.
    הפסיכיאטר איתן חבר הוציא חוות דעת כי האישה כשירה להתקשר בהסכם. בעבודתו של ד"ר חבר נמצאו מספר כשלים: אבחון לקוי, חוסר הבנה של ההסכם המדובר, אישור פסיכיאטרי סתום ושטחי שבו לא צוין באיזה הסכם מדובר, להגנתו טען כי חשב שמדובר בהסכם לשיפוץ השירותים, ועוד.

  • הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

מה היה חלקם של פסיכיאטרים בשואה?

האם פסיכיאטרים בגרמניה הנאצית רק צייתו לפקודות,
או האם מילאו תפקיד בסיסי הרבה יותר?

צפו בפרק 4 של הסרט התיעודי "פסיכיאטריה – תעשיית המוות",
המסביר מה היה חלקם של פסיכיאטרים בשואה.

קישורים:

  •  הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר, קיימה יחסי מין עם מטופל שלה שזכה בתביעה נגדה. היא ממשיכה לעבוד כפסיכיאטרית בכירה בבית חולים ממשלתי לבריאות הנפש – "גהה"

מקור: לשכת רווחה גבעתיים – לשכת רווחה רמת גן – מידעון לאזרח

הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר, קיימה יחסי מין עם מטופל שלה שזכה בתביעה נגדה.
ד"ר נחמה ויזר ממשיכה לעבוד כפסיכיאטרית בכירה בבית חולים ממשלתי לבריאות הנפש – "גהה"

ידיעות אחרונות / עינת פישביין, 11.1.1994
הכתבה: מטופל, בן 42, תובע שמונה מיליון שקל פיצויים מן הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר "היא ניצלה את מצבי כדי לספק את צרכיה המיניים"

תביעה יוצאת דופן, שתחייב את המערכת המשפטית לעוסק שוב בנושא יחסי מטופל ומטפל, הוגשה אתמול לבית משפט המחוזי בירושלים.
התובע, צביקה לבד, תושב בת ים, בן 42, טוען כי נוצל מינית על ידי ד"ר נחמה ויזר, פסיכיאטרית בכירה מבית חולים "גהה". לדבריו, כתוצאה ממערכת יחסי מין שנוצרה בינו לבין ד"ר ויזר נגרם לו נזק נפשי חמור ובלתי הפיך. באמצעות עורכי הדין דורון כספי ודניאל סרור, תובע המטופל מהפסיכיאטרית ומקופת חולים כללית סכום 7,717,000 ש"ח.
הקשר בין ד"ר ויזר לתובע נוצר בשנת 1989. הוא הופנה אליה על ידי קופת חולים שלו, כשהוא סובל מחרדות שונות ומכאבים, שלא נמצא להם הסבר רפואי. באותה תקופה, מספר כתב התביעה, היה התובע נשוי, אב לשניים, בעלים של משרד פרסום מקומי מצליח, פעיל במרכז הליכוד ובמוסדות ציבור שונים.
לקריאה, הקלק על התמונה להגדלה:
לטענת כתב התביעה, אחרי תקופת טיפול קצרה החל ד"ר ויזר נחמה, גרושה ואם לשניים, להזמין את התובע לטיפולים של שעות ארוכות, מחוץ למסגרת ימי הקבלה הרגילים, כמו בימי שישי אחר הצהריים, כשילדיה היו אצל אביהם.
בפגישות אלו היא סיפרה לו פרטים אינטימיים רבים מחייה וניסתה להתקרב אליו. בהמשך נהגה להתקשר אליו פעמים רבות במשך היום ולהשאיר לו הודעות באיתורית, בעיקר בשעות בהן שהה עם בני משפחתו.
התובע טוען, שבאותה תקופה היו חיי המשפחה שלו תקינים לגמרי, ומעולם לא היוו חלק מהבעיות שבגללן הגיע לטיפול.
לפי כתב התביעה, החלו ד"ר ויזר נחמה והמטופל לקיים – ביוזמתה – יחסי מין בתדירות שהלכה וגברה במהלך פגישותיהם. לדברי המטופל, היא הסבירה לו בכל הזדמנות כי חיי הנישואין שלו אינם מאושרים וכי הם הסיבה לכל מה שעובר עליו.
בשלב הבא, טוענת התביעה, שכנעה ד"ר ויזר נחמה את המטופל להיפרד מאשתו ולעבור לגור בביתה של הפסיכיאטרית כשהיא טוענת שזהו הפתרון הטוב ביותר עבורו, והדבר היחיד שיעזור לו להשתקם.
ד"ר ויזר נחמה היתה ספקית התרופות העיקרית של התובע באותו זמן, ולפי טענתו היא ניצלה הן את תלותו בה מבחינה זו והן את חולשתו ואופיו התלותי, שמוגדר ככזה גם בחוות הדעת הפסיכיאטריות המצורפות לתביעה.

הכתבה "הכל אודות אמא"

ידיעות אחרונות – 7 ימים / מיקי פלד, 12.8.2005
לפני עשר שנים הוא תבע את הפסיכיאטרית שלו ד"ר נחמה ויזר, על ניצול מיני, וקיבל 1.2 מיליון שקל פיצויים. את רוב הסכום בזבז בלילה אחד של הימורים, הידרדר לרחוב וניסה להתאבד שוב ושוב. צביקה לבד, שהיה עד אותו טיפול איש משפחה, פעיל ליכוד ובעל משרד משגשג, מנסה היום לשקם את חייו מתוך ההריסות.
אחרי כל מה שעבר, בדיוק כשנראה היה שהחיים שלו מתחילים להסתדר, בא מפגש אקראי אחד ברחוב והעיף את צביקה לבד, חזרה לשוליים. זה היה מפגש עם אישה. אחת משתיים שביניהן ניווט את חייו, מנסה לברוח מצילן אבל נמשך בעקבותיהן שוב ושוב אל מסלול ההרס.
לבד היה הגבר הראשון בישראל שתבע את המטפלת שלו, הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר, על חריגה מיחסי מטפל – מטופל, וטען שניצלה את חולשתו לסיפוק צרכיה, בעיקר המיניים. תביעתו נגד הפסיכיאטרית נסגרה בפשרה חסרת תקדים ב- 1995, כשהפסיכיאטרית אינה מודה באחריות, ומשלמת לו 1.2 מיליון ש"ח פיצויים.
הפסיכיאטרית נחמה ויזר, המשיכה לעבוד, והמטופל לבד, אחרי שנים קשות, אמור היה לשקם את חייו.
"קניתי דירה וריהטתי אותה", הוא נזכר עכשיו, "קניתי מיצובישי חדש וחידשתי את הקשר עם המשפחה. התחילה חדוות חיים בלתי רגילה – ארוחות ערב, חברים. היתה לי חברה מקסימה שהיתה לה גם משפחה, בקיצור חיים נהדרים. נהגתי מידי פעם לטייל בכיכר אתרים בתל אביב, מול הים, ליד הגורילה המפורסמת. זה היה הכיף שלי".
עד שיום אחד הוא ראה אותה (את הפסיכיאטרית), באותה כיכר, במקרה. "לא יודע מה עבר עלי באותו רגע. נכנסתי לבלק אאוט. אני יודע רק דבר אחד: בבוקר, כשהתעוררתי מהעילפון, הייתי מופסד מאה אלף דולר".
חודשים מעטים לפני כן נגמל מהימורים, שכילו את כל רכושו והביאו אותו לרחוב. אחרי המפגש הטראומטי הוא חזר להמר: "אין כסף, אין בית, חזרתי לגור ברחוב, לא יודע איפה הסתובבתי. לא דיברתי עם אנשים. נתק מוחלט. אובדן מוחלט של תחושת מציאות. לא חייתי, רק נשמתי. הייתי אוכל מפחי אשפה, או נעמד הרחק מבית הקפה של חבר נעורים, שהיה מוציא לי שקית כי התביישתי להתקרב. הייתי ישן בשוק עלייה, יושב עם נרקומנים".
מלוכלך, מוזנח וחולה, בגדיו קרועים וזקנו פרא, הסתובב לבד ברחובות תל אביב, נושא במזוודה את רכושו היקר ביותר: אלבומי תמונות ומכתבים מחייו הקודמים. "איבדתי עשר שנים מהחיים", הוא אומר, "ואני לא יכול לספר אפילו מה היה".
לבד מתגורר היום בחדרון קטן, מעופש ועלוב בדרום תל אביב. בחדר הזה, הממלכה שלו ושל ליידי כלבתו, ניצבים על שידה קטנה ומעוקמת אלבומים מעידן אחר: כתבות מנוילנות, מכתבים ממשה קצב, מחיים קורפו, מהשופט דב לוין, מלשכת ראש הממשלה, שרים, ח"כים, ראשי ערים.
לבד נולד בבואנוס איירס ומשפחתו היגרה לישראל כשהיה בן שמונה.
לבד נמשך לפוליטיקה כמעט מילדות, מאז שנשרף דגל ישראל לנגד עיניו בארגנטינה. הבית היה ציוני, אביו ומנחם בגין היו ידידי נעורים בליטא. אבל נראה שמקור המשיכה העמוק יותר היה רצונו להיות מוקף באנשים, במרכז הענינים, לתת ולקבל תשומת לב.
ב- 1977, כשעבד בצוות ההקמה של יחידת התקשורת בבנק לאומי, התחיל לארגן מבצעי התרמה, טקסי בר מצווה, טיולים של נוער משכונות מצוקה לירושלים ולבסיסים צבאיים. שלל כתבות מצהיבות ומכתבי הוקרה עתיקים שהוא סוחב איתו לכל מקום מעידים על פעילותו כדובר ההנהלה הארצית של המועצה הלאומית למניעת תאונות וכחבר בוועד העובדים הארצי של בנק לאומי.
במקביל התפקד לתנועת החירות, והיה לחבר בולט ופעיל במוסדות התנועה ובמסעות בחירות. בין מכריו אז הוא מזכיר את בנימין נתניהו, פנחס גולדשטיין, מיכאל רצון, לימור לבנת, דוד לוי, דודי אפל, מאיר שטרית, ישראל כץ. "הייתי פושר, שלא ירא משום דבר". משיחות עם חבריו לדרך הפוליטית מצטייר דיוקן של אדם חזק, אמין, אכפתי, מעורב ומקושר, בעל מוטיבציה אדירה להצליח.
בשנת 1986 הקים לבד משרד פרסום, שעבד עם משרדי ממשלה, עיריות ומועצות מקומיות. "היה לי פול טיים ג'וב, הרווחתי המון כסף. עד אמצע 1989 הרגשתי שהגעתי לכל השיאים האפשריים שרק רציתי: היו לי משפחה נפלאה שהקמתי, אחותי שרה, פוליטיקה והתנדבות. מה יכול אדם לרצות יותר?"
אחותו שרה חלתה בסרטן. "אז בעצם התחילו כל הסימפטומים הנפשיים השליליים שלי. בהתחלה חשבתי שמדובר בבעיות אורגניות. הייתי נופל פתאום בלי שום סיבה, מתעלף. שלחו אותי לבדיקות מקיפות והכל נראה תקין. ואני בתוך תוכי ידעתי מה לא בסדר: שרה. החיים בבית הפכו לגיהנום. לא תפקדתי, הייתי במצב נפשי גרוע. רופאת המשפחה הפנתה אותי לפסיכיאטרית מומחית והתחלתי טיפול פרטי בביתה. כבר בהתחלה הציעה המומחית שאקח תרופות פסיכיאטריות. סמכתי עליה".
כשנוצרו ביניהם יחסי אמון הציעה לו הפסיכיאטרית, כפי שטען לאחר מכן בתביעת המיליונים נגדה, לקיים פגישות ארוכות יותר בימי שישי בקליניקה שבביתה, כשמשפחתה נעדרה. המפגשים קיבלו ממד נוסף, כפי שמספר לבד: "היא הציעה שאשכב על הספה בסלון והיתה מנגנת לי בפסנתר בדיוק את היצירות שאני אוהב. הייתי בוכה ומשתפך, והיא היתה מנגנת ומדברת. כך זה נמשך שעות. כמו תוכנית אטום מניפולטיבית וערמומית היא השתלטה על הנפש שלי. היא ניגנה על המיתר החלש של יחס אימהי וחום, שאני זקוק להם עד היום.
היא זרקה את הפצצה רק אחרי שהרגישה שאני כבר משועבד לה. "אשתך ואתה לא מתאימים. זאת כל הבעיה שלך", היא אמרה, הייתי בהלם אבל ללא יכולת להתנגד. הייתי קשור אליה נפשית מאוד חזק – גם תלוי בה מבחינת התרופות, וכבר הרגשתי ככלי ביד היוצר.
הוא מתאר מערכת יחסים מעוותת: "עברתי לגור אצלה (אצל הפסיכיאטרית) בבית, הייתי חייב לספק את הצרכים המיניים שלה. היו לה פנטזיות סוטות שהיתה מספרת לי עליהן. לא ידעתי דברים כאלה קודם, אני אדם שמרן. מעולם לא הייתי איזה ג'יגולו, אבל היא הכריחה אותי לעשות איתה דברים שאני בעצם לא ידעתי. הייתי תלוי בה ופחדתי ממנה.
הפסיכיאטרית ד"ר נחמה ויזר, שכאמור שילמה פיצויים למר צביקה לבד, כדי לסיים את תביעתו נגדה, ממשיכה ועובדת כפסיכיאטרית בכירה בבית חולים הממשלתי "גהה".
יותר מתמוה כיצד ועדת האתיקה מאפשרת הפקרות שכזו, בו נחמה ויזר, שמתיימרת בתואר פסיכיאטרית מתגלה כמניפולטורית, פירקה לרסיסים את משפחתו של צביקה לבד, גרמה לצביקה לבד להתגרש מאשתו, קיימה יחסי מין עם המטופל שלה, וחמור מכך, שעבדה מטופל שלה לסמים פסיכיאטריים קשים ביותר, שכתוצאה מנטילתן גרמו לו לאובדן זמן, אובדן משפחתו ואובדן חייו למשך עשר שנים.

קישורים:

  • טיפול נמרץ – יחסים מסוכנים של ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן – הכתבה "טיפול נמרץ" , רן רזניק , 7 ימים , ידיעות אחרונות , 02.04.2010 , צילום: אלדד רפאלי. – הפרשה שמסעירה את צמרת הממסד הרפואי בישראל: נגד ד"ר שלום ליטמן, מבכירי הפסיכיאטרים בארץ ומי ששירת כראש שירותי בריאות הנפש, הוגשה תלונה של מטופלת, אשר ליטמן ניהל עימה רומן – כולל יחסי מין על ספת הקליניקה…
  • הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…
  • ד"ר יוסי זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים.מרץ 2005 – הכתבה: מנחה "קשר משפחתי" לשנתיים לכלא , ynet , מרץ 2005 , והכתבה מנחה "קשר משפחתי" הורשע במעשים מגונים , ynet , ינואר 2005 – העובד הסוציאלי המומחה ד"ר יוסף זיידר, שהינחה בעבר את תוכנית הייעוץ "קשר משפחתי", הורשע בביצוע מעשים מגונים במטופליו ובמעשים מגונים בנסיבות אונס. גזר הדין – שנתיים בכלא – ד"ר זיידר, מומחה לעבודה סוציאלית, הורשע במעשים מגונים בארבעה גברים. השופטים הקלו בעונשו בשל העובדה שמשפטו נמשך כחמש שנים. לאחר ששקלו את הנסיבות ואת "הרס עולמו", החליטו לגזור עליו שנתיים וחצי מאסר בפועל, שנתיים וחצי מאסר על תנאי ו-50 אלף שקל פיצוי כספי לאחד המתלוננים בפרשה

מוסד הפסיכיאטריה – סרטן הפוגע בכבוד האדם וחירותו

המאמר "ההיסטוריה של החירות היא ההיסטוריה של הערובות הפרוצדורלית לחירות" , ענבל בר-און , מרץ 2009 , news1

דברים אלו אשר אמר השופט פרנקפורטר, צוטטו לא אחת בפסקי דינה של רוטלוי אשר בפסיקותיה גיבשה מגילת זכויות דיוניות של האזרח אשר מועמד לאשפוז בכפייה

ביום ב', ה-9.3.09 קיימתי ראיון נרחב ומקיף עם השופטת (בדימ.) סביונה רוטלוי. הראיון המקיף עסק בפן פחות מוכר לציבור בפעילותה השיפוטית של רוטלוי (אשר מוכרת לציבור הרחב בעיקר בשל שניים אלו: הוועדה לזכויות הילד, ו"הרוצח השטני עם החיוך").

דומה כי הקורא יתקשה להתמצא בנבכי הפסיקות של רוטלוי אשר עליהן מושתת הראיון, מבלי להכיר את החקיקה ואת הפסיקה.

ברשומה קצרה זו מובא מעין "קיצור תולדות פסיקותיה של רוטלוי" בשבתה כערכאת ערעור על ועדות פסיכיאטריות אשר מוסמכות להאריך אשפוזו הכפוי של אדם. רשומה קצרה זו אינה מתיימרת למצות את כל הנושא אלא לאפשר לקורא מושג אשר לאורו יוכל לקרוא את הראיון ("מפת התמצאות", אם תרצו).

החוק

עד לשנת 1991 סמכותו של הפסיכיאטר המחוזי לשלול חירותו של אדם הייתה כמעט ובלתי ניתנת לריסון שיפוטי, כמעט ובלתי מוגבלת. העיתונות של סוף שנות השבעים מלאה בסיפורים מסמרי שיער אודות אזרחים אשר נלקחו באחת מבתיהם למוסדות סגורים פסיכיאטרים.

מאמר אשר סקר את ההיסטוריה של חקיקת החוק מצא כי החוק הישן,(ראה מקור 1 ) חוק טיפול בחולי נפש, התשט"ו – 1955 נחקק מתוך מגמה פטרנליסטית גרידא ו"שיקף את המודל הרפואי פסיכיאטרי הקלאסי, המוסר בידי הרופאים הפסיכיאטרית את סמכות ההכרעה הבלעדית באשר לאשפוז ולטיפול בחולי הנפש, כולל אשפוז בכפייה. זהו מודל פטרנליסטי, הרואה בהחלטה על אשפוז כפוי הכרעה רפואית שבאה לתת מענה לצורך הכרחי בטיפול לחולה, ושיקולים בדבר זכויות האדם הם משניים".

החוק הישן זכה לביקורת שיפוטית קשה: כך לדוגמא קבע השופט חיים כוהן בע"א 219/79 ד"ר זאב ירמלוביץ נ' משה חובב, פ"ד לה(3) 766 ולפיהם: "הוראות החוק בנושא החשוב שבו אנו עוסקים… שלילת חירותו של אדם וסגירתו בבית חולים לחולי נפש נגד רצונו, הן גם סתמיות וגם סתומות….נושא האשפוז על-פי הוראותו של פסיכיאטר מחוזי, לפי סעיף 5 של החוק, עדיין נשאר פרוץ לרווחה".

בע"א 558/84 מזל כרמלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 757 קבעה השופטת נתניהו כי: "כח כה רב נתן המחוקק בידי הרופאים וסמכות כה רבה נתן בידי הפסיכיאטר המחוזי בתחום רגיש זה שיש בו פגיעה כה חמורה בחרותו של אדם ואף בבריאות [768] הנפש שלו (כתוצאה מכליאתו בין חולי נפש אם מסתבר כי טעות היא והיא אכן בריא) עד כדי לעורר חרדה מעצם המחשבה על אפשרות של שימוש בלתי זהיר בו, שלא לדבר על שמוש שלא בתם לב. כגודל עצמתם של הכח והסמכות האלה כך חשיבותם של המגבלות ושל אמצעי הפקוח והבקרת המוטלים על מי שמסמך להפעילם".

הביקורת הגיעה גם מכיוונה של האגודה לזכויות האזרח אשר הציעה כי רק לשופט תקום הסמכות לשלול חירותו של אדם על דרך האשפוז הכפוי, (ראה מקור 2) והן מכיוונו של מבקר המדינה אשר המליץ להגדיר ביתר דיוק את הפרמטרים לאשפוז כפוי(ראה מקור 3) , הן מכיוון האקדמיה והן מכיוון כלי התקשורת.

ביקורות אלו הובילו לכך שהחוק החדש, אשר נחקק בשנת 1990 (חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991) שם דגש על העילה המשפטית. אבל קריאה ביקורתית בחוק החדש מגלה כי החוק החדש מציע לאשפז אשפוז כפוי בעילה רפואית, כאשר נדרשת עילה נוספת משפטית כדי להביא לידי השלמה או גימור את העילה הרפואית.

הדבר בא לידי ביטוי הן בכך שהשבועיים הראשונים לאשפוז הכפוי נשלטים ע"י אינסטנציה רפואית לחלוטין (הפסיכיאטר המחוזי) והן בכך שהאינסטנציה אשר מחליטה על המשך אשפוז כפוי הינה אינסטנציה מנהלית אשר נשלטת ברובה ע"י גורמים רפואיים (שני רופאים ומשפטן אחד) (וזאת מכוח סעיפים 9, ו-10 לחוק).

גם העילות לאשפוז כפוי בחוק החדש עדיין עמומות, פרוצות וסתומות: מכוח סעיפים 6(א) + 9(א) ניתן לאשפז אדם בכפייה אם הוא "חולה, וכתוצאה מכך עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי". למותר לציין כי 'מסוכנות' ו'מחלה' הם קריטריונים עמומים, אשר נתונים לקשת של פרשנויות, הכל לפי תפיסת עולמו של הפרשן (תפיסת עולם שבה תלויה חירותו של הפרט).

המאמר אשר סקר את הליך חקיקת החוק מציין כי: (ראה מקור 4)

"עם כל השינויים שהוכנסו בו, עדיין לא סטה החוק החדש מהמודל הרפואי-פסיכיאטרי שהיה בבסיס החוק הקודם- מודל שלפיו החלטות בנוגע לאשפוז ולטיפול בכפייה מצויות בסמכותם הבלעדית של הפסיכיאטרים, ומעורבותה של מערכת המשפט בהליך האשפוז היא מצומצמת"

נכון, ההליך המנהלי של אשפוז כפוי כפוף דה-יורה לביקורת שיפוטית, אולם בפועל מתוך כמה אלפי אשפוזים כפויים לשנה בשנות ה 90' ובראשית שנות ה 2000, מעטים המאושפזים בכפייה אשר צלחו את המשוכות וערערו לבית המשפט5, וזאת עקב מיעוט משאבים או היעדר ידיעה אודות זכויותיהם.

ביקורת שיפוטית קשה מאוד

בשנות ה 90' – בעשור הראשון ליישומו של החוק החדש, מתי מעט, כאמור, מבין אלפי המאושפזים בכפייה בשנה, צלחו את המשוכות וערערו על אשפוזם בכפייה. מרביתם אם לא כולם הגיעו לדיון בפני השופטת רוטלוי אשר מתחה ביקורות קשות ביותר על קיפוח זכויותיהם של אנשים אשר נתונים לאשפוז בכפייה.

כך לדוגמא ב בע"ש 368/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2000(3), 10129 כתבה השופטת רוטלוי כי:

כבר נלאיתי להתריע בפסיקותיי על כל העיוותים הנגרמים לאזרחים בהליכי האשפוז הכפוי, שהוא שלילת חירות בצורה הכואבת והקשה ביותר לכל אדם. נדמה כי אם משווה אני את מצבם של אסירים לעומת חולי נפש המאושפזים בכפיה, הייתי אומרת, כי מצבם של החולים קשה יותר, לא רק משום שלא עברו עבירות, אלא משום נטילת צלם אדם מהם עקב נטילת תרופות, שפעמים רבות שולל את יכולת הדיבור, החשיבה, הביטוי והתגובה.

במחוזי ע"ש 142/00 (ת"א), פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, דינים מחוזי כרך לב(7) 653 כתבה כי:

למרבה הצער, בתיק זה, שבו היו מעורבים מספר פסיכיאטרים, ממחוז תל אביב ומחוז המרכז, הופרה ברגל גסה כל זכות של המערער ונראה כי הלחץ המאסיבי, שבא מצידה של האם, שעברה סבל קשה, ועל כך אין מחלוקת, הוא שכנראה גרם לשיבוש המערכות.

וכן כי:

כבר נלאיתי מלהתריע על כך, שמחובת הוועדה לנמק את החלטתה כשהיא נסמכת לא רק על הבדיקה הרפואית אלא על שיקולים של בדיקת חוקיות ההליך.

ב ע"ש (ת"א) 227/00 פלונית נ' היוהמ"ש (טרם פורסם):

כבר נלאיתי מלחזור על המחוייבות של הוועדה הפסיכיאטרית לעמוד בעקרונות המחייבים כל וועדה מעין שיפוטית, בין השאר, קיום חובת הנמקה.

וכן:

כבר נלאיתי מלחזור על כך שוב ושוב בפסקי הדין, כי המחוקק הבחין בין עילות שונות לבדיקה כפוייה ולאישפוז כפוי, גם כאשר מדובר בסיכון פיזי לאדם או לזולתו. סיכון פיזי מיידי מצדיק בדיקה כפויה דחופה ולאחר מכן אישפוז כפוי דחוף ואפשרות להארכתו בעוד שסיכון פיזי, שאיננו מיידי, מצדיק בדיקה כפויה ועמה אישפוז כפוי, שאינם דחופים.

האגודה לזכויות האזרח קוראת לשינוי

גם האגודה לזכויות האזרח לא חסכה את שבט ביקורתה מאופן יישום החוק החדש, וקבעה כי התיקונים שבוצעו בו אינם מספיקים: אשפוז כפוי, לטעמה, צריך להיעשות דרך בית המשפט, והפעלתו (היות ומדובר בשלילה קשה ביותר של חירויות הפרט) צריכה להתבצע על סמך קריטריונים מדויקים ולא עמומים (האגודה לזכויות האזרח הציעה לבטל את האשפוז הכפוי האזרחי אשר מסתמך על קריטריון עמום של "מסוכנות" ולהותיר על כנו בחוק אך ורק את האשפוז הכפוי הפלילי אשר הקריטריונים להפעלתו ברורים יותר).

המערכת הפסיכיאטרית אינה נותרת חייבת

בשנת 2000 פרסמה השופטת רוטלוי, כאמור, פסק דין (ע"ש 368/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2000(3), 10129) אשר קומם עליה את המערכת הפסיכיאטרית. היא כותבת:

לא אוכל להימנע מציון התחושה הקשה, שמלווה אותי בשמיעת ערעורים אלה, לנוכח העובדה, שרק אזרחים מעטים המאושפזים באשפוז כפוי שלא כדין, זוכים לייצוג משפטי ולאפשרות הבאת ערעורם כהלכה בפני בתי המשפט. יש לזכור, כי התנאים, שבהם נכתבים הערעורים מטעם החולים המצויים באשפוז אינם מאפשרים להם לא את הנגישות לבית המשפט, לא את אפשרות הביטוי הראויה וזאת עקב כליאתם ועקב הימצאותם תחת השפעת תרופות. עניין זה טעון שינוי בדחיפות על-ידי המחוקק.

פסק דין זה העמיד את המערכת הפסיכיאטרית כולה על הרגליים האחוריות, ולפי כתבתו של רן רזניק אשר פורסמה בהארץ בתאריך 29.11.2000, ראשי איגוד הפסיכיאטריה שגרו מכתב לשופטת רוטלוי, עם העתקים לנשיא בית המשפט העליון, מנכ"ל משרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית (אשר גיבתה את הפניה) ולפיו: "דברים אלו מביאים לפגיעה אנושה במקצוע הפסיכיאטריה ובבתי החולים שעושים מאמצים להלחם בחולי ולעזור לאנשים סובלים… זאת סטירת לחי לאנשים שעושים עבודת קודש ומצליחים להחזיר את החולים לקהילה". כן נכתב במכתב כי "בתי חולים אינם מתקני כליאה", טענה תמוהה לאור העובדה שאשפוז כפוי פירושו כליאה במקום סגור ללא יכולת לצאת ללא רשות הצוות (בבחינת: "אם זה נראה כמו ברווז ומתנהג כמו ברווז, זה ברווז")

בסיומו של המכתב הנרגש כותבת המערכת הפסיכיאטרית כי היא מעלה יוזמה "להסיר מהפסיכיאטריה את הסמכות לשלול את החירות מהאזרחים. סמכות זו שהחברה הטילה על הפסיכיאטרים וכך אילצה אותם לעסוק בפונצקציה לא רפואית".

עם כל המילים הנרגשות, המחקר אשר סקר את הליכי חקיקת החוק מגלה כי למערכת הפסיכיאטרית הייתה מעורבות רבה בחקיקת חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991, תוך שהיא מקימה לובי חזק אשר ינווט את ספינת חקיקת החוק לכיוונים הרצויים לה, קרי, שהאינסטנציה העיקרית אשר תכריע באשפוז כפוי תהא רפואית ולא משפטית.

המאמר 'מגמות שינוי ושימור' מסתיים באלו המילים:

"במאבק האידיאולוגי בין קבוצות אלה הצליח הממסד הפסיכיאטרי לשמור על המודל הרפואי שהיה בבסיס החוק הקודם, אם כי לא בגרסתו הנוקשה. השפעתו של הממסד הפסיכיאטרי על נוסח החוק הייתה דומיננטית. נוכח הביקורת שהושמעה כלפי החוק הקודם העריך הממסד הפסיכיאטרי כי שינוי החוק הוא בלתי נמנע, ולפיכך העדיף להוביל את המהלך לשינוי החוק על פני מתן אפשרות לגורמים אחרים להובילו, תוך היגררות אחריהם בלית ברירה. באופן זה, העריך, יצליח לשמור על האינטרסים המקצועיים-"טריטוריאלים" של הפסיכיאטרים. התוצאה הסופית מראה כי אכן הצליח בכך, ושמר על המונופול של הפסיכיאטרים בתחום האשפוז הכפוי ועל מידה רבה של אוטונומיה מקצועית בהחלטות לגביו".

גם טענת המערכת הפסיכיאטרית ולפיה אשפוז אנשים בניגוד לרצונם "נכפה עליה" אינה יכולה לעמוד. האגודה לזכויות האזרח אשר סיקרה כנס שהקתיים באברבנל מתארת כיצד רופאים רבים הצהירו כי הם מתעלמים מהוראות החוק אשר מסייגות את סמכות האשפוז הכפוי ומאשפזים על סמך קריטריונים רפואיים. להלן ציטוט מתוך נייר העמדה של האגודה לזכויות האזרח:

בכנס שנערך באברבנל ב–22.6.01 הצהירו רופאים כי במקרים מסוימים הם עוברים על החוק ורופא אחד אף אמר שהוא גאה בכך. בדיון שנערך במשרד הבריאות ב – 25.07.01 אמרה עו"ד דרורה נחמני, פרקליטה בפרקליטות מחוז ירושלים ויו"ר הוועדה הפסיכיאטרית במחוז ירושלים, שהייתה חברה בוועדת שניט, שהמשפטנים אינם ששים ללכת לבית המשפט ולא בהכרח מעוניים להעביר את ההחלטה על אשפוז כפוי לבית המשפט. כמו-כן אמרה שהיא כיו"ר של וועדות פסיכיאטריות נאלצת לחתום על שקרים, משום שאין בחוק מוצא לחוסר באלטרנטיבות טיפוליות בקהילה.

מקורות

1. אורי אבירם, צביה אדמון, מימי אייזנשטדט וארלין קנטר, "מגמות שינוי ושימור בחקיקה בתחום בריאות הנפש בישראל: תהליך חקיקתו של החוק החדש לטיפול בחולי נפש", משפטים לא תש "ס-145 ,(2000) (להלן: "מגמות שינוי ושימור")
2. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 154 – 157.
3. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 157.
4. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 150
5. ראה לעניין זה ד"ר אסף טויב "משפט, פסיכיאטריה ומערכת בריאות הנפש בישראל – נושאים נבחרים" פרלשטין-גנוסר – 2007 (להלן: "טויב"), בעמ' 305: בשנים 2003 – 2000 מס' הוראות האשפוז השנתי עמד על כ – 3494 הוראות אשפוז כפוי לשנה. כך לדוגמא בשנת 2000 לבדה הוצאו כ 3247 הוראות אשפוז כפוי בשנה. מתוך מס' זה בודדים ערערו על הוראת האשפוז הכפוי לבית המשפט המחוזי, מספר הערעורים אשר הוגשו בשנת 2000 אינו מגיע אף לעשרה, ואף הרבה פחות. כמו-כן בשנת 1996 עמד מספר האשפוזים הכפויים בשנה על כ 2667 ובשנת 2005 עמד מספר האשפוזים הכפויים השנתי על 5334 (נתונים אלו לקוחים מתוך דן אבן, "שיגעון: תמונה עגומה בבתי החולים הפסיכיאטרים", http://www.Ynet.co.il , 6.2.07).
6. מגמות שינוי ושימור, הערה 1 לעיל, בעמ' 189.

קישורים:

עזרה אמיתית לנפגעי הנפש – מתוך דוח המחקר "הרס הקהילה הטיפול הכפייתי של פסיכיאטריה"

עזרה אמיתית לנפגעי הנפש – מתוך דוח המחקר "הרס הקהילה הטיפול הכפייתי של פסיכיאטריה"
באתר עמותת מגן לזכויות אנוש

הפסיכיאטריה מעולם לא ריפאה דבר. לעומת זאת, כתוצאה ישירה מהשימוש הנרחב שלה בסמים אנטי פסיכוטיים מסוכנים, היא ייצרה את רוב חולי הנפש הזועקים נואשות למרפא.
בסיכומו של דבר, כפי שפרופ' תומאס סזאס מציין: "…הפסיכיאטרים אחראים במידה רבה על יצירת הבעיות שהם כביכול ניסו לפתור". הם, אם כן, האנשים האחרונים אליהם יש לפנות על מנת לפתור את בעיית חסרי הבית שלנו, האלימות ובריאות הנפש הקהילתית בכללותה.

היו פסיכיאטרים אחרים שחשבו אחרת כמו: ג'ורג'יו אנטנוצ'י מאיטליה

ד"ר ג'ורג'יו אנטונוצ'י מאיטליה האמין בערך של חיי אדם וכי תקשורת, ולא אשפוזים כפויים וטיפולים גופניים לא אנושיים, יכולים לרפא אפילו את האדם בעל הנפש המופרעת ביותר.
במוסד אוברבנזה (התבוננות) באמולה, איטליה, ד"ר אנטונוצ'י טיפל בעשרות נשים סכיזופרניות לכאורה, שרובן נקשרו שוב ושוב למיטותיהן או הוחזקו בכותנות משוגעים. כל הטיפולים הפסיכיאטריים ה"רגילים" ננטשו. ד"ר אנטונוצ'י שחרר את הנשים מכלאן, בילה שעות רבות כשהוא משוחח עימן ו- "חודר להזיות והייסורים שלהן". הוא הקשיב לסיפורים על שנים של ייאוש וסבל במוסדות הפסיכיאטרים.
אנטנוצ'י וידא כי המטופלות יטופלו בחמלה, בכבוד וללא שימוש בסמים. תחת הנחייתו, לאחר מספר חודשים, המחלקה הפכה מהמחלקה האלימה ביותר במתקן, למחלקה הרגועה ביותר. המטופלות ה"מסוכנות" שלו שוחררו ופסעו בשלווה בגינת בית החולים. לבסוף, הן שוחררו מבית החולים, ורבות מהן למדו כיצד לעבוד ולדאוג לעצמן בפעם הראשונה בחייהן. התוצאות המעולות של ד"ר אנטונוצ'י הופקו גם בעלויות נמוכות הרבה יותר. תכניות אלה מהוות עדות נצחית לקיומן של תשובות אמיתיות ותקווה עבור האנשים המופרעים בנפשם.

http://il.cchr.org/alternatives/right-to-be-informed.html

טיפולי הלם חשמלי: ריפוי או עינוי ?

2011 – רבים חושבים שטיפולי הלם חשמלי ("נזעי חשמל") חלפו מן העולם. למעשה זהו טיפול פסיכיאטרי נפוץ ומקובל גם בימינו. צפה בסרטון הסוקר את ההסטוריה של טיפולי הלם חשמלי; מי המציא את הטיפול, האם קיים בסיס מדעי לטיפול, ומה הנזקים שהטיפול גורם.
.

.
אם תשאלו היום פסיכיאטר כיצד פועל השכל או המוח, תגלו שהוא לא יודע. תשאלו אותו איך פועל הנזע החשמלי והוא שוב יגיד שהוא לא יודע, הוא לא "מומחה לחשמל", אבל יש לו אין סוף תיאוריות בקשר לזה.

תארו לעצמכם תסריט דומה עם מנתח לב: שטוען שאינו יודע איך הלב עובד, יש לו תיאוריות רבות, אך לא עובדות מדעיות, על הסיבה שבגללה מבצעים מעקפי לב עורקיים. גרוע מכך, אם הרופא היה אומר למטופל שההשלכות הרצויות של הניתוח יהיו: "נזק מוחי, איבוד זיכרון, חוסר התמצאות שגורם לאשליה שכל הבעיות נעלמו", האם מישהו היה מסכים לטיפול? עם זאת, אלו הן התוצאות של טיפול בשוק לפי דוח ה-ECT משנת 2003 של המועצה לבריאות הנפש בארה"ב. זו התוצאה שהפסיכיאטריה שאפה אליה כבר זמן רב, כפי שניתן ללמוד מציטוט משנת 1942 של פסיכיאטר בשם אברהם מיירסון: "הורדה של רמת האינטליגנציה היא גורם משמעותי בתהליך הריפוי… העובדה היא שאחת התרופות הטובות ביותר שניתן לתת לאדם היא אמנציה (רפיון שכל)…" התיאוריה שמאחורי הנזע החשמלי לא התקדמה בהרבה מזו של היוונים הקדומים, שניסו לטפל בבעיות נפשיות על ידי מתן שוק חשמלי שנוצר מסם ששמו "הלבור". ייתכן שהאמירה הבאה תישמע בוטה ואולם יש לקבוע שתהליך הנזע החשמלי עצמו אינו מדעי או תרפויטי יותר מאשר לקבל מכה על הראשון ממחבט. בשל הטיפול הנפוץ, הנזע החשמלי נשאר בשימוש כטיפול פסיכיאטרי, על אף איסורים חוקיים, חוקים המגבילים את שימושו, חוסר המדעיות והסיכוי לנזק.

קישורים: