נוגד דיכאון אפקסור (וונלפקסין): תופעות לוואי ואזהרות

נוגד דיכאון אפקסור (וונלפקסין): תופעות לוואי ואזהרות
נוגד דיכאון אפקסור (וונלפקסין): תופעות לוואי ואזהרות

אפקסור Efexor הוא שם מסחרי של וונלפקסין Venlafaxine, תרופה נגד דיכאון ששייכת למשפחת תרופות שנקראת SNRI – מעכבי ספיגת סרוטונין ונוראפינפרין עם תופעות לוואי רבות וסיכון להתמכרות. אפקסור מיועדת לצורך טיפול בדיכאון, טיפול בחרדה כללית וטיפול בחרדה חברתית.
מידע מאתר MEDTV

חלק מתופעות הלוואי ואזהרות על השימוש של אפקסור כולל מידע מעלון לצרכן הן כדלקמן:

תופעות לוואי של אפקסור הנפוצות ביותר

בנוסף לפעילות הרצויה של אפקסור בזמן השימוש בה עלולות להופיע השפעות לוואי כגון: יובש בפה, כאבי ראש, רעד, חוסר יציבות, עצירות, שלשול, בחילה, הקאה, ישנוניות, חריקת שיניים, עליה ברמת כולסטרול, מידריאסיס, שינוים בתאבון ובמשקל, אנורקסיה, אטקסיה, תת לחץ גם בעמידה, רגישות בעור כגון פריחה או גרד,הפריעות שינה, סחרחורות, כאבי פרקים, עייפות, חרדה, הרטבת לילה, אצירת שתן, אי תפקוד מיני אצל נשים וגברים, פיהוקים, תשישות, הזיות, חלומות לא רגילים (כולל סיוטים), תגובות אלרגיות, ירידה ברמת
נתרן בדם (מאופיינת בכאב ראש, קושי בריכוז ופגיעה בזכרון).


תופעות לוואי עיקריות של אפקסור לפי שכיחות

אפקסור  Venlafaxine נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה, תופעות הלוואי מתועדות בהשוואה לתופעות לוואי המתרחשים בקבוצה אחרת של אנשים שלא נטלו את התרופה. בדרך זו, אפשר לראות מה תופעות לוואי, באיזו תדירות הן מופיעות, ואיך הם משווים לקבוצה שלא נטלה את התרופה. בהתבסס על מחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של אפקסור venlafaxine כוללות:

בחילה – עד 58 אחוזים מאנשים
כאב ראש – עד 26.1 אחוזים
נמנום – עד 23 אחוזים
יובש בפה – עד 22 אחוזים
סחרחורת – עד 23.9 אחוזים
נדודי שינה – עד 22.5 אחוזים
עצבנות – עד 21.3 אחוזים
אובדן התיאבון – 17 אחוזים
חולשת גוף – עד ל -16.9 אחוזים
זעה – עד ל -19.3 אחוזים
עצירות – עד 15 אחוזים
לחץ דם גבוה – עד 13 אחוזים
בעיות שפיכה – עד 12.5 אחוזים
חרדה – עד 11.2 אחוזים
רעד (רעידות) – עד 10.2 אחוזים
שלשול – עד 8 אחוזים של
פיהוק – עד 8 אחוזים
צמרמורות – עד 6.8 אחוזים
הקאות – עד 6.8 אחוזים
קשיי עיכול (דיספפסיה) – עד 6.7 אחוזים
אימפוטנציה  – עד 6 אחוזים של אנשים
ראייה מטושטשת – עד 6 אחוזים

תופעות לוואי אחרות של אפקסור בשכיחות בין 1 ל- 6 אחוזים:
ירידה בחשק מיני ירד (ליבידו), זיהומים, פלאשינג (אדמומיות של העור, במיוחד בפנים), ירידה במשקל, עלייה במשקל,  חלומות חריגים, כולסטרול גבוה, תסיסה, בלבול, מחשבות חריגות, הטלת שתן מוגברת, שינויי בחוש טעם. 

תופעות לוואי נדירות של אפקסור – בין 0 ל- 1 אחוז:

כאבים בחזה, נפיחות, קצב לב לא סדיר (הפרעה בקצב לב), נפיחות הלשון, כיבים בפה, טחורים, כאבי שרירים ועצמות, דימום חריג או חבורות, אנמיה, בעיות בכבד, מאונייה או היפומאניה, ירידה ברמות נתרן בדם, אסטמה, אקנה, דום נשימה בשינה, קטרקט, ערמונית מוגדלת, התקפים, אובדן שיער 

תופעות לוואי של אפקסור המחייבות התייחסות מיוחדת

ישנם מספר תופעות לוואי של אפקסור פחות נפוצות, אך חמורות יותר. יש לדווח לרופא המטפל על הופעת תסמינים אלה שכוללות, אך אינן מוגבלות ל: פריחה, חום, בצקת, הפריות שינה או שינוי קיצוני במצב רוח, קצב לב מהיר, כאב בחזה, קשיי נשימה, יתר לחץ דם, התעלפות, פרכוסים, תנועות לא רצוניות, בלבול, צהבת, קשיים במתן שתן או שליטה במתן שתן, מקבל שטפי דם או מדמם בקלות, תנועות בלתי רצוניות, התפרציות רגשיות, בלבול, תגובות מניה או היפומניה. יש לפנות לרופא מיד במקרה של: שינוי ברמת אנזימי כבד ובעיות כבד חמורות: בחילה, הקאה, איבוד תיאבון, הרגשה כללית לא טובה, חום, הצהבת העור ועיניים ושתם כהה, תגובות אלרגיות הכוללות: פריחה, גירוד, חרלת, התנפחות הפנים, שפתיים, פה, לשון, קשיים בבליעה או נשימה, דימום בקיבה.

אזהרות על נטילת אפקסור

סיכון אובדני הקשור לנטילת תרופות נגד דיכאון

בזמן נטילת אפקסור מומלץ כי המטופלים ובני משפחותיהם יעקבו אחרי שינויים התנהגותיים כגון: הגברת הדיכאון, מחשבות אובדניות, תוקפנות וכדומה. במידה וחלו שינויים כאלה יש לפנות מיידית לרופא. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זאת במטופלים צעירים בגילאי 18-24. מידע מניסויים רפואיים מראה כי בוגרים צעירים, במיוחד אלו הסובלים מדיכאון, עלולים להיות בסיכון גבוה יותר להתנהגות אובדנית כולל ניסיונות התאבדות כאשר הינם מטופלים באפקסור. מירב ניסיונות ההתאבדות בניסוים הרפואיים בדיכאון היו בחולים בני 18 עד 30 שנים. בילדים ובמתבגרים ובמבוגרים צעירים עד גיל 24 אשר לקחו תרופות נגד דיכאון כולל אפקסור – נצפתה עליה בתופעות לוואי כגון: ניסיון התאבדות,מחשבות אבדניות ועוינות. אפקסור אינה מיועדת בדרך כלל לשימוש בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 . בילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 אשר לקחו אפקסור, נצפתה עליה בתופעות לוואי כגון ניסיון התאבדות, מחשבות אובדניות ועוינות. יש לדווח לרופא אם הופיעו חלק מתופעות הלוואי שפורטו או שהן הוחמרו .

נטילת אפקסור בזמן הריון והנקה

לא מתשתמשים באפקסור כאשר המטופלת הינה בהריון או מיניקה אלא אם כן התיעצה עם הרופא ודנה עמו בסיכון לעומת התועלת בלקיחת אפקסור .שימוש באפקסור עלול להשפיע על מצבו הכללי של תינוק. אפקסור עובר דרך חלב האם.

אירועים של מניה

חלק מחולי מניה דפרסיה (הפרעת דו קוטבית) הנוטלית אפקסור עלולים להיכנס למצב של מניה. מצב זה מאופיין על ידי שינוי רעיונות מהיר, עליזות מוגזמת ופעילות פיזית מוגברת. במקרים אלו חשוב לפנות לרופא.

תופעות של תסמונת סרוטונין (סרוטונין סינדרום)

תרופות נגדת דיכאון עלולות לגרום לקבוצה של סימפטומים מסוכנים המכונה תסמונת סרוטונין. נטילת אפקסור עם תרופות אחרות שעלולות להשפיע על הסרוטונין יכול להגדיל את הסיכון הזה. אלה כוללות תרופות נגד דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות למיגרנה), ותרופות נוספות. יש ליצור קשר עם הרופא המטפל באופן מיידי אם יש תסמינים אפשריים של תסמונת סרוטונין, לרבות:חום גבוה, עצבנות, הזעה, רפלקסים מוגברים, עליה בקוצב הלב, חוסר שקט, בלבול, רעד או כיווץ חזק של שרירים אגיטציה, תרדמת, הפרעה בתנועות הגוף, בלבול, הזיות, דופק מהיר (טכיקרדיה), הרגשת חולשה, הזעה מוגברת, קושי בהליכה, שלשול.

במקרה ההתפתחות תסמינים כגון: הפרעות במתן שתן, הצהבת העור והאזור הלבן בעיניים (שהם סימנים לבעיות בתפקוד הכבד), חום גבוע, התקווצויות שרירים יש לפנות לרופא מיד!

השפעה של אפקסור על חיי היום יום

השימוש בתרופה זו עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב, בהפעלת מכונות מסוכנות ובכל פעילות המחייבת ערנות. באשר לילדים, יש להזהירם מרכיבה על אופניים או ממשחקים בקרבת הכביש וכדומה. אין לשתות יינות או משקאות חריפים בתקופת הטיפול עם התרופה.

אפקסור: תופעות גמילה

הפסקה בנטילת אפקסור, במיוחד בפתאומיות עלולה לגרום לתסמיני גמילה מסוימות, כגון סחרחורות, דכאונות ועצבנות חריפה, אג`טציה, כאבי ראש, הפרעות שינה, סיוטים, שילשולים, תשישות, דיספוריה, הזיעת יתר, הקעות, רעד, בחילות, בילבול, היפומניה, תחושות "הלם חשמלי" (הידוע גם בשם "צמרמורת מוח" ), נדודי שינה ולטרגיה. * יש לציין כי כל תופעות הלוואי והסיכונים הללו תקפים גם עבור וונלה Venla, ונלפאקסין טבע Venlafaxine Teva ועבור ויאפקס Viepax, שהינם שמות מסחריים אחרים של ונלפאקסין Venlafaxine ומכילים אותו חומר פעיל.

קישורים:

מודעות פרסומת

נוגדי דיכאון – יותר נזק מתועלת

המאמר נוגדי דיכאון – יותר נזק מתועלת , news1 , יפעת גדות , אפריל 2012

חוקרים גילו כי לתרופות נוגדות דיכאון יש השפעות בריאותיות שליליות על כל התהליכים שמווסתים באופן נורמלי על-ידי הסרוטונין כולל עיכול, ייצור קרישי דם בפצעים, פוריות והתפתחות

תרופות נוגדות דיכאון הניתנות תחת מרשם גורמות לחולים יותר נזק מתועלת – כך טוענים חוקרים שפרסמו מאמר בנושא לאחר שבחנו את השפעת התרופות על הגוף כולו.

לדברי החוקרים, מאוניברסיטת מק'מסטר, חשוב להיות זהירים יותר לגבי השימוש הנפוץ בתרופות אלו. את ממצאי המחקר שערכו פרסמו במהדורה המקוונת של Journal Frontiers in Psychology.

הם מאמינים כי נקיטת זהירות חשובה בגלל העובדה שמיליוני אנשים מקבלים תרופות נוגדות דיכאון בכל שנה והדעה הרווחת לגבי תרופות אלו היא שהן בטוחות ויעילות.

החוקרים בדקו מחקרים שנעשו בעבר במטופלים ובחנו את ההשפעות של תרופות נוגדות דיכאון, וקבעו כי היתרונות של רוב נוגדי הדיכאון, גם אם הם נלקחים באופן הנכון ביותר, בקושי משתווים לסיכונים, שכוללים מוות בטרם עת אצל חולים קשישים למשל.

תרופות נוגדות דיכאון מיועדות להקל על תסמיני דיכאון על-ידי העלאת רמות הסרוטונין במוח, היכן שהוא מווסת את מצב הרוח. למעשה, רוב הסרוטונין שהגוף מייצר משמש למטרות אחרות, כולל עיכול, ייצור קרישי דם בפצעים, פוריות והתפתחות.

החוקרים גילו כי לתרופות נוגדות דיכאון יש השפעות בריאותיות שליליות על כל התהליכים שמווסתים באופן נורמלי על-ידי הסרוטונין.

הממצאים הצביעו על סיכונים מוגדלים אלו:

  • בעיות התפתחות בקרב תינוקות.
  • בעיות בגירוי מיני ותפקוד מיני וייצור זרע בקרב בוגרים.
  • בעיות עיכול כמו שלשול, עצירות ונפיחות כתוצאה מקשיי עיכול.
  • דימום חריג ושבץ בקרב קשישים.

עורכי המחקר סקרו שלושה מחקרים שנעשו לאחרונה, שהראו כי קשישים שהשתמשו בנוגדי דיכאון נטו יותר למות מאשר אלו שלא השתמשו בהם, גם לאחר שנלקחו בחשבון משתנים חשובים אחרים. שיעור התמותה הגבוה הצביע על כך שההשפעה הכוללת של תרופות אלו על הגוף מזיקה יותר ממועילה.

סרוטונין הוא כימיקל קדמון. הוא מווסת תהליכים שונים רבים וכשמשבשים תהליכים אלו אפשר לצפות, מנקודת מבט אבולוציונית, שהדבר יגרום לנזק אפשרי.

בכל שנה, מיליוני בני אדם מקבלים מרשמים לנוגדי דיכאון, ולמרות שהמסקנות מפתיעות, החוקרים מדגישים כי רוב הראיות מזמן ידועות וזמינות. לדבריהם, מה שחסר בבחינת הספקות הקיימים לגבי נוגדי דיכאון היא הערכה כוללת של כל ההשפעות השליליות ביחס להשפעות המועילות הפוטנציאליות. רוב הראיות קיימות מזה שנים אך לא נבדקות לעומקן.

במחקר קודם בחנו החוקרים את היעילות של תרופות נוגדות דיכאון גם בהיבט של התפקוד שלשמו ניתנו, וגילו כי מטופלים היו בסבירות גבוהה יותר לסבול מנסיגה לאחר הפסקת השימוש בתרופות משום שמוחם ניסה ליצור איזון מחדש אך לא הצליח.

קישורים:

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון – ציפרלקס – (Escitalopram) – תופעות לוואי

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס -  (Escitalopram) - תופעות לוואיציפרלקס (Cipralex) נקראת גם (לקספרו, Lexapro) הוא השם המסחרי של הסם הפסיכיאטרי אסציטאלופרם (Escitalopram). זהו סם נוגד דיכאון ששייך למשפחת תרופות שנקראת SSRI. משפחת התרופות משפיעה על סרוטונין, חומר שקיים במוח ותפקידו לקשר בין תאי העצב באיזורים שונים במוח. במהלך השנים מתחזקת ההנחה שיש קשר בין דיכאון וחרדה לבין הפרעות במערכת הפועלת עם סרוטונין. הציפרלקס והתרופות האחרות ממשפחת ה SSRI מעלה את כמות הסרוטונין באזורים מסויימים וכך משפיעה על החרדה והדיכאון. בין התרופות המוכרות במשפחה הזו אפשר למצוא גם את פרוזאק, סרוקסט, לוסטרל, פבוקסיל ואף שמות ישראליים יותר כמו רסיטל, סרנדה ופלוטין.

תופעות הלוואי השכיחות של ציפרלקס Escitalopram מאתר TVMED

ציפרלקס נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלה, נבדקו תופעות לוואי המתרחשות בקבוצה של אנשים שנטלו את התרופה ותועדו בהשוואה לקבוצה אחרת שלא נטלו את התרופה. בדרך זו, נמצאו מהן מתופעות הלוואי, שכיחותם ביחס לקבוצה שלא לקחה את התרופה.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של ציפרלקס escitalopram כוללים:

* כאב ראש – עד 24 אחוזים של אנשים
* בחילה – עד 18 אחוזים של אנשים
* בעיות שפיכה – עד 14 אחוזים של אנשים
* עייפות קיצונית – עד 13 אחוזים של אנשים
* נדודי שינה – עד 12 אחוזים של אנשים
* יובש בפה – עד 9 אחוזים של אנשים
* עייפות – עד 8 אחוזים של אנשים
* הזעה מוגברת – עד 8 אחוזים של אנשים
* שלשול – עד 8 אחוזים של אנשים
* ירידה בחשק המיני – עד 7 אחוזים של אנשים
* בעיות אורגזמה – עד 6 אחוזים של אנשים
* עצירות – עד 6 אחוזים של אנשים
* סחרחורת – עד 5 אחוזים של אנשים.

תופעות לוואי נפוצות אחרות של ציפרלקס escitalopram המתרחשות בין 1 עד 5 אחוזים כוללות אך אינן מוגבלות ל:

* קלקול קבה (dyspepsia)
* ירידה בתיאבון
* צריבה או עקצוץ
* הקאות
* סיוטים
* משקל מוגבר
* אין אונות, אימפוטנציה

ישנם מספר תופעות לוואי פחות נפוצות, אך חמורות יותר. יש לדווח לרופא המטפל. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:

* מחשבות או התנהגות אובדנית
* חרדה, עצבנות, או התקפי פאניקה
* עוינות או תוקפנות
* עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
* אי שקט או חוסר יכולת לשבת בשקט
* התעלות אקסטרים, או עליות ומורדות במצב הרוח, מתחושה של אושר שעשוי לעבור לדיכאון
* שינויים יוצאי דופן אחרים בהתנהגות
* סימנים של תסמונת סרוטונין, כגון:

  • בלבול או שינויים נפשיים אחרים
  • קצב לב מהיר
  • בחילה, הקאות או שלשולים
  • הזיות
  • שינויים בלחץ הדם
  • קצב לב לא סדיר
  • טיקים
  • חום, הזעה, רעד
  • אי יציבות
  • תרדמת

* דפיקות בחזה
* קשיים בשינה
* סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה, גרד, נפיחות לא מוסברת, צפצופים, או קשיי נשימה או בליעה.

תופעות לוואי נדירות מתרחשות פחות מאחוז 1 של אנשים. קשה לדעת בבירור אם תופעות הלוואי הללו הם בגלל התרופה. חלק מאותם תופעות לוואי נדירה של ציפרלקס escitalopram כוללים אך אינם מוגבלים ל:

* יציבות (רטט)
* אנמיה
* אף מדמם
* הרזיה
* טחורים
* כאבי שרירים או כאבים בעצמות
* בעיות בכבד
* מאניה או היפומאניה
* מפחית בנתרן בדם (hyponatremia)
* אסטמה
* רמת הסוכר בדם גבוהה (היפרגליקמיה)
* נשירת שיער

אמצעי זהירות ואזהרות שיש להיות מודע עם ציפרלקס escitalopram כוללים:

* תרופות נוגדות דיכאון (כולל ציפרלקס) עלולות להעלות את הסיכון של ומחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית אצל ילדים, נוער, ומבוגרים. לכן, אם מבחינים בשינויים כלשהם תסמינים או תסמינים חדשים תוך נטילת ציפרלקס escitalopram, יש לדבר עם ספק שירותי בריאות באופן מיידי. חלק מהתופעות הללו עשויים לכלול חרדה, עוינות, עצבנות, חרדה, אי שקט, הזיות, היפראקטיביות קיצונית, ומחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית.

* לפני קביעת ציפרלקס escitalopram עבור דיכאון, הרופא המטפל צריך לוודא כי אין למטופל הפרעה דו קוטבית (במקום דיכאון). לפעמים הסימפטומים של הפרעת דיכאון ודו קוטבית מאוד דומים, וציפרלקס escitalopram עלול לגרום לבעיות אצל אנשים עם הפרעה דו קוטבית.

* תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לקבוצה של סימפטומים מסוכנים המכונה תסמונת סרוטונין. נטילת ציפרלקס escitalopram עם תרופות אחרות שעלולות להשפיע על הסרוטונין יכול להגדיל את הסיכון הזה. אלה כוללות תרופות אחרות נוגדות דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות למיגרנה), ותרופות נוספות. יש ליצור קשר עם הרופא המטפל באופן מיידי אם יש תסמינים אפשריים של תסמונת סרוטונין, לרבות:

  • בלבול
  • הזיות – לראות או לשמוע דברים שהם לא באמת שם
  • דופק מהיר (טכיקרדיה)
  • הרגשת חולשה
  • קדחת
  • הזעה מוגברת
  • עוויתות שריר
  • קושי בהליכה
  • שלשול.

* אם יש הפרעת התקפים, קיימת אפשרות כי נטילת ציפרלקס escitalopram עלולה לגרום להתקפים. יש לשוחח עם הרופא המטפל אם יש התקפים.

* יש לידע את הרופא המטפל על אלרגיות כלשהן.
* תסמיני גמילה – אם מפסיקים ליטול ציפרלקס escitalopram, יש להיות בפיקוח רפואי מקצועי על תסמיני הגמילה של ציפרלקס escitalopram. אם מפתחים סימפטומי גמילה של ציפרלקס escitalopram, כגון עצבנות, חרדה, בלבול, כאבי ראש, עייפות, או נדודי שינה, הרופא המטפל עשוי להאט את קצב הפסקת נטילת ציפרלקס escitalopram
ראר
* ציפרלקס עלול לגרום לדימום בקיבה או במעיים. סיכון זה גדל אלה גם שנטלו אספירין או תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות. תסמינים של דימום במערכת העיכול עלולים לכלול:

  • דם בצואה
  • דם אדום בהיר בקיא

אם אתה נתקל כל התופעות הללו, קרא לספק שירותי בריאות שלך.

* אם אתה מבוגר או לוקח חומר משתן, ציפרלקס עלול לגרום לרמות מלח נמוכות בדם (hyponatremia). זו תופעת לוואי בדרך כלל שוככת כאשר חדלים ליטול ציפרלקס

* ציפרלקס עלולה להשפיע על היכולת שלך לבצע משימות מורכבות הדורשות מיומנויות מוטוריות. לכן, מומלץ לקחת קצת זמן כדי להכיר כיצד ציפרלקס משפיע עליך קודם עושה כל פעילויות הדורשות ריכוז מנטלי או מוטורי (כגון נסיעה במכונית או הפעלת מכונות).

* ציפרלקס עלול לקיים אינטראקציה עם תרופות מסוימות.

* ציפרלקס נחשבת תרופה הריון בקטגוריה C. פירוש הדבר כי ציפרלקס אינו בטוח לשימוש במהלך ההריון. לפני נטילת ציפרלקס יש לדבר עם הרופא המטפל לגבי הסיכונים והיתרונות לשימוש בציפרלקס במהלך ההיריון.

* ציפרלקס עובר דרך חלב האם. לכן, אם את מניקה או מתכננת להתחיל להיניק, להיות בטוח לדבר עם ספק שירותי בריאות שלך אודות השימוש בציפראלקס.

* אם אתם מעל גיל 65, ספקית שירותי הבריאות שלך צריך לבצע התאמות מינון בזהירות.

מידע מעלון לצרכן של ציפרלקס 

ציפרלקס – מתי אין להשתמש בתכשיר?
 

מידע מעלון לצרכן של ציפרלקס - מתי אין להשתמש בתכשיר

 ציפרלקס – איך תשפיע התרופה על חיי היומיום שלך?

מידע מעלון לצרכן של ציפרלקס - איך תשפיע התרופה על חיי היומיום שלך

קישורים:

תרופות נוגדות דיכאון – התפכחות הפסיכיאטריה

המאמר "תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהו" של ד"ר פסח ליכטנברג (מעריב, 'לבריאות' אפריל 2010) , חושף את השבר והעדר יכולת של הפסיכיאטריה להבנת הדיכאון והטיפול בו.
(ציטוטים מהמאמר מופיעים באותיות בצבע שחור)

אבחון טיפול ותיוג לקויים במצבי דיכאון
דיכאון בפסיכיאטריה הוא מושג רחב, רחב מידי.
לא אשכח אדם שהיה אצלי בטיפול שללא סיבה הנראית לעין סבל ממועקה קשה …בשארית כוחותיו היה קם ממיטתו … מסתובב בין בניינים גבוהים .. בתקוה למצוא אחד עם גישה לגג ממנו יוכל לקפוץ אל מותו המיוחל.
אני זוכר גם את הבחורה הצעירה שחברה בגד בה עם חברתה. היא הגיבה בבכי, עצבנות וחוסר עניין בעיסוקיה. לא עלה בדעתה לשלוח יד בנפשה. ..
בשני המקרים האנשים אובחנו כסובלים מדיכאון, ובשני המקרים הוצע להם טיפול בתרופות נוגדות דיכאון. אבל מה באמת היה משותף לשני המקרים? הסימפטומים היו שונים, הנסיבות בהן הופיע הדיכאון היו שונות, אפילו החוויה האישית הייתה שונה. רק האבחנה הייתה זהה וכתוצאה מכך גם הטיפול.

הטיפול התרופתי בדיכאון לא אפקטיבי
פסיכיאטרים רבים מתפכחים כיום לגבי מגבלות הטיפול התרופתי בדיכאון. הטיפול יועיל בקושי למחצית מהלוקים בו, וזה כמובן נתון מאכזב. כשלוקחים בחשבון שטיפול בפלסבו ("אינבו" בעברית, כגון כדורי דמה), יכול להשפיע לטובה בכשליש מהמקרים, התועלת של התרופות נמצאת שולית הרבה יותר ממה שאנחנו מקווים.

לתרופות נגד דיכאון מגוון תופעות לוואי
לתרופות נוגדות דיכאון יש מגוון השפעות לא רצויות. ולפעמים אף קושי להפסיק את הטיפול בהם. הרופא צריך לדבר על כך ברגישות, תוך התחשבות בכך שעצם הדיון על תופעות לוואי עלול להגביר את סיכויי הופעתן.
אחת מתופעות הלוואי הפחות הפחות מדוברות היא שהמטופל ישלה את עצמו שטיפל בבעיה ופתר אותה, מאחר והסבל פחת. בכך הוא יחמיץ לעשות חשבון נפש מעמיק יותר ולשנות את הטעון שינוי.

חברות התרופות עורכות קמפיינים לשינויים תרבותיים להגביר הצריכה לתרופות נגד דיכאון
תעשיית התרופות שחששה תחילה כי לא יאותרו מספיק חולים כדי להצדיק השקעה כלכלית בתרופות אלה, פעלה להעלאת המודעות לדיכאון בקרב מטפלים ומטופלים, ובכך להרחיב את שוק הצרכנים הפוטנציאלי. במקביל, ייתכן שהסיבולת לסבל בעולם המערבי ירדה, כך שהדכדוך על כל גווניו מאבד לגיטימציה (בשנים האחרונות פונים אלי קליינטים עם דיכאון, כשבפיהם התלונה שהם סובלים מ"חוסר איזון כימי במוח"). היום הגענו למצב שההגדרות הרשמיות לדיכאון רחבות מאוד, ובוודאי כוללות סוגים רבים ומגוונים של מצוקה נפשית.

למאמר המלא הקלק על התמונה…

תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהוקישורים:

חולים מדווחים על תופעות לוואי בטיפול תרופתי פי 20 מהפסיכיאטרים המטפלים

המאמר:
Depression Medication: Patients Report 20 Times More Side Effects Than Recorded in Charts, Study Finds

מחקר: (20 אפריל 2010) – מחקר מבית החולים 'רוד איילנד' מראה כי חולים מדווחים על תופעות לוואי של תרופות לטיפול בדיכאון פי 20 יותר מאשר פסיכיאטרים דווחו. החוקרים ממליצים על שימוש בשאלון הערכה עצמית של מטופלים במחקרים קליניים כדי לשפר את ההכרה של תופעות לוואי. ממצאי המחקר פורסמו ב "Journal of Clinical Psychiatry", כרך 71, מס '4, זמין באינטרנט עכשיו לפני ההדפסה.

אחת הסיבות השכיחות ביותר להפסקת טיפול בתרופות דיכאון הוא תופעות לוואי שהחולים עלולים לחוות. הפסקה מוקדמת של התרופה קשורה גם לתוצאות טיפול לא אפקטיביות. במחקר האחרון של ד"ר מארק צימרמן, החוקר הראשי, מנהל הפסיכיאטריה אשפוז בבית החולים רוד איילנד, מציין כי למרות החשיבות הקלינית של איתור תופעות לוואי, מחקרים מעטים בחנו את נאותות הגילוי ושיטות התיעוד בשימוש בקרב המטפלים.

צימרמן וחבריו ביקשו מ- 300 מטופלים בטיפול מתמשך בדיכאון לדרג את תדירות 31 תופעות לוואי. ממצאים אלו נבדקו והושוו לתופעות לוואי מהמידע שנרשם על ידי הפסיכיאטרים המטפלים.

הממצאים מעידים כי מספר ממוצע של תופעות לוואי שדווחו על ידי מטופלים היה פי 20 גבוה יותר מאשר המספר שנרשם על ידי הפסיכיאטר המטפל. כאשר המטופלים דיווחו על תופעות הלוואי כ"לעתים קרובות מתרחש" או "מטריד מאוד" השיעור היה עדיין גבוה פי שתיים עד שלוש פעמים יותר מזה שדווח ע"י המטפלים.

צימרמן, שהוא גם פרופסור לפסיכיאטריה להתנהגות האנושית בבית ספר לרפואה 'אלפרט וורן' של אוניברסיטת בראון, אומר, "למרות החשיבות הרבה שיש לתופעות לוואי על הפסקת הטיפול התרופתי , יש עדויות כי רופאים לא יכולים לעשות עבודה יסודית ולאתר מידע לגבי נוכחותם של תופעות הלוואי. מחקר זה מצא כי רופאים לא מציינים תופעות לוואי שדיווחו המטופלים על שאלון תופעות לוואי .. "

קישורים:

  • מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעיםד"ר דאגלס ג. סמית, אני כבר לא ממליץ על תרופות פסיכיאטריות לאף אחד. זה נראה קיצוני במדינה הזו (ארה"ב) כי אנחנו בעיצומה של "המהפכה הביולוגית". נראה שכולם מניחים שתרופות יעילות במיוחד עבור מחלות נפש שונות אשר לפחות בחלקן עקב בעיות כימיות או גנטיות. אני מאמין שהמדע מאחורי זה פגום באופן רציני. הוא מבוסס על הנחות מוטעות שהובילו להנצחת מיתולוגיה עצמית (ועל רווחים עצומים לחברות התרופות). …
  • פסיכיאטרית יקרה: "אנו רואים בך כאחראית להידרדרותו של בננו"– מכתב קורע לב ששלחה אם לילד בן 8, לפסיכיאטרית שטיפלה בבנה, לאחר שזה אובחן כסובל מתסמונת כפייתית – OCD – מכתב שחובה לכל אב ואם לקרוא אותו. .. 01.2010
  • גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים -הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 – ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים
  • נוגדי חרדה – גיהנום ההתמכרות והגמילהגוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.

נוגדי דיכאון אינם יעילים בדיכאון קל עד בינוני ועלולים לגרום למחשבות אובדניות, מומים מולדים, וירידה בתפקוד המיני

הכתבה מומחים: אתם בדיכאון קל? אל תקחו תרופות , יפה שיר רז, מנטה , ynet , מרץ 2010

אתם במשבר? הרופא רשם לכם תרופה נגד דיכאון? לא בטוח שהיא תעזור לכם יותר מפלצבו. מחקרים חדשים מצביעים על כך שהתרופות האנטי דיכאוניות יעילות רק במצבים של דיכאון בינוני עד קשה

כשמצבה הנפשי של רחל (שם בדוי) לא השתפר, הפנה אותה הפסיכיאטר שלה לטיפול ביחידה לאשפוז יום פסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). למרות שהפסיכיאטר הגדיר את מצבה כדיכאון קל יחסית, אף אחת מהתרופות נוגדות הדיכאון שהוא רשם לה לא הועילה. היא הייתה מיואשת. ”באבחון שערכנו לה התברר שהיא סבלה ממצוקה נפשית קשה מאוד על רקע משבר שעברה עם בנה”, מספר ד”ר שאול שרייבר, מנהל המערך הפסיכיאטרי והיחידה לאשפוז יום פסיכיאטרי באיכילוב. ”הפסקנו את התרופות ובמקומן התחלנו בהתערבות שיחתית עם פסיכיאטר ובליווי של מרפאה בעיסוק. כעבור כמה שבועות, רחל התאוששה והשתחררה מהטיפול במחלקה ללא דיכאון וללא תרופות”.

מאז פרץ לחיינו הפרוזאק לפני כ־20 שנה הפכה נטילת תרופות נוגדות דיכאון לעניין שגרתי ואף אופנתי בתרבות המערבית. על פי נתוני ה־IMS Health (חברה בינלאומית המספקת לחברות התרופות נתוני מכירות), ב־2008 ניתנו בישראל 2,107,763 מיליון מרשמים לתרופות אלה. יתרה מכך, בשנים האחרונות נרשמה עלייה מטאורית בצריכתן. מנתוני שירותי בריאות כללית עולה כי בשנים 2005־2009 חלה עלייה של 35% במטופלים שנרשמו להם תרופות נגד דיכאון, ובמכבי שירותי בריאות מדווחים על עלייה של 209% בצריכת נוגדי דיכאון בשנים 2003־2009. הטרנד האופנתי הזה סוחף אחריו לא רק חולי דיכאון, אלא גם הרבה מאוד אנשים שמתקשים להתמודד עם בעיות היומיום ומחפשים מזור בכימיקלים במרשם רופא.

קל או חמור?

אך האומנם התרופות האלה כה יעילות בכל מצב? סקירת מחקרים חדשה שפורסמה בחודש ינואר בכתב העת הרפואי היוקרתי JAMA מפקפקת בהנחה הרווחת הזאת וטוענת שרק אנשים הסובלים מדיכאון חמור יכולים באמת להרוויח מנטילת תרופות נגד דיכאון, בעוד שבקרב אלה הסובלים מדיכאון קל עד בינוני, יעילותן של התרופות האלה מוטלת בספק. החוקרים ניתחו נתונים משישה מחקרים שבדקו את יעילותן של שתי תרופות נוגדות דיכאון, פרוקסטין ואימיפרמין. במחקרים השתתפו 718 מטופלים שאובחנו כסובלים מדיכאון מג’ורי (דיכאון קליני) ברמה קלה עד חמורה. המשתתפים קיבלו אחת משתי התרופות או לחלופין, תרופת דמה (פלצבו) למשך 6־11 שבועות. הממצאים הראו שבקרב המטופלים עם דיכאון חמור – חל שיפור ניכר בקבוצה שנטלה את התרופה לעומת אלה שנטלו את הפלצבו. לעומת זאת, בקרב מטופלים עם דיכאון קל עד בינוני, היתרון של התרופה על פני הפלצבו היה מזערי.

המאמר ב־JAMA חולל סערה בקהילה הרפואית וגם בתקשורת העולמית, ולא בכדי. אחרי הכל – תחת ההגדרה של ”דיכאון קל עד בינוני” נופלים רוב נוטלי התרופות נוגדות הדיכאון. אך עבודה זו אינה הראשונה שמעלה תהיות באשר ליעילותן של התרופות נוגדות הדיכאון בטיפול בחולים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני. סקירת מחקרים קודמת, שפורסמה בפברואר 2008 בכתב העת הרפואי החשוב והמקוון PLoS Medicine, הגיעה אף היא למסקנה דומה. החוקרים בדקו את כל המחקרים שמומנו על ידי חברות התרופות על שש התרופות נוגדות הדיכאון הפופולריות ביותר שאושרו בין 1987 ל־1999 ובחנו 47 מחקרים שבדקו את יעילות התרופות אל מול פלצבו. ממצאי הסקירה הראו שבקרב חולים עם דיכאון קל עד בינוני, יעילות התרופות אינה גבוהה מזו של תרופת פלצבו. למעשה, הבדלים משמעותיים לטובת התרופות נמצאו רק בחולים עם דיכאון המוגדר כחמור מאוד.

ד”ר שאול שרייבר: ”התופעה של האנשים שרצים לרופא כדי לקבל תרופה, הפכה כיום למגפה חברתית. תרופות נגד דיכאון יכולות לעזור אך ורק למי שבאמת סובל מדיכאון. כל מי שמבקש לעשות ’קוסמטיקה של רגשות’ באמצעות תרופות עושה לעצמו עוול

לאן נעלמו חלק מהמחקרים?

כיצד זה ייתכן? מה בנוגע לכל אותם מחקרים שהראו שנוגדי דיכאון כן יעילים יותר מפלצבו? אלה שהוגשו ל־FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי) ושהביאו לאישורן של התרופות האלה? ובכן, השאלה היא באילו אוכלוסיות בדיוק הוכיחו המחקרים יעילות. חברות התרופות אמנם טוענות שהתרופות נגד דיכאון הוכחו כיעילות בכל מצבי הדיכאון, אך מחברי הסקירה ב־JAMA טוענים שרבים מהמחקרים כללו רק חולים עם דיכאון חמור, ולא כאלה המוגדרים כבעלי דיכאון קל עד בינוני, כך שבקבוצה זו, למעשה, העדויות ליעילות רחוקות מלהיות מוצקות.

למרות ההאשמה המרומזת בדבריהם של החוקרים, את האצבע הנוזפת בנושא הזה צריך להפנות בעיקר לרשויות הרגולטוריות, ה־FDA וה־EMEA (רשות התרופות האירופית), שהן המכתיבות לחברות אילו מחקרים לבצע לצורך האישורים שהן מספקות. אילו היו הרשויות דורשות מיצרניות התרופות לבצע מחקרים ספציפיים באוכלוסיות המוגדרות כבעלות דיכאון קליני קל עד בינוני, לא הייתה להן מן הסתם ברירה אלא לעשות זאת.

בעיה נוספת, שאף היא עלולה לגרום להטיה משמעותית בתפיסת יעילותן של התרופות נגד דיכאון הן על ידי רופאים והן על ידי ציבור צרכני התרופות האלה, היא שמתברר שהדיווח על ממצאי המחקרים שמבצעות חברות התרופות הוא סלקטיבי למדי. מחקר שפורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine בינואר 2008, מצא שחלק גדול מהמחקרים שמראים שהתרופות נוגדות הדיכאון לא עובדות – אינם מפורסמים בספרות הרפואית. לטענת מחברי המחקר, מי שקורא את הספרות שפורסמה עלול להתרשם בטעות ש- 94% מהמחקרים שבוצעו היו בעלי ממצאים חיוביים. זאת, בעוד שעל פי הניתוח של ה־FDA, רק 51% היו חיוביים. המחברים מבהירים כי אי אפשר להחליט מי אחראי להטיה: החוקרים, מממני המחקרים או עורכי העיתון והסוקרים העמיתים, שבוחרים אילו מחקרים לפרסם.

מגפה חברתית

למרות הממצאים המדאיגים האלה, ד”ר שאול שרייבר סבור שאין טעם להאשים את חברות התרופות: ”החברות מתפרצות לדלת פתוחה משום שהציבור דורש את התרופות נוגדות הדיכאון באותה מידה שהן מעוניינות למכור אותן”, הוא טוען. ”לחברות התרופות יש הטיה ’בילט־אין’, שהיא בהחלט מרגיזה, אבל היא חלק מהווייתן כי חברות נועדו להרוויח. הבעיה היא הכמות הדרמטית של אנשים שבוחרים להדביק על עצמם תווית של דיכאון בגלל בעיות שהן למעשה מצוקות חיים, כגון מוות של אדם יקר, פרידה מבן או בת זוג או לחצים בעבודה. התופעה של האנשים האלה, שרצים לרופא כדי לקבל תרופה, הפכה כיום למגפה חברתית של ממש. תרופות נגד דיכאון יכולות לעזור אך ורק למי שבאמת סובל מדיכאון. כאשר נותנים אותן למי שאינו חולה, ברור שיעילותן תהיה זהה לתרופת דמה. כל מי שמבקש לעשות ’קוסמטיקה של רגשות’ באמצעות תרופות עושה לעצמו עוול, משום שמלבד תקוות שווא ותופעות לוואי, הוא לא ירוויח מכך מאומה”.

ואכן, תופעות הלוואי האפשריות הן עוד מרכיב שקשה להתעלם ממנו, בייחוד במצבים שבהם יעילות התרופות לא ברורה. חברות התרופות אמנם טוענות שהן מצטיינות בפרופיל בטיחות גבוה, אך התרופות האלה קושרו לתופעות לוואי לא פשוטות, בהן מחשבות אובדניות,
מומים מולדים (כשנוטלים אותן במהלך ההיריון) וירידה בתפקוד המיני. ב- 2004 הורה ה־FDA לחברות התרופות להוסיף לתוויות של כל נוגדי הדיכאון מסגרת שחורה – האזהרה החמורה ביותר עבור תרופות מרשם – המזהירה מפני סיכון מוגבר למחשבות ולהתנהגות אובדניות בקרב ילדים ומתבגרים.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהרבה מאוד אנשים שנוטלים תרופות נגד דיכאון מדווחים שהתרופות האלה עוזרות להם להרגיש טוב יותר.

ד”ר שרייבר: ”איך נדע שהתרופה היא זו שעזרה להם ולא עצם הידיעה שהם מטופלים? זו בדיוק הסיבה שבגללה בודקים במחקרים את ההשפעה של התרופות מול פלצבו, וכפי שמתברר מהסקירות האחרונות, הפלצבו משפיע באותה מידה”.

גם לרופאים שרושמים את התרופה יש חלק במגפה החברתית הזאת.

נכון. ממקרים שמגיעים למחלקה שלנו באיכילוב מתברר הרבה פעמים שהמטופל לא סובל מדיכאון כלל וזאת הסיבה שהטיפול התרופתי לא עבד. זה מצב שמעמיד את הקולגות באור לא נעים”.

אפקט הפלצבו

לנציגי חברות התרופות יש הסבר אחר לממצאים. זה לא שהתרופות נגד דיכאון אינן יעילות לאנשים עם דיכאון קל עד בינוני, טוענות החברות, אלא שאנשים במצב זה פשוט מגיבים ממש טוב לפלצבו. ”כבר בשנות ה־50 היה ידוע שדיכאון קל מגיב יותר לפלצבו”, טוען ד”ר יובל בן־אמנון, פסיכיאטר בכיר והמנהל הרפואי של חברת לונדבק ישראל, יצרנית ציפרלקס. ”ממצא זה עשוי לשפוך אור על חשיבותה של תגובת תרופת הפלצבו במצבי דיכאון קלים, ופחות על ’חוסר יעילות’ לכאורה של התרופות”.

התופעה שד”ר בן־אמנון מדבר עליה אכן מוכרת היטב בספרות הרפואית. היא נקראת ”אפקט פלצבו” – אפקט המתרחש כאשר חולה מקבל טיפול דמה, שאינו כולל את המרכיב הפעיל בתרופה, ולמרות זאת מצבו משתפר. אפקט הפלצבו במחקרים על תרופות נוגדות דיכאון אכן נחשב לגבוה באופן חריג. לשם השוואה, החוקרים במאמר ב־ PLoS Medicine מציינים שבתרופות נגד כאב, הפער בין התרופה לפלצבו הוא כ־50% בממוצע לטובת התרופה.

פרופ’ אבי ויצמן, מנהל יחידת המחקר בבית החולים גהה ופרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת תל אביב, מסכים שהאפקט הזה משחק תפקיד חשוב במדע הנפש. ”אחוז המגיבים לתרופת פלצבו, הן בקרב חולים הסובלים מדיכאון והן בקרב אלה הסובלים מהפרעות חרדה, גבוה מאוד”, הוא אומר, ”ובקרב אנשים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני, התגובתיות לפלצבו גבוהה במיוחד. הוא טמון בעובדה שמתן התרופה במחקרים, בין אם מדובר בתרופה פעילה ובין אם מדובר בתרופת דמה, מלווה במפגשים תכופים עם רופא. לעצם המפגש עם הרופא, שמדבר עם החולה ומתייחס לסבל שלו, יש ערך עצום בהקלה על הדיכאון ואפילו בהפחתת התנהגות אובדנית”.

פסיכותרפיה עם פלצבו

אז היכן משאירים אותנו הממצאים האלה? כיצד צריכים רופאים ומטופלים לנהוג? מהמאמר ב־JAMA עולה שראוי היה לשמור את הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון אך ורק לחולים עם דיכאון חמור, ולהימנע, לפחות בשלב ראשון, מלתת אותם למטופלים עם דיכאון קל עד בינוני, אבל מחברי הסקירה נמנעים מלייעץ לרופאים להפסיק לרשום למטופלים שלהם תרופות. במקום זאת הם מבקשים מהמטופלים עצמם לשקול גם אפשרויות אחרות.

”לעתים מגיעים אלי מטופלים עם דיכאון קל שחשוב להם מאוד לקבל טיפול”, אומר פרופ’ ויצמן, ”וכמובן אינני נותן להם גלולת דמה. אבל אם, למשל, בדיקות הדם של המטופל מראות שהוא סובל מחסר בוויטמין 12B או בוויטמין D – למרות שזה אינו טיפול בדיכאון, אני מציע לו לנסות ליטול תוסף כדי להשלים את החסר ומבקש ממנו לבוא אלי שוב כעבור שבועיים. השלמת חסר בוויטמין אינה פלצבו אך כטיפול לדיכאון היא מהווה פלצבו, והשילוב שלו ביחד עם טיפול פסיכותרפי עשוי להיות יעיל מאוד במצבים אלה. ובאמת, על חלק מהמטופלים זה בהחלט עובד והם חוזרים אלי ואומרים לי: ’הצלת אותי. הטיפול מצוין’. אלא שגם הטיפול בפלצבו יכול להיות בעייתי, ולו בשל העובדה הפשוטה שברגע שהוא יהפוך ל'שיטה' והמטופלים יידעו שהם מקבלים פלצבו, הוא יפסיק לפעול. לעומת זאת, הטיפול הפסיכותרפי עדיין מהווה אופציה טיפולית חשובה ויעילה. השיטה הנפוצה ביותר בתחום זה נקראת פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT), והיא מתמקדת בדפוסי חשיבה ושינויי התנהגות במטרה לקדם שינוי רגשי” (ראו במסגרת).

ואולי היטיב לנסח זאת ד”ר רוברט ד’רוביס, פסיכולוג ואחד ממחברי המחקר שפורסם ב־JAMA, בריאיון לניו יורק טיימס: ”המסר למטופלים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני הוא: ראו, תרופות הן תמיד אופציה, אך יש מעט עדויות שהן יכולות להוסיף למאמצים אחרים ’לנער’ את הדיכאון – בין שמדובר בפעילות גופנית, ובין שבפגישה עם רופא, קריאה על הבעיה או טיפול פסיכותרפי”.

מה אומרות חברות התרופות

חברת אלי לילי: דיכאון הוא מחלה עם מרכיב אינדיבידואלי דומיננטי. לא כל נוגדי הדיכאון זהים, ולא כל החולים מגיבים באותו האופן לתרופות השונות. כאשר הרופא בוחר טיפול בנוגד דיכאון לחולה שלו, עליו לקבל החלטה טיפולית יחד עם המטופל בהסתמך על הצרכים האישיים של כל חולה והפרופיל של התרופות השונות. יש שפע הוכחות מדעיות וניסיון קליני רב המעידים על היעילות של נוגדי הדיכאון, ואלה מהווים חלק משמעותי באפשרויות הקיימות בידי הרופאים לטפל במחלה זו.

אמנם יש עדויות רבות ליעילות של פלצבו בשפע של מצבים רפואיים (כאב, חרדה, יתר לחץ דם, דיכאון, סוכרת וכו’), אך חשוב לציין שההשפעה המיטיבה של הפלצבו אינה אורכת זמן רב ואינה מביאה להפוגה מלאה של התסמינים.

ד"ר יובל בן־אמנון, פסיכיאטר בכיר והמנהל הרפואי של חברת לונדבק ישראל, יצרנית ציפרלקס לטיפול בדיכאון ובחרדה: ”דיכאון הוא הפרעה נפשית שמשפיעה גם על הגוף ועל תפקודיו ולא רק על מצב נפשי. בקרב אנשים הסובלים מדיכאון, קל כקשה, קיימים הורמונים שנמצאו במחקרים כגורמים להפרעות קוגניטיביות קלות. באמצעות טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון אפשר לטפל בתופעות אלה. קיימת הסכמה רחבה בקרב רופאים כי הקו הראשון בטיפול תרופתי בדיכאון הינו באמצעות תרופות נוגדות דיכאון המשתייכות לקבוצת SSRI, כגון ציפרלקס. כמו כן, כותבי המאמר מציינים כי החוקרים הציבו השתתפות נתוני כניסה למחקר שהיו גבוהים מדי בחלק מהמחקרים, ולכן ייתכן כי כ־50% מהסובלים מדיכאון נותרו מחוץ למחקר".

מהחברות גלקסו סמית קליין, פייזר וטבע בחרו שלא להגיב לכתבה.

קישורים:

נוגדי דיכאון – מעכבי ספיגה סרוטונין בררניים, SSRI – תופעות לוואי

SSRI (מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין בררניים) הן תרופות מרשם המשמשות לטיפול בדיכאון, נוגדי דיכאון, ובמספר מצבים אחרים של המוח. תרופות מסוג SSRI כוללות:

נוגדי דיכאון לרבות SSRIs גורמים למומים מולדים

מחקר בדנמרק – סמים פסיכיאטריים, נוגדי דיכאון, חרדה, אנטי פסיכוטיים והפרעות קשב גורמים למומים מולדיםסמים פסיכיאטריים גורמים למומים מולדים. מדובר בסמים מכל הסוגים: נוגדי דיכאון כגון פרוזאק, ציפרלקס ועוד, נוגדי חרדה, אנטי פסיכוטיים כגון הלידול, ריספרדל, וסמים להפרעות קשב, ריטלין, קונצרטה.

תופעות הלוואי נפוצות של תרופות SSRI – מאתר MEDTV
ה- SSRI נחקרו ביסודיות במחקרים קליניים. תופעות הלוואי של קבוצה של אנשים שנטלו את התרופה תועדו בהשוואה לקבוצה אחרת שלא נטלה את התרופה.
כתוצאה מכך, אפשר לראות מה תופעות לוואי שהתרחשו, באיזו תדירות הן מופיעות.
בהתבסס על מחקרים אלה, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של ה SSRI כוללות:

* חרדה
* עצירות
* ירידה בחשק המיני (ליבידו)
* שלשול
* סחרחורת
* נמנום
* יובש בפה
* בעיות שפיכה
* עייפות
* בעיות אורגזמה נשית
* כאבי ראש
* אימפוטנציה
* הזעה מוגברת
* עיכול
* נדודי שינה
* אובדן תיאבון
* בחילה
* עצבנות
* אי יציבות (רטט)
* חולשה
* פיהוקים

תופעות לוואי רציניות של SSRI
כמה תופעות לוואי עם SSRI עלולות להצביע על בעיה רצינית, יש לדווח לרופא המטפל מיד. אלה כוללות, אך אינן מוגבלות ל:

* מחשבות או התנהגות אבדנית.
* התקפות חרדה, או בהלה
* עוינות או תוקפנות
* עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
* חוסר מנוחה או חוסר יכולת לשבת בשקט
* התרוממות רוח קיצונית או תחושות של אושר העלולות לעבור למצב רוח מדוכא או עצוב, הלוך ושוב
* שינויים אחרים יוצאי דופן בהתנהגות
* הזיות
* קצב לב מהיר
* דפיקות חזה
* קושי בשינה
* סימנים של תגובה אלרגית, כוללים:

  • פריחה בלתי מוסברת
  • כוורות
  • גירוד
  • נפיחות לא מוסברת
  • צפצופים
  • קושי בנשימה או בבליעה.

מה להגיד לרופא המטפל לפני נטילת SSRI (מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין בררניים) אם יש לך:

* הפרעה דו קוטבית או היסטוריה משפחתית של הפרעה דו קוטבית (הידועה גם דיכאון מאניה) * היסטוריה של ניסיונות התאבדות או מחשבות אבדניות * היה לאחרונה התקף לב או אם יש מחלת לב קיימת * התקפים או אפילפסיה * סוכרת * גלאוקומה * מחלת כבד, כולל אי ספיקת כבד או שחמת * בעיות בכליות, כולל אי ספיקת כליות * כל אלרגיה, כולל אלרגיה למזון, צבעים, או חומרים משמרים.

כמו כן, לידע את הרופא המטפל אם את:

* בהריון או חושבת להיכנס להריון
* הנקה
* עישון

ודא כי הרופא המטפל יודע על התרופות שאתה לוקח, לרבות מרשם או שאינן תרופות מרשם, ויטמינים, צמחים ותוספי מזון.

אמצעי זהירות ואזהרות בנטילת SSRI כוללים:

* תרופות נוגדות דיכאון (כולל ה SSRI) עלול להעלות את הסיכון של מחשבות או התנהגות אבדנית אצל ילדים, בני נוער, ומבוגרים. לכן, אם מבחינים בשינויים כלשהם בסימפטומים קיימים סימפטומים חדשים, יש לדבר הרופא המטפל באופן מיידי. חלק מאותם התסמינים עשויים לכלול חרדה, עוינות, פאניקה, אי שקט, הזיות, היפראקטיביות קיצונית, ומחשבות או התנהגות אבדנית.

* לפני שרושמים SSRIs לטיפול בדיכאון, הרופא המטפל צריך לוודא שאין למטופל הפרעה דו קוטבית (במקום דיכאון). לפעמים הסימפטומים של הפרעה דו קוטבית ודיכאון דומים מאוד. SSRI עלול לגרום לבעיות אצל אנשים עם הפרעה דו קוטבית.

* נטילת תרופות מסוג SSRI עם תרופות אחרות המשפיעות על הסרוטונין יכול להגביר את הסיכון לקבוצת תסמינים מסוכנים בשם תסמונת סרוטונין. אלה כוללות תרופות אחרות נוגדות דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות מיגרנה), ותרופות רבות אחרות. יש ליצור קשר עם הרופא המטפל מיד אם יש סמפטומים של תסמונת סרוטונין, הכוללים:

  • בלבול
  • הזיות
  • דופק לב מהיר (טכיקרדיה)
  • חולשה
  • קדחת
  • הזעה
  • התכווצויות שרירים
  • קושי בהליכה
  • שלשול.

* ה- SSRI יכולים לקיים אינטראקציה עם תרופות רבות אחרות. אינטראקציות אלו עלולות להיות מאוד רציניות. יש לידע את הרופא המטפל על כל תרופה שנוטלים, מתחילים או מפסיקים ליטול.

* אם יש לך התקפי אפילפסיה, קיימת אפשרות כי נטילת תרופות מסוג SSRI עלולה לגרום להתקפים. יש לידע את הרופא המטפל על התקפים.

* אם מפסיקים ליטול תרופות מסוג SSRI, יש להיות במעקב על ידי שירותי בריאות מקצועיים עבור תסמיני הגמילה. אם מפתחים כל סימפטומים של נסיגה מסוג SSRI, כגון עצבנות, חרדה, בלבול, כאבי ראש, עייפות, או נדודי שינה, הרופא המטפל עשוי להאט את הקצב שבו הוא עוצר את ה- SSRI.

* ה- SSRI עלול לגרום גלאוקומה. יש לדבר עם ספק שירותי הבריאות לפני נטילת SSRI אם יש גלאוקומה.

* ה- SSRI עלול לגרום לדימום בקיבה או במעיים. סיכון זה גדל עבור אלה שנטלו אספירין או תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) כמו איבופרופן. תסמינים של דימום במערכת העיכול עשויים לכלול:

  • דם בצואה
  • דם כהה מעורב
  • דם אדום בהיר בקיא
  • ועוד …

אם נתקלים בתופעות הללו, יש להתקשר לספק שירותי הבריאות.

* אם המטופל מבוגר או נוטל חומר משתן, ה SSRI עלול לגרום לרמות מלח נמוכות בדם (hyponatremia). מצב זה חוזר בדרך כלל ל"נורמלי" כאשר מפסיקים ליטול SSRI.

* ה SSRI יכול לגרום akathisia, תחושה פנימית של חוסר מנוחה או טיקים jitteriness. זה עלול להיות מאוד מטריד. יש לידע את הרופא המטפל.

* אם יש בעיות כבד או כליות, ייתכן שידרש מינון נמוך של ה- SSRI, הכבד והכליות עוזרים להסיר את ה- SSRI מהדם.

* ה SSRI עלול לגרום לנדודי שינה וחרדה. יש לדבר עם ספק שירותי הבריאות שלך חווים בעיות שינה או מפתחים חרדה בעת נטילת SSRI.

* תרופות מסוג SSRI עלולות לגרום לירידה לא רצויה במשקל.

* ה SSRI עלול להשפיע על היכולת לבצע משימות מורכבות הדורשות שלך כישורים נפשיים מוטוריים. לכן, מומלץ לתרגל השפעתו על המטופל לפני שנעשים מעורבים בפעילות הדורשת ריכוז נפשי (כגון נהיגה במכונית או מנגנון הפעלה).

* כל ה SSRI, למעט פקסיל, נחשבים תרופות קטגוריה C להריון. פירוש הדבר כי ה- SSRI לא בטוח לשימוש במהלך ההריון. פקסיל הנו תרופה מקטגוריה D להריון, כלומר בדרך כלל לא ניתן להשתמש בפקסיל במהלך ההריון (בשל חששות של מומים מולדים). יש לדבר עם ספק שירותי בריאות שלך לגבי הסיכונים והיתרונות של משתמש מסוג SSRI במהלך ההיריון.

* SSRI עובר דרך חלב האם. לכן, אם את מניקה או עומדת להתחיל תכנית הנקה, הקפידי לדבר עם ספק שירותי הבריאות שלך על שימוש בסמי SSRI.

* תרופות נוגדות דיכאון גורמות למומים נולדים

קישורים:

סלקסה (Celexa) – תופעות לוואי

סלקסה Celexa היא תרופת מרשם מקבוצת נוגדי דיכאון המשמשת לטיפול בדיכאון אצל מבוגרים. התרופה היא מסוג SSRI פועלת על ידי איזון רמות של חומר כימי מסוים במוח (סרוטונין). התרופה מגיעה בצורת טבלית וגם נוזלי, והיא נלקחת בדרך כלל פעם ביום. תופעות הלוואי האפשריות כוללות בחילות, יובש בפה, הזעה, נדודי שינה.

תופעות לוואי נפוצות של סלקסה – מאתר MEDTV

Celexa נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, תופעות הלוואי שאירעו קבוצה של אנשים שנטלו את התרופה תועדו לעומת תופעות הלוואי שאירעו קבוצה אחרת של אנשים שנטלו פלסבו ( "גלולת סוכר" שאינה מכילה חומרים פעילים) . כתוצאה מכך, אפשר היה לראות אלו תופעות לוואי התרחשו, כמה פעמים הופיעו, ואיך הן בהשוואה לקבוצה שלא נטלה את התרופה.

במחקרים אלו, תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של סלקסה celexa כללו:

* בחילה – עד 21 אחוזים של האנשים שנטלו סלקסה
* יובש בפה – עד 20 אחוזים
* ישנוניות – עד 18 אחוזים
* נדודי שינה – עד 15 אחוזים
* הזעה מוגברת – עד 11 אחוזים
* אי יציבות (רעד) – עד 8 אחוז
* שלשול – עד 8 אחוז
* בעיות שפיכה – עד 6 אחוזים

סלקסה – תופעות לוואי נפוצות אחרות (היווצרותן בין 2 ל -5 אחוזים) כללו:

*זיהומים בדרכי הנשימה העליונים
* אף נוזל או רגיש, דלקת בסינוסים
* עייפות
* הפרעות בעיכול או צרבת
* הקאות
* חרדה או התרגשות
* אובדן תיאבון
* בעיות זיקפה או אימפוטנציה
* התכווצויות כואבות במחזור החודשי
* כאבי בטן
* קדחת
* כאבי שרירים או כאבי פרקים
* ירידה בחשק המיני
* פיהוקים

סלקסה – תופעות לוואי שיש לדווח עליהן

תופעות לוואי של סלקסה celexa שיש צריך לדווח לרופא המטפל. אלה כוללים, אך אינם מוגבלים ל:

* מחשבות אבדניות או התנהגות
* התקפות חרדה או בהלה
* עוינות או תוקפנות
* עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
* חוסר מנוחה או חוסר יכולת לשבת בשקט
* התרוממות רוח קיצונית או תחושה של אושר היכולים לעבור הלוך ושוב עם רוח מדוכאת או עצבות
* שינויים אחרים בהתנהגות יוצאי דופן
* דפיקות חזה
* קשיים בשינה

* סימנים של תסמונת סרוטונין, כגון:

  • בלבול או שינויים נפשיים אחרים
  • קצב לב מהיר
  • בחילה, הקאות או שלשולים
  • הזיות
  • שינויים בלחץ דם
  • קצב לב לא סדיר
  • רפלקסים פרועים
  • חום, הזעה, או רועד
  • רעידות
  • תסיסה
  • התקפים
  • תרדמת (Coma)

* סימנים של תגובה אלרגית, כולל פריחה בלתי מוסברת, כוורות, גרד, נפיחות בלתי מוסברת, צפצופים, או קושי בנשימה או בבליעה.

תופעות לוואי נדירות של סלקסה celexa

בעיות אפשריות אחרות העלולות להתרחש אצל אנשים הנוטלים סלקסה celexa. אלה תופעות לוואי נדירות מתרחשות בפחות מאחד אחוז חולים. אלה תופעות לוואי, שקשה לדעת אם הן נגרמות למעשה על ידי התרופה עצמה או משהו אחר.

תופעות לוואי אלו כוללות, אך לא מוגבלות ל:

* לחץ דם גבוה (יתר לחץ דם)
* כאבי מחזור
* הורמון בלוטת התריס נמוך מידי (Hypothyroidism)
* עלייה במשקל
* נשירת שיער
* סוכרת
* פרפור פרוזדורי
* אי ספיקת לב
* אסטמה
* אבנים בכליות
* עיניים יבשות
* צלצול באוזניים (טינטון).

אזהרות והתרעות

סלקסה Celexa: מה להגיד לרופא המטפל?
יש לומר לרופא המטפל לפני נטילת סלקסה אם יש לך:

* הפרעה דו קוטבית או היסטוריה משפחתית של הפרעה דו קוטבית (מאניה דיכאון)
* היסטוריה של ניסיונות התאבדות או מחשבות אובדניות
* התקף לב לאחרונה או מחלת לב
* התקפים או אפילפסיה
* מחלת כבד, כולל ספיקת כבד או שחמת
* בעיות בכליות, כולל אי ספיקת כליות
* כל אלרגיה, כולל אלרגיה למזון, צבעים, או חומרים משמרים.

כמו כן, לידע את ספק שירותי בריאות שלך אם את יודעת: בהריון או חושבת להיכנס להריון, הנקה.

הקפד לומר לספק שירותי בריאות שלך על כל תרופות אחרות שאתה לוקח, לרבות תרופות מרשם ושאינן מרשם, ויטמינים, צמחים ותוספי מזון.

אמצעי זהירות עם סלקסה

* תרופות נוגדות דיכאון (כולל סלקסה celexa) עלולות להעלות את הסיכון של חשיבה או התנהגות אובדנית אצל ילדים, בני נוער, ומבוגרים. אם מבחינים בשינויים כלשהם בסימפטומים קיימים או חדשים, יש לדבר עם ספק שירותי בריאות באופן מיידי. חלק מאותם התסמינים עשויים לכלול: חרדה, עוינות, פאניקה, אי שקט, הזיות, היפראקטיביות קיצונית, מחשבות או התנהגות אובדנית.

* תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לקבוצת תסמינים מסוכנת המכונה תסמונת סרוטונין. נטילת סלקסה celexa עם תרופות אחרות המשפיעות על הסרוטונין עלולה להגביר את הסיכון של תסמונת סרוטונין. אלה כוללות תרופות נוגדות דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות מיגרנה), ותרופות רבות אחרות. יש ליצור קשר עם הרופא המטפל מיד אם יש תסמינים של תסמונת סרוטונין, הכוללת:

  • בלבול
  • הזיות
  • דופק מהיר (טכיקרדיה)
  • חולשה
  • קדחת
  • הזעה
  • התכווצויות שרירים
  • קושי הליכה
  • שלשול.

* לפני שרושמים סלקסה celexa לדיכאון, הרופא המטפל צריך לוודא שאין למטופל הפרעה דו קוטבית (במקום דיכאון). לפעמים, הסימפטומים של הפרעה דו קוטבית ודיכאון דומים מאוד. סלקסה celexa עלולה לגרום לבעיות אצל אנשים עם הפרעה דו קוטבית.

* אם יש לך הפרעת אפילפסיה (seizure disorder) קיימת אפשרות כי לוקח celexa עלול לגרום להתקפים. יש לדבר עם הרופא המטפל לפני נטילת celexa אם יש לך התקפים.

* אם מחליטים להפסיק ליטול סלקסה celexa, יש להיות במעקב הרופא המטפל על סימפטומים של תגובת נסיגה. אם מתפתחים סימפטומים של נסיגה, כגון עצבנות, חרדה, בלבול, כאבי ראש, עייפות, או נדודי שינה, הרופא המטפל עשוי להאט את הקצב שבו חדלים ליטול סלקסה.

* סלקסה Celexa עלולה לגרום לדימום בקיבה או במעיים. סיכון זה גדל כאשר נוטלים גם אספירין או תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) כמו איבופרופן. תסמינים של דימום במערכת העיכול עשויים לכלול: דם כהה מעורב, דם בהיר בקיא, ועוד.

אם אתה נתקל התופעות הללו, להתקשר לספק שירותי הבריאות שלך.

* אם אתה מבוגר או נטלת חומר משתן, סלקסה עלולה לגרום לרמות מלח נמוכות בדם (hyponatremia). הרמה חוזרת בדרך כלל לרמה נורמלית ברגע שמפסיקים ליטול את הסם.

* אם יש לך בעיות כבד או כליות, ייתכן שתצטרך מינון נמוך של סלקסה celexa (הכבד והכליות הסייעים להסיר סלקסה celexa מהדם).

* Celexa עלולה להשפיע על היכולת לבצע משימות מורכבות הדורשות ריכוז וכישורים מוטוריים. לכן, מומלץ להתרגל להשפעת הסם לפני שמעורבות בפעילות הדורשת ריכוז נפשי (כגון נהיגה במכונית או מנגנון הפעלה).

* סלקסה Celexa עלולה לקיים אינטראקציה עם תרופות מסוימות.

* סלקסה celexa לא בטוחה לשימוש במהלך ההריון. יש לדבר עם הרופא המטפל על הסיכונים והיתרונות בשימוש בסלקסה celexa במהלך ההריון.

* Celexa עובר דרך חלב האם. לכן, אם אתה הנקה או להתחיל תוכנית הנקה, הקפד לדבר עם ספק שירותי בריאות שלך על השימוש celexa (ראה celexa ו הנקה לפרטים נוספים).

קישורים:

עובדות חשובות על פסיכיאטריה

תאוריות ללא בסיס עובדתי - פסיכיאטריהפסיכיאטריה – תאוריה ללא בסיס עובדתי – תיאוריה מדעית מבוססת על תצפיות (עובדות) והסקת מסקנות. אם ישנה תצפית שאינה תואמת את התאוריה, בודקים מה הסיבה ואם אין הסבר הגיוני זורקים את התאוריה.

הפסיכיאטריה לא יודעת בכלל כיצד המוח פועל אולם בכל זאת פותחו תאוריות שונות ומשונות. דוגמה: הפסיכיאטריה טוענת כי הגדלת הסרוטונין במוח תקטין את הדיכאון, לשם כך פותחו מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים (SSRI) כגון פרוזק, פקסיל, פאבוקסיל ועוד. אך ידוע כי אצל מבוגרים רמת הסרוטונין נמוכה מאלו של הצעירים. אם תאוריית הסרוטונין היתה נכונה, בקרב מבוגרים היו מדוכאים רבים מאלו אצל צעירים. כאשר התאוריה אינה תואמת לעובדות, לא זורקים את העובדות, זורקים את התאוריה. בנוסף אין בכלל כלי מדידה לסרוטונין במוח.

המאבחן הוא סובייקט – המאבחן הוא סובייקט, פסיכיאטר, נוירולוג. פירוש הדבר הוא שאם שני פסיכיאטרים יבדקו אותו אדם הם עלולים לאבחן אותו בשני הפרעות שונות לחלוטין. האחד יטען כי המטופל הוא סכיזופרן, השני יטען כי המטופל הוא בדיכאון, או שהוא בריא לחלוטין. לאבחונים אלו משמעויות מכריעות על הטיפול ועתידו של המטופל. במילים אחרות אסור לסמוך על הפסיכיאטריה.
לכל פסיכיאטר שיקולים ורגשות והוא עלול לטעות. הוא עלול להיות נתון לשיקולים זרים. אין מדובר באבחון ודאי כמו צילום רנטגן שבו רואים בוודאות שבר בעצם, או ספירת כדוריות לבנות בדם באמצעות עיבוד תמונה ממוחשב. אבחון פסיכיאטרי של מטופל בתרופות נגד דיכאון יכול להיות השאלה: "איך אתה מרגיש?". המאבחן עלול לרשום את הפרוגנוזה לפי רצונו וטובתו של מזמין הבדיקה, או גוף אחר אשר הפנה לבדיקה ולא בהכרח לטובת המטופל.

המטופל הוא סובייקט – המטופל הוא סובייקט, מבוגר או ילד. פירוש הדבר שאם אותו אדם יבוא לאבחון אצל פסיכיאטר בשני זמנים שונים במצבי רוח שונים, והפסיכיאטר אינו יודע כי מדובר באותו אדם, האבחון של אותו האדם עלול להיות שונה לחלוטין. גם כאן המסקנה המתבקשת היא כי אין לסמוך על הפסיכיאטריה.
למצב הרוח של המטופל השפעה גדולה על תוצאות האבחון. לדוגמא אם האבחון נעשה לילד אחרי שקבוצת הכדורגל שהוא אוהד הפסידה במשחק, סביר כי האבחון יכשל, והילד יתוייג כסובל מדיכאון.

אשליית הטיפול הפסיכיאטרי – התרופות הפסיכיאטריות אינן מרפאות אלא מטפלות בסימפטומים (תסמינים, הפרעות) שהם תוצאה של ה"בעיה". הם למעשה מעין כדור נגד כאבים אשר משכך את הכאב אך אינו מטפל בגורם לכאב. ברגע שמפסיקים ליטול את התרופות הפסיכיאטריות הבעיה חוזרת. לפיכך עדיף לטפל בבעיה בשיטות של מודעות, שיפור האישיות, שינוי באורח חיים או בכל שיטה אשר תפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

תופעות לוואי – התרופות הפסיכיאטריות רוויות בתופעות לוואי, הרבה מעבר למה שהפסיכיאטר שלך יזהיר אותך. לפסיכיאטר שיקולים משלו לא לדבר אף פעם על תופעות לוואי, זה עלול להרתיע את המטופל מהמשך טיפול, או מקור לתביעות נזיקין. תופעות הלוואי של הסמים הפסיכיאטריים קטלניות ולא ניתן לחזות אצל איזה מטופל יופיעו, באיזה כמות, וכעבור כמה זמן טיפול.

סטיגמה – הטיפול הפסיכיאטרי הוא סטיגמה לכל החיים. גם הטיפול הקל שבקלים. בעיית הסטיגמה היא בעיקר הפסיכיאטר הבא שיטפל בך, על כל בעיה קטנה הוא יתייג אותך בבעיות פסיכיאטריות קשות ביותר.

טיפול לדיכאון, ADHD מקור הרע – דווקא בשל היות הדיכאון, הפרעת קשב ריכוז, מחלות פסיכיאטריות קלות ושכיחות יחסית הן מקור הרע. קורבנות רבים נכנסים ומתוודים לעולם הטיפול הפסיכיאטרי מרצונם דרך מחלות פסיכיאטריות אלו, ומסיימים באבחונים פסיכוטיים, סכיזופרניה, דמנטיה, אשפוזים כפויים ועוד. יש להתרחק בכל מצב מהפסיכיאטריה.

קישורים:

פקסיל – (Paroxetine (Paxil – תופעות לוואי

פקסיל (סרוקסט) הוא סם ממשפחת נוגדי הדיכאון לטיפול במספר מצבים, כולל דיכאון, הפרעה אובססיבית כפייתית, והפרעת פאניקה. כמו מעכבי ספיגה בררניים של סרוטונין (SSRI), בפקסיל עובד על ידי איזון רמות כימיקלים מסוימים במוח. הפקסיל מגיע בטבליות ובאופן נוזלי, הפקסיל נלקח בדרך כלל פעם ביום.

תופעות לוואי נפוצות של פקסיל מאתר TVMED

פקסיל Paxil נחקרה ביסודיות במחקרים קליניים. במחקרים אלו, תופעות הלוואי המתרחשות בקבוצה של אנשים שנטלו את התרופה מתועדים בהשוואה לתופעות לוואי המתרחשות בקבוצת ביקורת של אנשים לא לוקחים את התרופה. כתוצאה מכך, אפשר לראות אילו תופעות לוואי התרחשו, ובאיזו תדירות הן מופיעות.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של פקסיל Paxil:

* בעיות פליטת זרע- עד בכ-28 אחוז של אנשים
* בחילה – עד 26 אחוזים
* נדודי שינה – עד 24 אחוזים
* נמנום- עד 24 אחוזים
* חולשה – עד 22 אחוזים
* יובש בפה – עד 18 אחוזים
* כאבי ראש – עד 18 אחוזים
* עצירות – עד 16 אחוזים
* ירידה בחשק המיני (ליבידו) – עד 15 אחוזים
* הזעה מוגברת – עד 14 אחוזים
* סחרחורת – עד 14 אחוזים
* שלשול – עד 12 אחוזים
* אי יציבות (רעד) – עד 11 אחוזים.

תופעות לוואי נפוצות אחרות (דיווח בשיעור בין 5 ל- 9 אחוזים) כללו:

* אובדן תיאבון
* עצבנות
* אימפוטנציה
* זיהומים
* תסיסה
* חרדה
* פיהוקים
* התכווצויות כואבות במחזור
* קלקול קיבה.

תופעות לוואי של פקסיל שיש לדווח

ישנן מספר תופעות לוואי של פקסיל Paxil, המתרחשות לעתים רחוקות, שהן חמורות ויש לדווח מידית לרופא המטפל. אלו כוללות, אך אינן מוגבלות ל:

* מחשבות אבדניות או התנהגות
* התקפות חרדה, חרדה, או בהלה
* עוינות או תוקפנות
* עיסוק בפעילות יוצאת דופן או מסוכנת
* התרוממות רוח קיצונית או תחושה של אושר היכולים לעבור הלוך ושוב למצב רוח של דיכאון או עצבות
* שינויים בהתנהגות יוצאת דופן
* סימנים של תסמונת סרוטונין (בעיה נדירה אך מסוכנת המשויכים תרופות מסוימות), כגון:

  • בלבול או שינויים נפשיים אחרים
  • קצב לב מהיר
  • בחילה, הקאות או שלשולים
  • הזיות
  • שינויים בלחץ דם
  • קצב לב לא סדיר
  • רפלקסים פרועים
  • חום, הזעה, או רעידות
  • תסיסה
  • התקפים
  • תרדמת (קומה)

* דפיקות חזה
* קשיים בשינה
* תחושות של אי שקט פנימי
* סימנים של תגובה אלרגית, כוללים:

  • פריחה לא מוסברת
  • כוורות
  • גירוד
  • נפיחות לא מוסברת
  • צפצופים
  • קושי בנשימה או בבליעה.

התרעות ואזהרות לנוטלים פקסיל Paxil:

* תרופות נוגדות דיכאון (כולל Paxil) עלולות להעלות את הסיכון של חשיבה או התנהגות אבדנית אצל ילדים, בני נוער, ומבוגרים. לכן, אם מבחינים בשינויים כלשהם בסימפטומים קיימים או סימפטומים חדשים, יש לפנות לרופא המטפל באופן מיידי. חלק מאותם התסמינים עלולים לכלול חרדה, עוינות, חרדה, פאניקה, אי שקט, הזיות, היפראקטיביות קיצונית, ומחשבות אבדניות או התנהגות.

* לפני שרושמים פקסיל Paxil לדיכאון, יש לוודא שאין הפרעה דו קוטבית (במקום דיכאון). לפעמים, הסימפטומים של הפרעה דו קוטבית ודיכאון דומים מאוד, ו- Paxil עלול לגרום בעיות אצל אנשים עם הפרעה דו קוטבית.

* נטילת Paxil עם thioridazine (מלאריל) עלולה להגביר את הסיכון לקצב לב לא סדיר. לכן ממליצים לא לקחת שתי תרופות אלו יחד.

* תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום לקבוצה של תסמינים מסוכנים המכונים תסמונת סרוטונין. נטילת Paxil עם תרופות אחרות המשפיעות על הסרוטונין עלולה להגביר את הסיכון לתסמונת סרוטונין. אלה כוללות תרופות נוגדות דיכאון אחרות, טריפטאנים (תרופות מיגרנה), ותרופות רבות אחרות. יש ליצור קשר מידי עם הרופא המטפל אם יש תסמינים של תסמונת סרוטונין, כוללים: בלבול , הזיות , דופק מהיר (טכיקרדיה) , הרגשת חולשה , קדחת , הזעה , התכווצויות שרירים , קושי הליכה , שלשול.

* אם יש התקפים, קיימת אפשרות כי נטילת פקסיל Paxil עלולה לגרום להתקפים. יש לידע את הרופא לפני נטילת Paxil.

* פקסיל Paxil יכול לגרום akathisia, תחושה פנימית של חוסר מנוחה או טיקים jitteriness עלול להיות מאוד מטריד.

* נסיגה – אם חדלים ליטול פקסיל Paxil, יש להיות במעקב רפואי עבור סימפטומי הנסיגה של פקסיל Paxil. אם מפתחים סימפטומים של נסיגה Paxil, כגון עצבנות, חרדה, בלבול, כאבי ראש, עייפות, או נדודי שינה, הרופא עשוי להאט את הקצב הפסקת פקסיל.

* Paxil עלול לגרום לדימום בקיבה או במעיים. סיכון זה גדל כאשר נוטלים גם אספירין או אנטי nonsteroidal תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) כמו איבופרופן.

אם אתה נתקל התופעות הללו, להתקשר ספק שירותי בריאות שלך.

* אם אתה מבוגר או נוטל חומר משתן, פקסיל עלול לגרום לרמות מלח נמוכות בדם (hyponatremia). המצב בדרך כלל חוזר להיות "נורמלית" כאשר מפסיקים ליטול פקסיל.

* אם יש לך בעיות בכבד או בעיות כליה, ייתכן שתצטרך מינון נמוך Paxil, מאחר והכבד מסייע להסיר Paxil מהדם.

* Paxil יכול לגרום להחמיר גלאוקומה. יש לדבר עם ספק שירותי בריאות שלך לפני נטילת Paxil אם יש לך גלאוקומה.

* Paxil עשוי להשפיע על היכולת לבצע משימות מורכבות הדורשות כישורים מוטוריים. לכן, יש להתרגל להשפעת הסם על פעילות הדורשת ריכוז. (כגון נהיגה במכונית או מנגנון הפעלה). נטילת Paxil עם אלכוהול או תרופות אחרות עלולה לגרום לנמנום להגביר את האפקט הזה.

* Paxil נחשב תרופת הריון קטגוריה D. משמעות הדבר היא כי התרופה עשויה לגרום נזק לעובר שטרם נולד אם היא נמצאת בשימוש בתקופת ההריון. בפרט, יש ראיות כי פקסיל Paxil הנלקחת מוקדם במהלך ההריון עלולה להעלות את הסיכון לבעיות לב אצל תינוקות. באופן כללי, Paxil אינו מומלץ לשימוש במהלך ההריון. לדבר עם ספק שירותי בריאות שלך על הסיכונים בשימוש בפקסיל Paxil במהלך ההריון.

* Paxil עובר דרך חלב האם. לכן, אם את מניקה או עומדת להתחיל תוכנית הנקה, יש להקפיד לדבר עם ספק שירותי בריאות שלך על השימוש בפקסיל Paxil.

קישורים: