פסיכיאטר צבאי לחייל אובדני: "זה בסדר שאתה רוצה למות, מצוין"

פסיכיאטר צבאי לחייל אובדני: "זה בסדר שאתה רוצה למות, מצוין". האזינו
חייל שביקש לשים קץ לחייו בשל קשיים בשירות הגיע לפסיכיאטר צבאי במילואים בבסיס צריפין, שאליו נשלח. בשיחה שהקליט בעצת משפחתו, ניתן לשמוע את הזלזול שלו זכה מהרופא שאמור לסייע לו. "מאיפה אוספים אותם?", אמר הפסיכיאטר בתום המפגש הקצר. המשפחה זועמת: "דירדר את מצבו". צה"ל: "אמירה חמורה, מונתה ועדת בדיקה"
מתן חצרוני, כתב חדשות 2 באינטרנט | חדשות 2 | פורסם 05/02/14 

"זה בסדר שאתה רוצה למות, מצוין. ככה זה צבא, מקום להרוג ולהיהרג". אלה הדברים שאמר פסיכיאטר צבאי במילואים לחייל בעל נטיות אובדניות שהגיע אליו למפגש ביום ב' האחרון. החייל, בעצת משפחתו, הקליט את המפגש – שארך דקות ספורות בלבד. הקלטת המפגש הגיעה לידי חדשות 2 Online.

החייל, שנשלח לאחד מבסיסי ההדרכה, ניסה לשים קץ לחייו בבסיס לאחר ששובץ לקורס מסוים – ולא הסכים לכך. לאחר מכן הוא הובהל לבית החולים – ומשם לקצין בריאות הנפש. מאוחר יותר הוא נשלח לכלא ל-30 יום בשל סירוב פקודה. כשסיים את תקופת מאסרו, הוא שב לביתו – שם הוריו מצאו אותו באחד הימים ללא הכרה לאחר שבלע כדורי שינה. הוא כתב להם: "מצטער, אשמור עליכם". במזל הוא לא הצליח לבצע את שתכנן.

כאמור, ביום ב' הגיע החייל למפגש עם פסיכיאטר צבאי במילואים בבסיס צריפין. האיש, שעובד מזה שנים במקצוע, גרם לטענת משפחת החייל להידרדרות נוספת במצבו, לאחר שלדבריהם התייחס אליו בצורה משפילה.

הקלטת המפגש חושפת זלזול מצד הפסיכיאטר. כשאמר לו החייל: "אני רוצה למות" – הוא השיב לו: "זה בסדר שאתה רוצה למות, ככה זה צבא, מצוין. מקום להרוג ולהיהרג". במהלך המפגש הקצר, החייל לא דיבר הרבה. בתום הפגישה אמר איש המקצוע: "לא הבנתי למה באת אליי". לאחר מכן הוא נשמע אומר: "אני לא יודע מאיפה אוספים אותם. לא, מה זה?".

חלק מתמלול השיחה בין הרופא והחייל:

פסיכיאטר: אוקיי. למה אנחנו נפגשים? למה באת לפה? כאילו, למה באת אליי?

חייל: לא יודע

פסיכיאטר: אתה לא יודע למה באת… אוקיי. מה, איך אתה מרגיש? מה, לא טוב?

חייל: אני לא רוצה לחיות

פסיכיאטר: מה?

חייל: אני לא רוצה לחיות

פסיכיאטר: למה? למה באת אליי? אוקיי… אולי ניתן לך טיפול איתו אתה תרגיש טוב. מה אתה אומר? אתה לא רוצה לקבל טיפול?

חייל: אני רוצה למות

פסיכיאטר: לא, זה שאתה רוצה למות זה בסדר, מצוין, צבא זה מקום טוב. זה נועד להרוג ולהיהרג. ככה זה צבא. אבל השאלה אם אתה רוצה להרגיש טוב?

חייל: אני רוצה לחזור הביתה

פסיכיאטר: להתראות. בבקשה. שלום. מאיפה אוספים אותם? לא.. מה זה?

המשפחה זועמת: "הוא דירדר את מצבו עוד יותר"

בני משפחתו של החייל מנסים לסייע לו כמה שניתן, זאת גם לאור הרקע החברתי שלו ובעיותיו האישיות מאז שהיה קטן. הם מנסים למנוע מלאשפז אותו במחלקה פסיכיאטרית ואומרים כי מצבו הנפשי הידרדר עוד יותר לאחר המפגש.

"לא ייתכן שככה מתייחסים לחייל בצה"ל או לכל אדם באשר הוא", סיפרה בזעם אחותו לחדשות 2 Online. "הוא דיבר בזלזול ורק גם לאחי שמצבו הנפשי הידרדר עוד יותר, הוא היה אליו מגעיל וככה לא צריך להתנהג".

הפסיכיאטר מסר בתגובה לדברים: "אין תגובה".

פסיכיאטר יורם יובל ותחלואי ההיבריס הפסיכיאטרי – תלישת תינוק מאמו

חדשות 10 – בלעדי: יורם יובל כתב מסמך פסיכיאטרי שהרחיק אם מבנה, אף שלדבריה מעולם לא טיפל בה – 15/09/2013 – ברוך קרא

אחד הפסיכיאטרים המוכרים והמוערכים בישראל, חתם לאחרונה על מסמך בו הוא מוסר אבחנות קשות בנוגע לאישה, שגרמו להרחקת בנה ממנה. כעת היא טוענת כי הדבר נעשה מבלי שיובל טיפל בה, ומבלי שהוא מציין כי אבי הילד הוא קרוב משפחתו: "מסרו עליי תצהיר הזוי ושקרי". יובל בתגובה: "הטענות אינן נכונות, אך אסור לי להתייחס"


הפסיכיאטר המוכר והמוערך, יורם יובל, עומד במרכזן של האשמות חמורות ביותר מצדה של ישראלית המתגוררת לאחרונה בחו"ל. כפי שנחשף הערב (ראשון) בלעדית במהדורה המרכזית של חדשות 10, טוענת האישה כי תצהיר שמסר יובל אודותיה, למרות שלא טיפל בה מעולם, הרחיק ממנה את בנה וגרם להעברת המשמורת עליו לבעלה – קרוב משפחתו של יובל.
כבר כמה שנים ש' מתגוררת בחו"ל ביחד עם בעלה, ושם היא ילדה את בנם הבכור. בתקופה שלאחר הלידה, התפתח אצלה דיכאון קל, שלדבריה טופל על ידי רופא משפחה, ולא גרר המלצה לטיפול פסיכיאטרי. בשל מצבה, מחליט הבעל לפנות לקרוב משפחתו יובל, לטענת ש', ללא ידיעתה.

בשלב מסוים, כשבני הזוג מגיעים לביקור בארץ ביחד עם הילד, ממליץ יובל לאב להפגיש את האשה עם פסיכיאטר נוסף, והיא נענית בחיוב לבקשת בעלה. הזוג התגורר בבית הורי האב, עמם לאשה יש יחסים מתוחים. כעבור זמן מה היא ביקשה מבן זוגה לעבור ולהתגורר במלון, ואז, כך היא מספרת, הדברים החלו לצאת משליטה. "בעלי התחיל להתנהג מוזר", היא שחזרה בשיחה עם חדשות 10. "הוא שם מזרון בכניסה לחדר שלי ואמר שאני לא אצא משם ביחד עם הילד".

ש' מזעיקה משטרה, ואילו האב מזעיק את יובל ואת הפסיכיאטר הנוסף עימו היא נפגשה בארץ. בסופו של דבר העניינים נרגעים, אך מתלהטים פעם נוספת כשהיא מבקשת לצאת מהארץ עם התינוק – והמשטרה שוב מוזעקת. אז, לדבריה, מובא אל השוטרים תצהיר מטעמו של יובל, שכאמור לטענתה מעולם לא טיפל בה.

"היא סובלת מדיכאון אחרי לידה עם קווים פסיכוטיים, עם פגיעה בבוחן המציאות וקושי בשליטה בדחפים", מאבחן שם יובל, ואף מוסיף – "אין להשאירה בלא השגחה". כל זאת, מבלי לציין ולו פעם אחת שהאב הוא קרוב משפחתו.

כעבור יומיים, מגיש יובל תצהיר לבית המשפט, ובשונה מהמסמך הקודם, כאן הוא כותב כי העביר את הטיפול לפסיכיאטר אחר. זאת, לדבריו, בשל הקרבה המשפחתית. בעקבות התצהיר הזה, העבירה שופטת בית המשפט לענייני משפחה – במעמד צד אחד – את הבן למשמורת האב. האם עתרה לבית המשפט וטענה כי על פי אמנת האג, מדובר בחטיפה. בשבוע שעבר, כחודשיים לאחר שהתינוק הורחק ממנה, קובע בית המשפט כי יש להחזיר אל האם את התינוק לאלתר.

"מעולם לא ניהלתי עם יורם יובל אפילו שיחה", היא מצהירה. "הייתה בינינו החלפת מילים אחת, פחות מ-5 דקות, וזו הייתה הפעם היחידה שפגשתי את האיש הזה". גם הפסיכיאטר הנוסף, שיובל הפנה אותה אליו, תמה למשמע המסמך ובשיחה עם ש', שהקלטתה הגיעה לידי חדשות 10, אמר כי הוא "מתפלא שיובל כתב דבר כזה", והוסיף כי אין לו הסבר על איזו תשתית כתב יובל את הדברים.

"הם מסוגלים בלי לראות אותי לקחת ממני את הבן שלי", האשימה ש'. "זה תינוק שעדיין יונק, והכל על סמך תצהיר כה הזוי". על הפסיכיאטר הקרוב לבעלה היא אמרה: "הוא אדם ידוע, וזה ברור שמדובר בהיבריס. הוא בתחושה שהוא כל יכול, שהוא יבוא ויעשה פה סדר בסיטואציה".

יורם יובל בתגובה: "מנוע מלהתייחס"

הפסיכיאטר יורם יובל אמר בתגובה לכתבה כי "אני מנוע מלהתייחס למקרה משום שחל עליו חיסיון רפואי, כפי שחל בין מטפל למטופל. המתלוננת יודעת זאת היטב, ולכן לא הסירה מעלי את חובת החיסיון שלי כלפיה, שבעטיו אני מנוע מלהגיב. למותר לציין שככל שבפרסום (שנעשה מתוך ידיעה ש"ידי קשורות" ואני לא יכול להגיב לגופם של דברים) יהיה משום לשון הרע ופגיעה בשמי הטוב, אני שומר לעצמי את הזכות להגיש תביעה מתאימה, ולרבות נגד המפרסמים או מי שהביאו לפרסום, ובמקרה זה טענת תום לב עלולה לא לעמוד לכם. חובת החיסיון הרפואי חלה על אדם ביחס לאדם אחר, רק אם הוא מטפל בו!".

עוד טען יובל כי "הטענות שבכתבה אינן נכונות, ובטעות יסודן. מאוד הייתי רוצה להתייחס אליהן לגופן – אבל אסור לי, בגלל חיסיון רפואי, שמותר להפר אותו רק במצבי חירום, ולצורך שמירה על חיי אדם. על כן אינני יכול להגיב בפומבי לטענות המושמעות נגדי עכשיו, שכן מי שמתלוננת נגדי לא שיחררה אותי מחובת החיסיון הזה. אם תהיה אלי פניה של גורם מוסמך אתייחס לדברים בפירוט, ובפורום הנכון, ואני בטוח שייקבע שפעלתי נכון.

"לא נותר לי אלא להביע צער על כך שהטענות האלה עלו, ולהדגיש שפעלתי לכל אורך הדרך מתוך חובה מוסרית ורפואית למנוע אסון. פעלתי בשיקול דעת, באופן אתי, ובמידתיות, לפי מיטב מצפוני וההבנה המקצועית שלי, על מנת לשמור על שלומה של מי שהייתי שותף לטיפול בה, ועל שלומו של ילד".

קישורים:

אישור פסיכיאטרי כעלה תאנה לעושק קשישה – הפסיכיאטר איתן חבר – דצמבר 20011 – מדובר באבחון לאישה בת 90 שביצע הפסיכיאטר איתן חבר ע"פ הזמנת חברת הלוואות בשוק האפור "מיסטר מאני". הפסיכיאטר חבר נשכר למתן אישור פסיכיאטרי לכשירות האשה למתן שיעבוד דירתה להלוואה על סך 450,000 שקלים לבנה…

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – אוסף של הבלים ודברי בלע הרעיל הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה ד"ר איתן חבר על נבדקת שהובאה ע"י בעלה שהופנה ע"י לשכת הרווחה בבת ים. הפסיכיאטר איתן חבר לא בדק את האישה אך עיכס בתעודת רופא ותייג אותה בבדיות ועלילות, וקבע דיאגנוזה וטיפול אשר הרעו את מצבה והרסו את חייה… 

משרד הרווחה – ריטלין או כליאת הילד במוסד בצו בית משפט

משרד הרווחה - ריטלין או כליאת הילד במוסד בצו בית משפט
משרד הרווחה – ריטלין או כליאת הילד במוסד בצו בית משפט

תעזרו לאמא הזו ותפיצו, היא מוכנה להתראיין לכלי התקשורת (פרטים נוספים אצל יהודה קורן, דובר עמותת 'מגן לזכויות אנוש' yodak8@gmail.com).

אם חד-הורית שהבחינה שהריטלין וסמים פסיכיאטריים נוספים שהיא נותנת לילד שלה מזיקים לו מאוד, החליטה להפסיק לסמם אותו – פקידת הסעד והפסיכיאטרית שעובדת איתה פנו לבית המשפט והוציאו אותו מחזקתה בטענת "אמא מזניחה".

למרות שהיה בידי האם, תושבת המרכז, אבחון נוירולוגי השולל הפרעת קשב, בגלל לחץ מתמשך של בית הספר ושל עובדת הרווחה היא נאלצה לפנות לפסיכיאטרית נוספת שהתעקשה לתת לו ריטלין עוד בטרם מלאו לו שש שנים.

לא רק שאותה פסיכיאטרית התעלמה מתופעות הלוואי הקשות של הריטלין שהאם התלוננה עליהן, אלא אף הוסיפה לו תרופה אנטי פסיכוטית שרק דרדרה קשות את מצבו. כשראתה האם כי אין אוזן קשבת מצד הרופאה, פנתה לנוירולוג נוסף, שהתרשם אף הוא וגם כתב כי אין לילד צורך בתרופות. בהתבסס על כך, הפסיקה האם במשך שנתיים את הטיפול בריטלין. כאשר הדבר נתגלה לפסיכיאטרית ולעובדת הרווחה, עשו יד אחת, פנו לבית המשפט ודאגו להוציא את הילד מחזקת אמו ולהעבירו לפנימיית רווחה, שבה קיבל טיפול פסיכיאטרי בניגוד לדעת האם, ועבר מסכת התעללויות והזנחה.

שר הרווחה מאיר כהן - מדיניות סחר בילדים
שר הרווחה מאיר כהן – מדיניות סחר בילדים

הסיפור כולו נפרש בארבע תלונות שונות שהגישה האם לרשויות בסיועה של עמותת "מגן לזכויות אנוש" כנגד כל אחד מהגורמים המקצועיים שאמורים לשרת את האזרח אולם בפועל בוגדים בו, כיון שבמקום לספק לו את שירותי בריאות הנפש, החינוך והרווחה שהוא מבקש, מתערבים בהחלטותיו באופן כוחני ומתנשא, ואף משתמשים ביתרון כוחם ומעמדם כדי לכפות את השקפתם הטיפולית ולגרור אותו לזירה משפטית שבה ההפסד שלו ודאי וצפוי מראש.

מתלונות חוזרות המגיעות לעמותה נראה כי טרגדיות שכאלה מכילות כל כך הרבה כאב וסבל, שלרוב אין הקרבנות מעזים להיחשף בכלי התקשורת, וכך עוד ועוד הורים נאלצים להכיר את מסלול הבלהות הזה על בשרם ולשלם מחיר כבד. במקרה לעיל האם עברה התקף לב בסמוך לדיונים המשפטיים ובימים אלה מתכוונת לרדת מן הארץ ביחד עם בנה שבינתיים הצליחה להשיב אליה.

הסיבה למקרים אלה הינה העדר הגנה חוקית על זכות ההורים לבחור את אופי החינוך והטיפול בילדיהם גם כאשר הם מצויים בתוך מערכת החינוך ולבחור את אנשי המקצוע המקובלים עליהם, וכן העדר מנגנוני בקרה בחוק הנוער, שימנעו מעובדי הרווחה לגרור את ההורים על חשבון משלם המיסים לבית המשפט ולכפות עליהם "טיפולים" בסמים פסיכיאטריים מסוכנים והרסניים ביותר.

תחלואי הפסיכיאטריה: פסיכיאטר פסיכופט רוצח – בית המשוגעים של ראדובן קארדז'יץ'

 הקרבות, הפליטים והאימה בסרייבו ובסרברניצה בשנים 1992-1996  תצלומים: גטי אימג'ס ו-AFP הכתבה בית המשוגעים של ראדובן קארדז'יץ' , יולי 2008 , הארץ , איתי אנגל

בסרייבו הנצורה של 1992, בעיצומה של המלחמה בבוסניה, לא היה חשמל, לא היו מים ולא היה טלפון. אבל כן היתה אימה ותופת: אימת הצלפים הסרבים על הגבעות, אימת הפגזים הנוחתים מכל עבר, ואימת המיליציות שאנסו נשים מוסלמיות לעיני בני משפחותיהן והרגו עיתונאים להנאתם. על כל אלה ניצח הפסיכיאטר-המשורר, ראדובן קארדז'יץ', שנעצר השבוע בבלגרד. איתי אנגל דיווח בזמן אמת משדות הקטל. השבוע הוא נזכר בחודשים שבילה בבית המשוגעים שיצר נשיא הסרבים בבוסניה

בסוף המסע הצטלמנו, אחד-אחד, ליד האוטו; האוטו שבמשך חודש ימים מילט אותנו מהכדורים של קארדז'יץ' ומהרוצחים של קארדז'יץ'. שבאמצעותו הצלחנו להבריח אזרחים מהטיהור האתני של קארדז'יץ'. האוטו שחשבנו שיש לו יותר מזל משכל, בטח שיותר מזל מדלק, שאיכשהו הצליח תמיד לחלץ אותנו ברגע האחרון, בניגוד לכל הסיכויים ובניגוד לכל חוקי המכניקה, עד שחשבנו שאלוהים בעצמו שומר עליו מעל שמי בוסניה.

בוקר אחד קמנו, וראינו שגם הוא הלך. כשיצאנו לחניון, ראינו שפגז נחת מטר ממנו וחרך אותו לחלוטין. כנראה שעם כל הרצון להאמין, באמת שלא היה אלוהים בסרייבו. אלוהים לא היה בכלל בבוסניה ב-1992. החליף אותו אחד ששיחק את אלוהים: פסיכיאטר סרבי בשם ראדובן קארדז'יץ'.

הפגז הראשון

כבר בדקה הראשונה שנכנסתי לשכונה הראשונה בסרייבו, רציתי לחזור.

היינו שלושה עיתונאים – איטלקי, הולנדי ואני. תפסנו טרמפ עם מטוס או"ם, שהביא תרופות ומזון לעיר הנצורה סרייבו. הוא פרק את הציוד ואותנו, ומיהר להמריא משם. אנחנו חשבנו שהוא מגזים. אבל גם הרכב המשוריין של האו"ם, שלקח את הציוד ואותנו לעיר, נעלם שניות אחרי שהגענו לפאתיה. מכאן היינו ברשות עצמנו.

אף אחד לא בא לקחת את הציוד ולנו לא היה את מי לשאול, אז נכנסנו לשכונה – הכי שקטה בעולם – כדי לחפש. ואז זה התחיל. אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה פגזים נחתו לידינו. האדמה רעדה. אבנים, ברזלים וענן ענק של חול התעופפו למעלה, ואני נכנסתי להלם מוחלט. הרגליים שלי כשלו, נפלתי על הקרקע, הידיים רעדו והתכווצתי אל האדמה.

זו היתה הפעם הראשונה שהגעתי לאזור קרבות עם מחשבה נחושה לעשות את העבודה העיתונאית, שבעיני היא הכי מעניינת והכי חשובה בעולם. תוך שניות הבנתי שזה כנראה רחוק מאוד מהיכולות שלי. אני יוצא מפה. אני הולך אחורה. אני חוזר הביתה. לצערי, ואלוהים, כמה שכאב להודות בזה, אני לא מסוגל לזה.

הבעיה היתה שלא היה איך לחזור. ולנסות ללכת אחורה היה יותר מסוכן וחשוף מאשר להיכנס לתוך העיר המופצצת הזאת. אז נשארתי.

כבחור צעיר ומפוחד בן 23 בבוסניה, הבנתי בתוך שבוע כמה מהר אפשר להסתגל ולתפקד במציאות מטורפת. כמה מהר אפשר להשתנות. במקום חולני, במקום משוגע, תתנהג כמשוגע. לא תאמין כמה מהר תתאקלם. עם טונות של אדרנלין ואינספור איומים שמרחפים מעליך, לא תאמין למה אתה מסוגל.

 קארדז'יץ' ב-1995 (למעלה), ובינואר השנהכפסיכיאטר מנוסה, שתחום ההתמחות שלו הוא מצבי כאוס, ידע ראדובן קארדז'יץ' איך להפוך אוכלוסייה נורמלית, שקולה וחזקה מבחינה מנטלית, לאחוזת פניקה ומעורערת עד כדי חוסר תפקוד. הרעיון שלו, כנשיא הסרבים בבוסניה, היה לטמטם לחלוטין את מיליוני המוסלמים ברפובליקה, כדי שאף אחד מהם, גם אם ישרוד איכשהו, כבר לא ירצה לחיות.

המוסלמים בבוסניה אינם המוסלמים שאנחנו מכירים. לפני כמה מאות שנים הם היו סרבים, בדיוק כמו אבות-אבותיו של קארדז'יץ'. כשהאזור נכבש על ידי האימפריה העותמאנית, הציעו הכובשים לנכבשים להתאסלם, כדי לזכות בתנאי חיים טובים יותר. היו סרבים שהעדיפו להילחם עד המוות, ולדחות את ההצעה המשפילה. אך היו רבים, סרבים וקרואטים, שמאסו במלחמות הבלתי נגמרות של הבלקן ובדיכוי המתמשך, והחליטו להתאסלם.

הם אף פעם לא היו קנאים דתיים. הם נראו והתלבשו כמו הסרבים והקרואטים. כמו דוגמניות קרואטיות וסרביות, גם דוגמניות מוסלמיות מבוסניה כבשו את אירופה. האיסלאם נותר עבורם הגדרה כללית, לא משהו שהבדיל אותם מהיתר, בטח לא כשהאזור כולו היה קרוי יוגוסלוויה וטיטו המרקסיסט בכלל לא רצה לשמוע על דת ועל הבדלי דת.

רק שהזיכרון ההוא תמיד היה קיים. הזיכרון של הסרבים שנאבקו על אדמתם, זהותם ומורשתם עד טיפת הדם האחרונה, בתבוסה המפוארת לטורקים בקוסובו ב-1389, ולמולם ראו איך אחים סרבים אחרים פשוט נכנעים, מוותרים על זהותם ומתאסלמים. זיכרון היה הדבר היחיד שלטיטו ולמשטרו לא היתה עליו שליטה, ובזיכרון של הסרבים קוטלגו המתאסלמים כבוגדים מהסוג הגרוע ביותר. "טורקים", הם כינו אותם בלעג.

ספרינט של החיים

לתוך מעבדת הניסויים של הפסיכיאטר קארדז'יץ' נכנסתי יחד עם שני החברים העיתונאים. סרייבו, בירת בוסניה, היא עיר מקסימה. היא מוקפת הרים וגבעות שצופים עליה כמעט מכל כיוון. זה טוב מאוד בזמן שלום, אבל זו מלכודת מוות בזמן מלחמה.

על ההרים והגבעות התמקמו הצלפים הסרבים של קארדז'יץ'. העיר עצמה היתה מאוכלסת בעיקר במוסלמים, וכמעט כל הרחובות היו חשופים לכוונות הצלפים. משום כך, התנועה בתוך העיר התבססה בעיקרה על ספרינטים קצרים ומטורפים מקיר של בית אחד לקיר של בית אחר.

אני זוכר את הפעם הראשונה שלי. עמדתי מאחורי קיר של בית, מציץ בחטף לכיוון הבית הבא. קיר של בית היה למעשה הדבר היחיד שחסם את שדה הראייה של הצלף ממני או מכל אחד אחר. כ-50 מטר הפרידו ביני ובין הבית הבא, 50 מטר שבהם אהיה חשוף למשוגעים שעל הגבעות. המשוגעים של הפסיכיאטר.

ראיתי איך החבר ההולנדי, העיתונאי קייס ואן דר לאן, לוקח כמה נשימות ארוכות, מזנק כמו מלוע תותח ומרביץ את הריצה של החיים שלו. במהלך הריצה שלו, שנמשכה לא יותר מ-10 שניות, שמענו את מה שיהיה עבורנו מעתה והלאה הפסקול של סרייבו: טסססס… פססססס… שריקות של כדורים שנורים מהגבעות אל הרחובות.

לא היה לי מושג אם הם נורו אליו או אל מישהו אחר. בכל אופן, הריצה עברה בסדר. לקחתי את אותן נשימות שהוא לקח. אני אפילו לא יודע למה. פשוט ניסיתי לעשות משהו שמישהו אחר עושה, כדי להרגיש שאני לא מפספס איזו טכניקה שאולי תסייע טיפ-טיפה לביטחון שלי. אבל חיכיתי. חשבתי שאם הצלף קלט במקרה את הריצה שלו, אולי הוא חושב שמיד אחריו ייצא עוד אחד. אז חיכיתי דקה. ועוד דקה.

קייס נופף לי בידיים וצעק לי משהו שלא הבנתי. חשבתי שהוא מזהיר אותי לא לרוץ. כנראה היה לי נוח לחשוב ככה. אז חיכיתי עוד דקה. אחרי זה הבנתי שהוא בעצם מתעצבן עלי שאני לא זז. אני לא חושב שאי פעם בחיים פחדתי כמו אז, ליד הקיר ההוא.

מדי ערב היו אזרחי סרייבו מעריכים כמה אזרחים נקטלו באותו יום מאש הצלפים ונותרו מוטלים ברחובות. כשאחד הפסססס… האלה היה פוגע במישהו, זה היה מחריד. אדם שרץ ספרינט היסטרי, היה משנה פתאום את התנוחה החדה של הגוף ואז קורס לקרקע. אם מישהו היה רץ כמה מטרים לידו, הוא היה רק מביט בו בזווית העין ומנסה להגביר עוד יותר את מהירותו. אנשים למדו שאם הם עוצרים כדי להרים את זה שנורה, הפגיעה בהם תהיה קלה עוד יותר.

לעתים, בחסות תיווך של האו"ם, היו הסרבים מאפשרים, לאחר שהשמש שקעה על סרייבו, חצי שעה לאסוף את הגופות, תוך הבטחה לא לירות. היו פעמים, כמו כל כך הרבה פעמים במלחמה ההיא, שצלף הפר את ההבטחה. בין ההרוגים היה גם מספר גדול מאוד של עיתונאים: 21 מהם נהרגו בשלושת החודשים שלפני הגעתי לעיר.

אז רצתי. בכל הכוח. והגעתי. הייתי מאושר עד דמעות כשהגעתי לקיר המכוער והמפויח של הבית ההוא. ואז הבנתי כמה ההתרגשות שלי לא שייכת. לאורך הקיר עמדו, חוץ מהחבר ההולנדי שלי, עוד ארבעה מתושבי סרייבו, בהם אשה אחת עם דלי וגבר כבן 60. אף אחד מהם לא לקח נשימות עמוקות. אף אחד לא היה נראה מפוחד בטירוף או עם חיוך מתוח מאדרנלין כי יצא לו ספרינט טוב. בפרצוף רגיל לגמרי הם הציצו בחטף מעבר לקיר ורצו אל הבית הבא. ואחר כך אל זה שאחריו. ולזה שאחריו.

כך הם עתידים היו לחיות, אם הצליחו להישאר בחיים, ארבע שנים רצופות. מ-1992 עד 1995 הם רצו כדי למלא מים בדלי, או כדי להביא עצים להסיק את הבית בחורף המושלג של סרייבו. בבתים כמובן לא היה חשמל, מים, גז או טלפון. כל המערכות קרסו כבר אחרי חודש של לחימה. החלונות היו לרוב מנופצים מפגיעה או מהדף של פגזים. ולא היה בית בסרייבו שהמשוגעים של הפסיכיאטר לא טיווחו בארבע השנים האלה.

אחרי יומיים של ריצות בסרייבו גם לנו נעשה פרצוף רגיל, אפילו אדיש, בזמן הספרינטים. רק אם פתאום היה פסססס… כזה קרוב ממש, שמפלח את הקרקע מילימטר מהנעל שלנו, היה חוזר לרגע הפרצוף המבועת ההוא של הפעם הראשונה.

סרייבו, עיר של 300 אלף איש בתחילת המלחמה, גמרה אותה עם 30 אלף. לא כולם נהרגו מאש צלפים, רבים נמלטו ממנה. בדיוק כמו שקארדז'יץ' רצה. מי שנשאר בה התערער לחלוטין. גם, כפי שקארדז'יץ' רצה. וסרייבו לא היתה הניסוי הקשה ביותר של ראדובן קארדז'יץ' בבוסניה. הפרקטיקה האמיתית של התמחותו המקצועית, התמחות במצבי כאוס, היתה טיהור אתני.

כוסית של סליבוביץ'

הכי מלחיצות היו הנסיעות מחוץ לסרייבו. אז היינו חייבים לנסוע באזורים החשופים לכוונות הצלפים. אחרי שקנינו דלק בשוק השחור והתנענו את הרכב, נכנסנו ל"וויוודה פוטניקה", שדרת הצלפים שנודעה לשמצה בסרייבו, שהובילה אל מחוץ לעיר.

בקטע הראשון של השדרה עוד היו בתים בצדי הדרך. כדי שקירות הבתים יגנו עלינו בצורה יעילה, היינו צריכים להתקרב אליהם מאוד, עד שנסענו חצי על הכביש וחצי על המדרכה. לפעמים היינו משתפשפים ברכב אחר שדהר מולנו חצי על הכביש חצי על המדרכה. בסרייבו אף אחד לא עוצר כדי לקחת פרטים אחרי תאונה, וכל אחת מהמכוניות המשיכה בדרכה.

בכביש המהיר לימד אותנו ברונו המתורגמן איך לנהוג. ללחוץ בכל הכוח על דוושת הגז, גם אם זה אומר 140 קמ"ש בדרך עירונית, אבל מדי 20-30 שניות לעצור בכל הכוח. ואז שוב לשים גז. הרעיון היה שלעולם הנסיעה שלנו לא תימשך יותר מדי זמן במהירות קבועה, כדי שהצלף על הגבעה לא יוכל לעקוב בתנועה עדינה עם הכוונת והקנה אחרי הרכב ולפגוע בנו. אף פעם לא הבנתי איך הרכב המסכן שלנו עמד בכל תלאות הדרך.

נסענו לאומרסקה. אומרסקה היתה הסיבה העיקרית שכאן אצלנו בישראל התחילו להתעניין ברצינות במלחמה בבוסניה. אומרסקה היתה מחנה שבויים שבו הוחזקו מוסלמים. התמונות הראשונות שצולמו שם תיעדו שלדי אדם בוהים במבט חלול מבעד לגדר תיל. התמונות הזכירו מאוד את הצילומים ממחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה, ובעולם התחילו לדבר בפעם הראשונה במושגים של רצח עם ושואה. כואב להיזכר, אבל התגובה הספונטנית בישראל לא היתה של עצב והזדהות, אלא יותר של כעס. איך מישהו יכול להשוות משהו לשואת העם היהודי? איך אתם מעזים?

ברור שלא היתה כאן שואה, אך מבלי להיכנס למינוחים ולהגדרות, בבוסניה התנהל רצח עם שיטתי. קראו לזה טיהור אתני. הרעיון, כפי שהסבירו לי בהיגיון קר אזרחים סרבים שעמם נפגשתי מאוחר יותר במלחמה, בכל זאת קשור אלינו איכשהו. "אנחנו לא רוצים להיתקע כמו שאתם נתקעתם, אצלכם בישראל", הם הסבירו לי. "אתם כבשתם שטחים ונתקעתם לעד עם אוכלוסייה כבושה בתוך השטחים האלה. במשך עשרות שנים אתם מתמודדים ותתמודדו עם טרור שיגיע מצדם, ובנוסף, עם טענות בינלאומיות על הפרת זכויות אדם".

כדי לא "להיתקע", הסרבים ניהלו טיהור אתני. כל אזור שנכבש טוהר כליל מיושביו המוסלמים. היו שתי דרכים לעשות את זה. האחת, להעמיס את כל התושבים על משאיות ובטרנספר המוני להסיע אותם כמה מאות קילומטרים, להוריד אותם באזור נטוש ומבודד ולגדר אותם במחנה כמו זה שבאומרסקה. הדרך השנייה כבר היתה קשורה לתפישת העולם החולנית של קארדז'יץ'. לא טרנספר ולא גירוש, אלא השמדה מיידית של כל התושבים.

וכך קרה שבעיר ששמה סרברניצה נטבחו בפרק זמן של 24 שעות כל 8,000 תושביה המוסלמים. באחת התמונות המחרידות שהגיעו מסרברניצה זמן קצר לאחר הטיהור האתני, נראה ראדובן קארדז'יץ' מתחבק ומתנשק עם הרמטכ"ל שלו, רטקו מלאדיץ', ולצדם חיילים ולוחמי מיליציות סרבים מרימים כוסית של סליבוביץ'.

גורל כמו זה של סרברניצה היה גם מנת חלקן של גורז'דה, ז'פה ואינספור כפרים מוסלמים אחרים בבוסניה. אך שאיפתו המוגדרת של קארדז'יץ' לערער לחלוטין את המוסלמים במדינה, גרמה לכך שאפילו הטבח לא היה רק הרג לשמו. כשלוחמי המיליציות הסרבים היו נכנסים לבית, כמה מהם היו אוחזים בכוח את הגבר המוסלמי ואל מול פניו המבועתים היו אונסים את אשתו בזה אחר זה. לאחר שנאנסה, ראתה האשה איך משספים למוות את בעלה.

כאן רק החלה הטרגדיה שלה. את הנשים המוסלמיות שנאנסו החזיקו הסרבים במחנה שבי כמה חודשים, שלאחריהם הן כבר לא יכלו לעבור הפלה. מנקודת מבטן של אלפי הנשים האלה, כפריות שחיו אורח חיים בלקני שמרני, העובר שנשאו ברחמן היה בבחינת זרע השטן. היו נשים שבשנייה שילדו אותו נטשו את התינוק וברחו, היו כאלה שהרגו אותו במו ידיהן והיו מי שלמרות כל האימה והבחילה לנוכח גורלן, החליטו לגדל את התינוק. רק שאז, כשחזרו אל הכפר מהשבי, התברר להן שתושבי הכפר, לעתים אפילו בני משפחתן, אינם מוכנים לקבל אותן חזרה עם התינוק הסרבי השטני שבזרועותיהן.

כמו בסרייבו, כך בבוסניה כולה, חיו התושבים המוסלמים בפניקה, בטירוף, אט-אט מאבדים את שפיותם, בדיוק כפי שתיכנן הפסיכיאטר ראדובן קארדז'יץ'.

מוסלמי בבגאז'

לאומרסקה לא הצלחנו להגיע. בדרך, באחד הכפרים שבו עברנו, חווינו על בשרנו את אימת הטיהור האתני. זה היה בכפר מוסלמי קטן, דרומית לעיירה זניצה. לאחר כמה שעות של שיחות, צילומים וראיונות, הבחנו, יחד עם התושבים, באזרח מבוהל שיורד לכיווננו בריצה מהגבעה שבפאתי הכפר. הוא הגיע אלינו מתנשף בכבדות, משחרר בקושי כמה משפטים, אבל זה הספיק כדי שכל מי שסביבנו יתחיל לצרוח או לברוח.

המתורגמן שלנו הסביר שהוא מגיע מהכפר שמעבר לגבעה, בסך הכל חמישה קילומטרים משם, ושלאותו כפר נכנסו לפני כמה דקות המיליציות הסרביות שקראו לכל האזרחים להתרכז בכיכר. הוא עצמו בדיוק עבד ביער הסמוך, וכשראה את זה נמלט אלינו. הצעיר המבוהל הזה שימש למעשה כמו רץ בעת העתיקה. בהעדר חשמל, מרכזיית טלפונים או כל תשתית אחרת, שנוטרלה על ידי הסרבים בראשית המלחמה, זו היתה הדרך היחידה להעביר מסרים.

לתושבים, שבמשך חודשים שמעו סיפורים על טבח, אונס וקברי אחים, לא היו אשליות. הם נכנסו הביתה לכמה שניות, יצאו עם תיק או מזוודה קטנה והחלו לברוח. ואתם גם אנחנו. תוך דקה כבר היינו במכונית – אני, עיתונאי נוסף ומתורגמן. איך שהתנענו, רץ אלינו אחד התושבים וביקש לבוא אתנו. רק אז קלטנו מה קורה. לא לכל אחד בכפר היה רכב. היו כמה משפחות עם מכוניות, היו כמה טרקטורים, כמה מחרשות, אבל לא בכמות שתספיק לכולם. דחסנו הצדה את הציוד שלנו והכנסנו את אותו בחור פנימה. התחלנו לנסוע.

בינתיים, מעבר לגבעה, היכן שהיה מצוי הכפר הסמוך, כבר היתמר עשן. מסביבנו החלה התרוצצות, טרקטור עם עשרה תושבים תלויים עליו איכשהו עלה על השביל היוצא מהכפר. אשה עם תינוק רצה מולנו ובידה הפנויה דפקה על הפגוש. ניסינו לפנות עוד מקום ברכב הקטן שלנו, זרקנו תיק אחד החוצה והצטופפנו אחד על השני באופן שלנהג-המתורגמן כבר לא היה כמעט שדה ראייה.

אחרי חמישה מטרים של נסיעה, הגיע עוד מישהו. אמרנו לו להיתלות על הדלת וניסינו להחזיק אותו, אבל זה לא הצליח. הוא נפל. חשבנו מה עוד אפשר לעשות. הכנסנו אותו לבגאז'. מסביב בכי והיסטריה. כאוס, פאר היצירה של הפסיכיאטר.

התחלנו שוב לנסוע. האוטו בקושי סוחב, אבל עדיין זז. האשה שנמעכה יחד עם התינוק סימנה לנו לאיזה שביל לפנות. ואז, אז הוא הגיע. בחור צעיר שרץ ליד החלון. עצרנו. הוא הסתכל פנימה, הביט בבגאז' והבין שאין שום דרך שבה יוכל להיכנס. בתוך כל הכאוס הוא עמד כמה שניות בשקט ואנחנו בשקט מולו. אז הוא הינהן בהשלמה ועוד הספיק להרים את היד לתנועה של שלום. אחר כך הוא הסתובב, כנראה כדי לחפש דרך אחרת לברוח. כבר לא ראיתי אותו, כי הייתי מעוך אל החלון בצורה שלא יכולתי להזיז את הראש.

אני רק זוכר את העיניים שלו. אני לא אשכח אותן. בחיים לא הרגשתי כל כך חסר אונים. אין לי מושג מה קרה אתו. אחרי יומיים בישרו לנו שעשרים מתושבי הכפר נרצחו. עוד כפר.

נזיר אורתודוקסי

אחרי המלחמה, במשך שנים, ניסינו כמה חברים עיתונאים להגיע למקום המסתור של ראדובן קארדז'יץ'. ניסינו גם לשכנע את מקורביו שייתנו לנו לראיין אותו. החברים היו בעיקר סרבים שתיעבו אותו ואת הכתם שהטיל על עמם. פעם דיווחו לנו שהוא מסתתר במנזר במונטנגרו, ושנה אחר כך קיבלנו טיפ שהוא במנזר אורתודוקסי ביוון.

אבל אף פעם לא הצלחנו להתקרב. לא אנחנו ולא אף אחד אחר. יחד עם סלובודן מילושביץ' ועשרות רוצחים סרבים, קרואטים ומוסלמים, הוא הוגדר כפושע מלחמה. המבוקש מספר אחת. את המבוקש מספר שתיים, "ארקן", מנהיג מיליציית "הנמרים" שהיתה אחראית לשורה ארוכה של מקרי טבח וטיהור אתני, פגשתי במקרה כמה שנים אחר כך, ב-1999, בעיצומה של המלחמה בקוסובו. בראיון הכחיש ארקן, מטבע הדברים, שאי פעם הרג אזרחים חפים מפשע והציג את עצמו כפטריוט סרבי. חודשיים אחרי הראיון הוא נרצח.

כמה חודשים לאחר מכן הוסגר לבית הדין הבינלאומי בהאג מי שהיה נשיא סרביה בזמן המלחמה, סלובודן מילושביץ', שתוך זמן קצר מת בכלא. ראדובן קארדז'יץ' והרמטכ"ל שלו, ראטקו מלאדיץ', היו הבכירים האחרונים שהצליחו להסתתר. כשהסתובבתי בקוסובו, וגם בשכונות היותר-לאומניות בבירת סרביה בלגרד, ראיתי סיכות, פוסטרים וחולצות עם הדפס של הסרבי הפטריוט הנערץ, קארדז'יץ'. ברור שתמיד היו מספיק אנשים שדאגו לשמור עליו ועל מקום המסתור שלו. אנשים שראו בו קדוש.

כעת, סוף-סוף, הפסיכיאטר החולה הזה יקבל את הטיפול המגיע לו.

הכותב סיקר במשך חודשיים את תחילת המלחמה בבוסניה ב-1992. לאחר מכן חזר לסרביה ב-1995, ושוב ב-1999, עם תחילת המלחמה בקוסובו

קישורים:

  • הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

תחקיר "פנים אמיתיות" – הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'

אפריל 2011 – התכנית "פנים אמיתיות" של אמנון לוי על הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'.
מתוך עוגמת נפש , ידיעות אחרונות , רז שכניק, גבי בר חיים, מרץ 2011

הוא הפסיכיאטר (אילן רבינוביץ') של סלבריטאי ישראל ושל אנשי העסקים הבכירים, יש לו תוכנית בגלי צה"ל והוא היה הפסיכיאטר של 'האח הגדול'. כעת טוענים פציינטים מפורסמים: הוא גרם לי לבגוד, חשף סודות אינטימיים בחדר הטיפולים. את כתבת ידיעות אחרונות הוא איבחן כבעלת הפרעות פסיכיאטריות אחרי דקות ספורות
.

.
בחורף 2011, הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' הוא המטפל של ישראל. רופא הנפש של אמנים, אנשי תקשורת והצמרת העסקית של המדינה. הפסיכיאטר לשעבר של 'האח הגדול' הוא אביזר חובה בתוכניות טלוויזיה ובמסיבות האלפיון העליון. מגיש תוכנית רדיו בשם 'שעת נפש' בגל"צ עם העיתונאי חנוך דאום. מדלג מכנס רפואי בלוס־אנג'לס למסיבה פרטית של מדונה בלונדון. והחל מהשבוע, רבינוביץ' הוא גם טאלנט טלוויזיוני: סרט שלו על פדופילים שודר בערוץ 2. בעולם שבו בני אדם מחפשים את הבורג שחסר להם בארגז הכלים של מישהו אחר, רבינוביץ' הפך להצלחה נחשולית. בתרבות הפופולרית הוא כבר מזמן לא רק פסיכיאטר. הוא תרופת פלא. בתוכניות שלו הוא מפצח בעיות כמו בוטנים. כדי לקבל תור בקליניקה שלו תמתינו מינימום שבועיים ותיפרדו מ־850 שקל. על מותגים, כידוע, משלמים.
בעיני רבים, מגיע לרבינוביץ' שאפו. הוא גאל את הפסיכיאטריה ממיתוג אפרורי והפך אותה לעיסוק עם סקס־אפיל. הוא מדבר על הפרעות נפשיות כבעיה לגיטימית. יש לו שיטות עבודה מקוריות, והוא מאוד־מאוד מצליח. בעבר אמר רבינוביץ' שזו גם הסיבה שבגללה הוא שנוי במחלוקת. הכל מקנאה. אבל כשמחטטים בארגז הכלים שלו ושומעים מספר עדויות של מטופלים לשעבר, מתגלה גם תמונה אחרת: חוסר דיסקרטיות והפרת חיסיון רפואי, מתן תרופות מרשם באירוע חברתי ובמסעדה, חלוקת הוראות פעולה לחיים (למטופלת אחת הוא המליץ לבגוד בבעלה), וגם גבולות גמישים בין טיפול, חברות ויחסי עבודה. כך, למשל, התראיין רבינוביץ' בטלוויזיה ודיבר על התנהגותו של דודו טופז לאחר שנעצר, למרות שבאותה תקופה טיפל בו כפסיכיאטר וסיפק לו תרופות.

מ', שחקנית ודוגמנית, נחתה בקליניקה של רבינוביץ' לפני כשש שנים וטופלה אצלו עד לאחרונה. היא הגיעה בעקבות דיכאון וטופלה לפני כן בתרופה נגד דיכאון. כמו כל מטופליו של רבינוביץ', היא נשבתה בקסמו. "בפגישה הראשונה מה שהדהים אותי זה שהוא עשה לי ניתוח אופי בשניות", היא נזכרת. "קלט אותי ברמות שאי אפשר להסביר. הוא אמר לי שיש לו המון מטופלים מתעשיית הבידור. בהתחלה לא נקב בשמות ואחר כך שפך בלי הפסקה. עם הזמן הוא התחיל להתפאר במטופלים שלו, נתן שמות וסיפר לי על הבעיות שלהם. שמעתי הרבה על אשת תקשורת בכירה, על בעל חברת הפקות מצליח, על שחקנית מבטיחה, על מפורסמת שעברה אונס (השמות שמורים במערכת). דברים אינטימיים. נלחצתי. הרי הוא יודע עליי דברים שלא רציתי שאף אחד יידע ומצד שני מספר לי על אחרים, אז חששתי שגם עליי הוא מספר. הוא היה מספר לי הרבה על דודו טופז, שהוא מטופל שלו ואיש בעייתי מאוד. הוא אמר לי שלכולנו, השחקנים, יש נטייה לדיכאון, ושהכדורים באים יחד עם המקצוע. שיהיה ברור: הסכמתי לדבר לכתבה הזו רק בשביל חברים טובים שנמצאים אצלו בטיפול".

קישורים:

פסיכיאטר רצח את בת זוגתו מפני שרצתה להיפרד ממנו

אפריל 2011 – פסיכיאטר ירה בבת זוגו בצפון תל אביב וניסה להתאבד מת מפצעיו בבית החולים. מחקירה ראשונית עולה כי הגבר, פסיכיאטר שרשיונו נשלל בעבר, ירה לבת זוגו בראש וניסה להתאבד. בתה של האישה מצאה את השניים והודיעה לאביה על הרצח.
.

.
גבר כבר 50 ירה בבת זוגו כבת 50 ברחוב לוי אשכול 100 בצפון תל אביב. אחר כך ירה בעצמו. השניים היו בני זוג בשמונת החודשים האחרונים והתגוררו עם הבת של האישה שהתגוררה בקומה מעל בפנטהאוז באותו בניין.

האדם החשוד בביצוע המעשה הוא פסיכיאטר מוכר ששמו התפרסם בגין עבירות שבעטיין נשללה ממנו לתקופה מסויימת הזכות לעסוק בתחום. הבת בת ה-18 של הנרצחת גילתה את הזוועה בקומה שמתחתיה והזעיקה את המשטרה.

קישורים:

השוחד: תחלואי הפסיכיאטריה – חשד: הפסיכיאטר הבכיר ד"ר לאוניד אומנסקי במשרד הבריאות סידר הטבות לחרדים במיליונים

הכתבה חשד: פסיכיאטר סידר הטבות לחרדים במיליונים , 18.10.2010 , ynet , אלי סניור

הפסיכיאטר הבכיר ד"ר לאוניד אומנסקי מירושלים חשוד כי נהג להגיש תביעות נכות בעזרת אישורים פסיכיאטריים מזוייפים. בית המשפט האריך את מעצרו. כתוצאה ממתן האישורים קיבלו החרדים גימלה מהביטוח הלאומי. הפרשה החלה לפני שבוע – אז נעצר "מאכער" חרדי. מעצרו של הפסיכיאטר הוארך ב-4 ימים

פסיכיאטר בכיר חשוד כי העניק אישורים מזויפים לתלמידי ישיבות, שסייעו להם להונות את הביטוח הלאומי במיליונים: ל-ynet נודע כי על-פי החשד, פסיכיאטר בכיר במשרד הבריאות העניק תעודות רפואיות, באמצעותן הוצאו במרמה מיליונים שקלים מהביטוח הלאומי. חלק "מהמטופלים" הם תלמידי ישיבות, שקיבלו הכנסה חודשית. היום (ב') האריך בית המשפט השלום בראשון-לציון את מעצרו בארבעה ימים.

מדובר בהמשכה של פרשה שהתפוצצה בשבוע שעבר על-ידי חוקרי היחידה הכלכלית, בה נעצר "מאכער" חרדי – שדאג להביא את הלקוחות לאותו פסיכיאטר. על פי החשד, האיש הגיש עבור אנשים אחרים עשרות תביעות כוזבות בגין נכות כללית וליקויים פסיכיאטריים.

צוות החקירה ביחידה הכלכלית, בראשותה של רב-פקד לימור חקק, עקב בחודשים האחרונים אחר החשודים – לאחר שהתקבל מידע כי תלמידי ישיבות מקבלים גימלה חודשית מהמדינה, בשל בעיות נפשיות לכאורה.

על-פי החשד הפסיכיאטר העניק לפונים אליו מסמכים, ובהם חוות דעת רפואית המצביעה את בעיות נפשיות. במשטרה חושדים כי הפסיכיאטר ידע כי המסמכים ישמשו להונאת הביטוח הלאומי וכי בתמורה לחוות דעת אלה הוא קיבל תגמול מה"מאעכר" בדרכים שונות. הפסיכיאטר חשוד בעבירות של קבלת דבר במרמה, קשירת קשר לביצוע פשע וזיוף בנסיבות מחמירות.

קישורים:

נוגדי חרדה – גיהנום ההתמכרות והגמילה

גוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.
.

.
נוגדי חרדה הם למעשה בנזודיאזפינים אשר שמם שונה לנוגדי חרדה בשל השם הרע שיצא לבנזודיאזפינים עקב ההתמכרות של סמים אלו. היה דור שלם של עקרות בית שצרכו בנזודיאזפינים מסוג וואליום. תעשיית התרופות יצאה בשם חדש 'נוגדי חרדה'.

גוון מעידה כי השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. שלב קשה מאוד הוא שלב הנסיגה (גמילה) מהסם ובשלב זה הסבל עלול להיות פי 10 יותר קשה מאשר המצב לפני תחילת נטילת הסם.

גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.

קישורים:

חולים מדווחים על תופעות לוואי בטיפול תרופתי פי 20 מהפסיכיאטרים המטפלים

המאמר:
Depression Medication: Patients Report 20 Times More Side Effects Than Recorded in Charts, Study Finds

מחקר: (20 אפריל 2010) – מחקר מבית החולים 'רוד איילנד' מראה כי חולים מדווחים על תופעות לוואי של תרופות לטיפול בדיכאון פי 20 יותר מאשר פסיכיאטרים דווחו. החוקרים ממליצים על שימוש בשאלון הערכה עצמית של מטופלים במחקרים קליניים כדי לשפר את ההכרה של תופעות לוואי. ממצאי המחקר פורסמו ב "Journal of Clinical Psychiatry", כרך 71, מס '4, זמין באינטרנט עכשיו לפני ההדפסה.

אחת הסיבות השכיחות ביותר להפסקת טיפול בתרופות דיכאון הוא תופעות לוואי שהחולים עלולים לחוות. הפסקה מוקדמת של התרופה קשורה גם לתוצאות טיפול לא אפקטיביות. במחקר האחרון של ד"ר מארק צימרמן, החוקר הראשי, מנהל הפסיכיאטריה אשפוז בבית החולים רוד איילנד, מציין כי למרות החשיבות הקלינית של איתור תופעות לוואי, מחקרים מעטים בחנו את נאותות הגילוי ושיטות התיעוד בשימוש בקרב המטפלים.

צימרמן וחבריו ביקשו מ- 300 מטופלים בטיפול מתמשך בדיכאון לדרג את תדירות 31 תופעות לוואי. ממצאים אלו נבדקו והושוו לתופעות לוואי מהמידע שנרשם על ידי הפסיכיאטרים המטפלים.

הממצאים מעידים כי מספר ממוצע של תופעות לוואי שדווחו על ידי מטופלים היה פי 20 גבוה יותר מאשר המספר שנרשם על ידי הפסיכיאטר המטפל. כאשר המטופלים דיווחו על תופעות הלוואי כ"לעתים קרובות מתרחש" או "מטריד מאוד" השיעור היה עדיין גבוה פי שתיים עד שלוש פעמים יותר מזה שדווח ע"י המטפלים.

צימרמן, שהוא גם פרופסור לפסיכיאטריה להתנהגות האנושית בבית ספר לרפואה 'אלפרט וורן' של אוניברסיטת בראון, אומר, "למרות החשיבות הרבה שיש לתופעות לוואי על הפסקת הטיפול התרופתי , יש עדויות כי רופאים לא יכולים לעשות עבודה יסודית ולאתר מידע לגבי נוכחותם של תופעות הלוואי. מחקר זה מצא כי רופאים לא מציינים תופעות לוואי שדיווחו המטופלים על שאלון תופעות לוואי .. "

קישורים:

  • מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעיםד"ר דאגלס ג. סמית, אני כבר לא ממליץ על תרופות פסיכיאטריות לאף אחד. זה נראה קיצוני במדינה הזו (ארה"ב) כי אנחנו בעיצומה של "המהפכה הביולוגית". נראה שכולם מניחים שתרופות יעילות במיוחד עבור מחלות נפש שונות אשר לפחות בחלקן עקב בעיות כימיות או גנטיות. אני מאמין שהמדע מאחורי זה פגום באופן רציני. הוא מבוסס על הנחות מוטעות שהובילו להנצחת מיתולוגיה עצמית (ועל רווחים עצומים לחברות התרופות). …
  • פסיכיאטרית יקרה: "אנו רואים בך כאחראית להידרדרותו של בננו"– מכתב קורע לב ששלחה אם לילד בן 8, לפסיכיאטרית שטיפלה בבנה, לאחר שזה אובחן כסובל מתסמונת כפייתית – OCD – מכתב שחובה לכל אב ואם לקרוא אותו. .. 01.2010
  • גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים -הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 – ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים
  • נוגדי חרדה – גיהנום ההתמכרות והגמילהגוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.

קופת חולים מאוחדת – הטיפול הקטלני של ד"ר ולדימיר צ'יסטיק – טיפול בנוגד דיכאון "פלא" פבוקסיל – וקריסתה הנפשית והפיסית של מטופלת בת 60

אישה כבת 60 הגיעה לביקור לד"ר ולדימיר צ'יסטיק מומחה לנוירולוגיה מספר רופא 25317 , מספר רופא מומחה 16598. האישה נפלה ברחוב ונחבלה בראש, בתמימותה באה אל צ'יסטיק מאחר ולא חשה בטוב מספר ימים לאחר התאונה. צ'יסטיק מחייך ונחמד לוחץ את יד המטופל בסוף כל ביקור.

בחוות דעתו רשם צ'יסטיק כי יש למטופלת סימני החבלה בראש, ובעיות זיכרון. התרופה שרשם הרופא הנה פבוקסיל.
פבוקסיל הנו סם נוגד דיכאון ממשפחת SSRI , תופעות לוואי רבות מגוונות ומסוכנות. בחוות הדעת הרפואית לא רשם צ'יסטיק כיצד הגיע למסקנה כי האשה סובלת מדיכאון, ואם כן מה הטיפול התרפי מלבד סם הפבוקסיל הקטלני.

הטיפול בפבוקסיל שניתן לאשה ע"י צ'יסטיק כשל לחלוטין. כעבור כשלש שנים ירשום צ'יסטיק בחוות דעת רפואית: "ממשיכה החמרה הדרגתית במצבה, כמעט אין קשר מילולי איתה. …זקוקה לעזרה משמעותית בכל פעוליות (כך נכתב) יומיומיות והשגחה במשך כל שעות היממה … מופנה אל פסיכיאטר לשם בדיקה והמלצות לטיפול"

טיפול כושל ומופקר בפאבוקסיל ללא אבחון ברור בדיכאון, וללא תרפיה מתאימה. הפאבוקסיל הנו סם פסיכיאטרי קשה הפוגע במוח, ובעיקר כאשר המוח זקוק להתאוששות לאחר חבלה. טיפולו של צ'יסטיק כשל לחלוטין. לאחר שהאשה הפכה להיות שבר כלי הפנה אותה צ'יסטיק לפסיכיאטר. האישה נהרסה ומצבה החמיר מיום ליום.

מקצת תופעות לוואי ידועות של פבוקסיל:

* בחילות – היווצרותן של עד 40 אחוז מהאנשים
* כאבי ראש – עד 22 אחוזים
* ישנוניות – עד 22 אחוזים
* נדודי שינה – עד 21 אחוזים (ראה Luvox ו נדודי שינה)
* חולשה – עד 14 אחוזים
* יובש בפה – עד 14 אחוזים (ראה Luvox and Dry Mouth)
* עצבנות – עד 12 אחוזים
* שלשול – עד 11 אחוזים
* סחרחורת – עד 11 אחוזים
* עצירות – עד 10 אחוזים
* בעיות עיכול – עד 10 אחוזים
* זיהומים בדרכי הנשימה העליונים – עד 9 אחוזים
* בעיות שפיכה – עד 8 אחוזים
* הזעה – עד 7 אחוזים
* חוסר תיאבון – עד 6 אחוזים.

צ'יסטיק רושם סם נוגד דיכאון עם תופעות לוואי קשות פבוקסיל לאשה שנחבלה בראשה, ללא אבחון בדיכאון או חרדה
ביקור לאחר שלש שנים אצל צ'יסטיק – האשה שבר כלי


קישורים: