אחד מכל ארבעה מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים נקשר למיטתו

עידו אפרתי, http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.2892442

"הראש שלי היה מפוצץ מרוב כעס על כך שקשרו אותי והשפילו אותי, למרות שלא עשיתי כלום ולא הייתי מסוכן לאף אחד. הכי מתסכל, שלא משחררים אותך אם אתה לא נרגע. שאלתי אותם: 'איך אני אמור להירגע במצב כזה?'. נשארתי קשור חמש שעות, עד שנמאס להם" (אלכס, בן 30, שאושפז באחד ממוסדות לבריאות הנפש במרכז הארץ).

עדות זו של מטופל בן 30, שאושפז בשנים האחרונות באחד ממוסדות הנפש במרכז הארץ, אינה אנקדוטה. קשירת מטופלים היא פרקטיקה מקובלת בבתי חולים פסיכיאטריים. היא כלולה בחוק ויש לה כללים, נהלים, ומיטות קשירה שנמצאות בכל אחד מ-13 בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. רק דבר אחד בסיסי ומהותי חסר בה: שקיפות מינימלית – מידע אמין ועדכני על השימוש שנעשה בה.

כמו בעניינים רבים אחרים הנוגעים לשירותי בריאות הנפש, גם קשירת מטופלים – פעולה הרחוקה מלהיכלל בהגדרה "פרוצדורה רפואית שגרתית", שרויה בערפל כבד.

בקהילה הפסיכיאטרית לא אוהבים לעסוק בפרהסיה בדרכי הריסון של "מטופלים סוערים" (מושג שחוזר על עצמו בהקשר זה), אבל לא רק שם. גם במשרד הבריאות – הרגולטור והבעלים של מרבית בתי החולים – מקפידים כבר שנים ארוכות שלא להאיר את הפינה האפלה הזו. המדיניות הלא רשמית הזו צורמת במיוחד נוכח סקר חוויית המטופל בבתי חולים פסיכיאטריים שעשה המשרד לאחרונה. הסקר עורר גאווה גדולה במשרד ואצל מנהלי בתי החולים, והוליד ממצאים מחמיאים במיוחד. אבל בין 40 השאלות שהוצגו למטופלים (בעודם מאושפזים) לא היתה שאלה מפורשת אחת שנוגעה לקשירת מטופלים ולאופן שהיא מבוצעת. למעשה, הפעם האחרונה שפורסמו נתונים על שיעורי קשירות מטופלים בישראל היתה לפני יותר משני עשורים, בשנת 1995.

עדויות המטופלים שנקשרו

לשתיקה הארוכה שגזרה המערכת עשויות להיות כמה סיבות, אך שכיחות נמוכה של שימוש בקשירת מטופלים היא בוודאי לא אחת מהן. נתונים שנחשפים כאן לראשונה מראים כי קרוב לרבע מהמטופלים בממוצע (23.2%) שמאושפזים בבתי החולים פסיכיאטריים ובמחלקות הפסיכיאטריות בישראל, נקשרים פעם אחת לפחות. כלומר, כאחד מכל ארבעה מטופלים.

זהו רק אחד הממצאים המטלטלים בדו"ח שמפרסם בימים אלה ארגון "בזכות" – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות – בנוגע לשכיחות השימוש בקשירת מטופלים בבתי החולים הפסיכיאטריים והמחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים הכלליים. הדו"ח מבוסס על משאל אנונימי בקרב כ-250 מטופלים שנקשרו (שני שלישים מהם בחמש השנים האחרונות), על נתונים חדשים שהתקבלו ממשרד הבריאות לבקשת הארגון במסגרת חוק חופש המידע, ועל ספרות מחקרית וחוות דעת מומחים בנוגע לשימוש הקשירות.

התמונה שעולה מהמסמך מטרידה כמעט בכל היבט: בהיקף הקשירות, בקלות שבה הן ננקטות, ובאופן המעשי בו הן מבוצעות. הדו"ח מלווה לכל אורכו בקטעי עדויות אישיות קשות של מטופלים שנקשרו. הם מתארים השפלה, פגיעה פיזית ורמיסת זכויותיהם, כבודם ופרטיותם. הקשירה משמשת לא פעם אמצעי ענישה, הרתעה, או השגת שקט במחלקה. אבל מה שמטריד עוד יותר היא העובדה שאת תמונת המצב הזו חושף ארגון חברתי וולונטרי ולא מי שאמור, לפי הגדרתו, לשמור על בריאות הציבור וזכויות החולים.

"הייתי קשור 16 שעות ברצף, כאשר אני מתחנן לכוס מים וללכת לשירותים, ואין יחס, אין טיפול, ואין מענה. גם בבית חולים אחר בו הייתי מאושפז הייתי קשור בעבר 72 שעות".

מספר אלעד בן 41, שאושפז בבית חולי פסיכיאטרי בצפון הארץ.

מטופלת בת 20 שנקשרה בבית חולים במרכז הארץ מספרת:

"קשרו אותי ארבעה אחים ואחיות. הפריע לי שנגעו בי בחזה, ושהאחים שראו זאת צחקו. יש לציין שאני דתייה, כך שאי הנעימות היתה גדולה".

מטופלת בת 20 שנקשרה במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע מספרת:

"הייתי בזמן דימום של המחזור החודשי וצרחתי שייתנו לי לצאת לשירותים, אבל במשך שעות ארוכות לא היה יחס. התמלאתי בדם של עצמי. לבסוף שחררו אותי מהמיטה והבגדים שלי היו ספוגים".

סעיף 34 לחוק טיפול בחולי נפש קובע כי ניתן לקשור מטופלים כדי במצבים שבהם קיימת סכנה שהמטופל יפגע בעצמו או בזולתו או על מנת להעניק לו טיפול רפואי. עוד מפרט החוק, כי החולה ייקשר בחדר המיועד לכך בהוראת רופא, לפרק זמן שלא עולה על ארבע שעות ושניתן להאריכו רק לאחר בדיקת רופא. במקרה חירום ובהעדר רופא רשאית האחות האחראית להורות על קשירת מטופל ולקבל  מהר ככל הניתן אישור מרופא.

בפועל, כפי שניתן לראות, מרחב הפרשנות של החוק גדול. בסופו של דבר הוא נתון לשיקול הדעת של צוות בית החולים, ולעתים לגחמה או לתפיסת עולם של דמות מרכזית אחת במוסד או במחלקה, שלא נדרשת לדין וחשבון משום גורם פיקוח או אכיפה חיצוני. המציאות הזאת מאפשרת לעשות שימוש נרחב בקשירת מטופלים למטרות שונות ובהיקפים שאינם מתקבלים על הדעת – גם בתרחישים קיצוניים. במדינות רבות נעשו בעשורים האחרונים מאמצים להפחית שימוש בקשירת מטופלים, אך בישראל המגמה הפוכה. בשנת 2014 אושפזו כ-14,300 מטופלים בבתי חולים או במחלקות פסיכיאטריות בישראל, ו–3,316 מהם נקשרו. כאמור, יותר מ-23%, לעומת 13.4% ב-1995. בגרמניה, למשל, לאחר מאמצים לצמצום שיעור הקשירה הוא הגיע ל-6.2% מהמאושפזים. נתונים שפורסמו בעשור האחרון הציגו שיעורים נמוכים. בשווייץ היה שיעור הקשירות 3.4% בממוצע, בניו זילנד 6.5%, ביפן 4.1%, בפינלנד 5% ובנורבגיה 2.6%.

שיעורי הקשירה הגבוהים בישראל אינם מבטאים בהכרח אג'נדה רפואית מנומקת, שרואה את טובת החולה ואת התרומה לשיפור מצבו הנפשי. במרבית המקרים הקשירות מבטאות מצוקה מערכתית שמציבה את הצוות המטפל במצבי עומס ושחיקה בלתי סבירים. בעשור האחרון עבר מערך האשפוז בבריאות הנפש תהליך התכווצות מתוכנן ומודע, שנועד לצמצם את הטיפול באשפוז לטובת טיפול בקהילה. במסגרת זו הופחת מספר מיטות האשפוז מכ-10,000 לפחות מ-3,500 מיטות. כוח האדם והמשאבים צומצמו בהתאם. למערכת האשפוזית מגיעים היום המקרים הקשים ביותר, שמחייבים תשומת לב וטיפול אינטנסיבי. לפי סקר משרד הבריאות בבתי החולים הפסיכיאטריים שפורסם לאחרונה, שביעות הרצון של המטופלים היא גבוהה, ויותר מ-90% שיבחו את יחס הצוות, את האכפתיות והאמון בחולים, וגם את התנאים הפיזיים נראו פתאום סבירים.

ארגון "בזכות" מציג תמונה פחות מחמיאה. בין אוקטובר לדצמבר 2015 ערך הארגון משאל אנונימי אינטרנטי שהתמקד כולו בקשירות מטופלים, ופנה למי שנקשרו בעת אשפוזם. לא מדובר בסקר או מחקר אקדמי, אלא במשאל שנועד לחוש באופן ממוקד יותר את ההתרחשויות בשטח. זאת לאור תלונות רבות של חולים ובני משפחה שהצטברו בארגון במהלך השנים. במשאל התקבלו עדויות ושאלונים מכ-240 מטופלים, שאושפזו רובם בחמש השנים האחרונות. מחציתם נקשרו יותר מפעם אחת, 12% נקשרו בין ארבע לשש פעמים, ו-12% נקשרו יותר משבע פעמים. "היו הרבה פעמים שקשרו אותי. אני זוכרת שספרתי ביחד 32 פעמים בשני האשפוזים שלי", סיפרה בסקר מטופלת בת 16 שאושפזה במרכז הארץ. "בשני האשפוזים שלי, שהיו שנה אחרי שנה… היו אחים שנראה לי שלקחו את ההתנהגות שלי אישית והיו מפעילים עלי הרבה כוח".

אם יש ויכוח מקצועי בעניין ההחלטה לקשור או לא לקשור מטופל מסוים, כשהדבר נוגע לרגישותם ובכבודם של המטופלים, יש כללים ברורים. אבל לפחות בחלק מהמקרים, הם אינם נשמרים.

על פי המשאל, פחות מ-10% מהאנשים אמרו שהצוות אפשר להם להתפנות בליווי לשירותים. כ-30% מהאנשים דיווחו שאנשי הצוות לא אפשרו להם להתפנות לשירותים לעשות צרכים בכל שעות הקשירה. כ-25% ממשתתפי המשאל ציינו כי נאלצו לעשות את צרכיהם על עצמם, וכ-8% ציינו שהלבישו להם חיתול ספיגה. 60% מהאנשים שענו במשאל דיווחו שלא שתו ולא אכלו בכל שעות הקשירה. רק 16% מהם דיווחו שהצוות הציע להם לאכול או לשתות. 10% מהם ציינו כי נתנו להם לאכול או לשתות רק לאחר שביקשו.

כ-77% מהמשתתפים במשאל דיווחו כי הופעל עליהם כוח פיזי בזמן הקשירה. "הקשירות לוו באלימות ובכוחניות. לרוב, כשקשרו אותי, הזמינו כוח עזר ואחים כלליים כדי לעשות זאת. בדרך כלל בין ארבעה לשישה גברים", סיפרה מורן, מטופלת בת 26 מאזור המרכז. כ-40% מהמשתתפים דיווחו כי נחבלו בעת קשירתם. במענה לשאלה "מה הרגשת במהלך הקשירה", השיבו 70% מהנשאלים כי חשו השפלה. רק 10% ציינו כי הרגישו ביטחון ורגיעה.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "המשרד בוחן שיטות חדשניות שישמשו תחליף לקשירות, במטרה לצמצם את הקשירות למינימום ואף לבטלן. הגבלת מטופלים במערך בתי החולים הפסיכיאטריים היא כלי טיפולי. ככזו היא מבוצעת אך ורק כמוצא אחרון לאחר שדרכי טיפול אחרות כשלו (בין אם התנהגותית, שיחתית או תרופתית) ורק במקרים של סכנה ממשית לפגיעה עצמית או לפגיעה בסובבים על רקע החמרה במצב הנפשי, ובוודאי לא כ'ענישה' או השגת 'שקט'. משרד הבריאות אינו רואה בהגבלה פיזית אמצעי אידיאלי, ובוחן כל העת שיטות חדשניות (כגון טכניקות דה־אסקלציה) על מנת לצמצם מקרים אלו למינימום ואולי אף להפסיקם לגמרי". לפי המשרד, "לאחרונה יצאו נציגי המשרד ללמוד על הנושא במערכת הבריאות בבריטניה (שם אין כלל הגבלה מכנית של מטופלים) ונבנית כיום תוכנית כדי להתאים את הגישה הטיפולית שנלמדה לבתי החולים בישראל. הנושא נמצא בסדר העדיפויות של משרד הבריאות ומנכ"ל המשרד פועל באופן אישי לקדמו".

היועצת המשפטית של ארגון "בזכות", עו"ד שרון פרימור, אמרה:

"ממצאי הדו"ח, בכלל זה עדויות המטופלים ונתוני משרד הבריאות, העלו תמונה שמימדיה הצליחו לזעזע גם אותנו. הפתיע אותנו שמשרד הבריאות במהלך שני העשורים האחרונים לא מצא לנכון לבחון את הסוגיה ולבדוק את הנתונים שנמצאו תחת ידיו. אנו קוראים למשרד ליזום תכנית ממשלתית, בשיתוף עם ארגוני החברה אזרחית והמטופלים כדי למגר את הפרקטיקה הפוגענית שפסה מן העולם במרבית מדינות המערב".

מודעות פרסומת

חוק חדש בארה"ב מגן על ילדים מצריכה כפויה של תרופות פסיכיאטריות

במדינת ניו-מקסיקו שבארה"ב עבר חוק חדש, אשר מהווה פריצת דרך בהגנה על ילדים מפני צריכה כפויה של תרופות פסיכיאטריות. זהו חוק ראשון מסוגו בארה"ב. החוק הועבר ע"י המחוקקת נורה אספינוזה, בסיוע וועדת האזרחים לזכויות אדם. (CCHR)

http://healthimpactnews.com/2016/new-mexico-law-prohibits-forced-psychiatric-drugging-of-children-first-such-law-in-the-u-s/

החוק מגן על ילדים ב-3 דרכים:

1. החוק אוסר על ביצוע אבחון בתוך כותלי ביה"ס ללא הסכמה בכתב מההורים.

2.  החוק אוסר על ביה"ס מלנקוט כל פעולה כנגד הורים שאינם מעוניינים לתת תרופה פסיכיאטרית לילדם, או לדרוש מהם לתת תרופה כזו.

3. החוק אוסר על שירותי הרווחה להוציא ילד מחזקת הוריו בגלל סירובם לתת לילד תרופה פסיכיאטרית.

המחוקקת נורה אספינוזה אומרת: "ילדים בעלי רמת אנרגיה גבוהה מתיוגים כבעלי לקות נפשית, וברגע שמתחילים לתת להם תרופות, כמעט בלתי אפשרי להוריד אותם מהן."

http://www.nmlegis.gov/lcs/legislator_details.aspx?SPONCODE=HESPI

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, אומר שחוק דומה חייב לעבור גם בישראל, שכן כאן לילדים אין הגנה מפני שימוש כפוי בתרופות פסיכיאטריות – בתי הספר מפעילים לחץ עצום על הורים לשלוח את ילדם לאבחון ולתת תרופה פסיכיאטרית כגון ריטלין, ולעתים קרובות מדי אף פונים לרווחה וכך הורים נשארים עם אחת משתי ברירות – לאבד את החזקה על הילד, או לתת לו תרופה פסיכיאטרית. מצב זה חייב להשתנות.

עמותת "מגן לזכויות אנוש" היא הנציגה הישראלית של Citizens Commision on Human Rights  –(CCHRארגון בין-לאומי המונה למעלה מ-300 סניפים ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1969 על ידי ארגון ( הסיינטולוגיה בשיתוף עם ד"ר תומאס סזאס, פרופסור לפסיכיאטריה, כגוף עצמאי, במטרה לחקור ולחשוף מקרים של הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים. הארגון עובד עם האו"ם ועם קבוצות רבות אחרות, במטרה לנקות את תחום בריאות הנפש. העמותה רואה בפסיכיאטריה את האלמנט ההרסני ביותר בחברה כיום.

חוק איסור סמים בבתי ספר ניו מקסיקו מרץ 2016, קובץ pdf

Document-page-001 Document-page-002 Document-page-003 Document-page-004 Document-page-005

יהודה קורן
דובר

עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il

אתר בינלאומי

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03

טלפון עמותה: 5660699 03

שגיאה
הסרטון הזה מושעה בגלל הפרת תנאי השירות
הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי שכרה שירותי הבריון אורן טננבוים לאיים על עו"ד יוסי נקר בגלל חילוץ מוצלח מאשפוז כפוי של בת 11 תנ"ז 39130-10-15

הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי שכרה שירותי הבריון אורן טננבוים לאיים על עו"ד יוסי נקר בגלל חילוץ מוצלח מאשפוז כפוי של בת 11 תנ"ז 39130-10-15

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-dT

אלה קיאנסקי, מנהלת מחלקה פסיכיאטרית בביה"ח הדסה, כלאה קטינה בת 11 שנים במשך חודש ימים באשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים הדסה בירושלים. עוה"ד יוסי נקר וורדה שטיינברג המייצגים את הקטינה והוריה, פנו לבית משפט לנוער, שופטת אביטל מולד, שהוציאה צו לשחרור הקטינה לאלתר. בשיחה טלפונית שניהל עו"ד יוסי נקר עם אלה קיאנסקי, מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית, סירבה לשחרור הקטינה, בלא שהיא מנמקת מדוע היא מחזיקה קטינה בניגוד לצו בית משפט. בשיחה שנערכה על ידי העיתונאית לורי שם טוב עם האחות חנה, נאמר לה "הילדה נמצאת כאן תחת צו. תתקשרי מחר בבוקר, מנהלת המחלקה תהיה".

התנהגות מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי, מדיפה שחיתות, מרמה ואשפוז כפוי שלא כדין לצרכי סחר בילדים ותאוות בצע. הקטינה מולעטת בכדורים פסיכיאטריים בניגוד לרצונה ורצון הוריה.

עו"ד יוסי נקר ניגש לבית החולים הדסה, בליווי המשטרה לחילוץ הקטינה. פסיכיאטריה: אלה קיאנסקי מבית חולים הדסה כלאה נערה במחלקה

הנה הבקשה המקורית:

בקשה דחופה ביותר לשחרור הקטינה מאשפוז פסיכיאטרי ללא סמכות

מוגשת בזו שוב בקשה דחופה ביותר לשחרור הקטינה מאשפוז פסיכיאטרי לאלתר ללא סמכות שבחוק ועוד טרם קיום דיון.

ואלו נימוקי הבקשה:

1. המשיבה 1 והיועמ"ש מגחכים את כולנו, את בית המשפט הנכבד ובעיקר את החוק.

2. המשיבה 1 רוצה שנאמין לה כי חלה לה טעות סופר בבקשתה הקודמת וכי ביקשה את המשך האשפוז לפי סעיף 3 ה' לחוק הנוער (טיפול והשגחה) ולא לפי סעיף 3 ג'.

3. רק לאחר שהח"מ הגיש בקשה לשחרור הקטינה לאלתר והסביר שסעיף 3 ג' אינו רלבנטי לקטינה המשיבה 1 והיועמ"ש הבינו כי הגישו בקשה להארכת אשפוז פסיכיאטרי על סמך סעיף חוק לא נכון.

4. מדובר בשערוריה שאין לה כפרה. בטובת קטינים הרי עסקינן, כך מלמד אותנו בית המשפט לנוער.

5. בעקבות כך, היועמ"ש ופקידת הסעד הגישו הודעה/בקשה מתקנת ובה נטען כי הבקשה להארכת אשפוז הקטינה היא לפי סעיף 3 ה' ולא 3 ג'. כאשר לבקשה החדשה צורף מכתב של ד"ר אלה קיאנסקי מיום 1.2.16.

6. אין לנו צל של ספק כי ד"ר אלה קיאנסקי התאימה את ממצאי מכתבה מיום 1.2.16 להוראות סעיף 3 ה' הואיל וממצאי מכתבה של ד"ר אלה קיאנסקי מיום 1.2.16 לא עולים עם ממצאי הוועדה הפסיכיאטרית שדנה בעניין ביום 21.1.16.

7. יחד עם זאת ובכל הכבוד, מכתבה של ד"ר אלה קיאנסקי מיום 1.2.16 לא מעניין בשלב זה. מה שמעניין בשלב זה, לצורך החלטת בית המשפט הנכבד, הוא פרוטוקול וממצאי הועדה הפסיכיאטרית מיום 21.1.16, שאותו ד"ר אלה קיאנסקי לא יכולה לשנות כאוות נפשה.

8. לא ברור מדוע ביקש בית המשפט הנכבד את תגובת בית החולים הדסה מפי ד"ר אלה קיאנסקי כאשר לפנינו החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 21.1.16 שהיא המחייבת, ולא עמדת בית החולים הדסה מפי ד"ר אלה קיאנסקי.

9. סעיף 3 ה' לחוק הנוער טיפול והשגחה קובע כדלקמן:

3ה. (א) בית משפט הדן בענינו של קטין רשאי להורות על אשפוזו של הקטין בבית חולים, לצורך קבלת טיפול נפשי, אם ראה על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי, הנסמכת על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער שבדק את הקטין, כי נתקיים אחד מאלה:

(1) הקטין חולה במחלת נפש ונתקיימו בו העילות לאשפוז כפוי לפי הוראות סעיף 9 לחוק טיפול בחולי נפש;

(2) הקטין חולה במחלת נפש או אובחנה אצלו הפרעה נפשית קשה, העלולות לסכן אותו או את זולתו סיכון פיסי מיידי או להביא לנזק נפשי חמור להתפתחותו אם לא יטופל בדרך של אשפוז כאמור, ובלבד שבית המשפט לא יורה על אשפוז הקטין, אלא אם כן נוכח, על סמך חוות דעת של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער שבדקה את הקטין, כי לא ניתן לטפל בקטין אלא בדרך של אשפוז.

(ב) בית משפט הדן בענין אשפוזו של קטין לפי סעיף קטן (א)(2), רשאי להורות לקטין או לאחראי עליו, כי על הקטין להתייצב בפני ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער לצורך בדיקתו.

(ג) צו לפי סעיף קטן (א)(2) יהיה לתקופה שקבע בית המשפט ושלא תעלה על 30 ימים; בית המשפט רשאי, על סמך המלצה של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער, לפיה מוסיפים להתקיים בקטין התנאים לאשפוזו לפי סעיף קטן

(א)(2), והמלווה בתכנית טיפול, להאריך את תוקפו של הצו לתקופות נוספות, שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים.

10. כל בר בי רב יבחין בנקל כי אין בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 21.1.16 ואף לא בחוות הדעת המתוקנת של ד"ר קיאנסקי מיום 1.2.16 דבר כדי היענות לדרישות סעיף 3 ה' לחוק. ד"ר אלה קיאנסקי במכתבה מיום 1.2.16 מודה שאין מחלת נפש ואין גם הפרעה נפשית קשה.

11. במסמך המתקן של ד"ר אלה קיאנסקי לא הוזכרה מחלת נפש, לא הפרעה נפשית קשה (גם בהחלטת הועדה הפסיכיאטרית הדבר לא נזכר).

12. אין דבר בהחלטת הועדה הפסיכיאטרית מיום 21.1.16 לעניין התיבה: "מוסיפים להתקיים בקטין התנאים לאשפוזו לפי סעיף קטן (א)(2)".

13. זאת ועוד, המסמך המתקן של ד"ר אלה קיאנסקי אינו נתמך בחוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי כפי שמחייב החוק. האם בית המשפט הנכבד יתן יד להתנהלות שערוריתית כזאת?!

14. גם בתיאור הבדיקה של הקטינה בועדה הפסיכיאטרית מיום 21.1.16 אין התייחסות למחלת נפש או הפרעה נפשית קשה.

15. בנסיבות אלו התנהלות היועמ"ש פקידת הסעד וד"ר אלה קיאנסקי היא פשוט שערוריתית.

16. שוב נטען, בית משפט אינו יכול לתת ידו להפרת חוק כה בוטה של החוק ביחס לקטינים.

17. שוב נטען, בית משפט אינו יכול להיות חותמת גומי.

18. שוב נטען, חתימת גומי על החלטות ללא ביסוס משפטי פוגעת באמון הציבור.

19. שוב נטען, כי שחרור הקטינה לאלתר הוא החלטה נדרשת בגין מצב משפטי ברור על פניו ואין להמתין לדיון או להאריך אוטומטית צווים.

20. שוב נטען, כי לא לחינם יש ביקורת שיפוטית. עליה לבצע תפקידה ביושר וביושרה כאשר מרות החוק היא מעל לכל.

21. כאמור התנהלות היועמ"ש ופקידת הסעד פשוט שערוריתית. קול זעקה צריך לקום גם מבית משפט נכבד זה.

22. בנסיבות אלו, בכל יום שבית משפט נכבד זה לא מורה על שחרור הקטינה הוא הופך עצמו שותף להפרת החוק ולפגיעה בשלומה של הקטינה.

יוסי נקר, עו"ד

ב"כ המבקש

בתאריך 2/1/2016 התברר כי אחת מפקידות הסעד של ירושלים, גב' רחל פקסוביץ, הגישה בקשה לבית משפט לנוער בירושלים להרחיק את האב וגם להרחיק את בא כוחו, יוסי נקר מבית החולים. פקידת הסעד מצטטת את ד"ר אלה קיאנסקי אשר טוענת כי נקר דיבר אל האחות בצעקות ובאיומים, איים בשיימינג ואיים לפנות לעיתונות. לא היה ולא נברא. הכל פרי מוחה הקודח של הפסיכיאטרית. כל השיחות מוקלטות והיו רק שניים.

מסיפור קודם מוכרת התכונה של ד"ר אלה קיאנסקי לא לאמר אמת ולכן היא הוקלטה וכל השיחות יועלו יותר מאוחר לאחר מחיקת פרטי זיהוי.

מעניין שד"ר קיאנסקי לא טרחה לצרף תצהיר שלה עצמה לבקשה. מעניין שד"ר קיאנסקי לא טרחה לציין את עובדת כליאת השווא של הקטינה בניגוד להחלטה של בית המשפט. ד"ר אלה קיאנסקי אפילו טוענת שהעו"ד ביקש להאריך את אשפוז הקטינה. מאיפה ד"ר אלה קיאנסקי ממציאה עובדות?! מפחיד לחשוב שזו מנהלת מחלקה פסיכיאטרית.

כמו שאמרנו, ד"ר אלה קיאנסקי ובית החולים הדסה עין כרם, מוזמנים לתבוע.

לאחר החילוץ החלה המתקפה הגדולה של אלה קיאנסקי. היא הפעילה עו"סיות לחוק נוער לאיים באמצעות סמסים, ולאחרונה גם שכרה את משרד צביקי פירון, בו יושב אורן טננבויים החתום על מכתב ביריוני ששלח לעו"ד יוסי נקר.

פרשת השקרים של ד"ר אלה קיאנסקי מבית החולים הדסה עין כרם לא נרגעת. עכשיו מגיעים האיומים מפקידת הסעד אילה ללום ומפקידת הסעד שולי גרסון. עדיין לא הבינו שיונה לא מפחידים עם יין.

לאחר מכן הגיע המכתב מאורן טננבוים. תוכנו מופיע בהמשך הכתבה. נקר שלח מכתב תשובה לאיום בתביעת הדיבה שנשלח אליו מטעם ד"ר אלה קיאנסקי ובית חולים הדסה.

לכבוד:
מר אורן טננבוים, עו"ד
מ. פירון ושות'
רח' לינקולן 20,
תל אביב 6713412 פקס 5614776– 03

ח.נ.,

הנדון: מכתבך מיום 14.2.16 בשם החל"צ

1. הנני להשיב למכתבך מיום 14.2.16 כדלקמן.

2. אודה ולא אבוש ואפרט אודות תחושותיי עם קבלת מכתבך.

3. מחד שקשקתי, נכנסתי לסטרס פנימי, התחלתי להקיא ולשלשל את נשמתי, עד כי לרגע איבדתי את הכרתי כאשר אנשים שהיו סביבי העידו כי צעקתי "בבקשה לא, לא, לא ד"ר קיאנסקי", "בבקשה לא הדסה". היה אחד שהיה סביבי שטען כי אמרתי "בבקשה לא הסתדרות מדיצינית הדסה (חל"צ)" אבל אני לא מאמין לעדות זאת כי לא ברור לי איך בחוסר הכרתי אמרתי את הסוגריים "חל"צ".

4. ברם, כשהתעשתתי נכנסתי לרגשות מעורבים. מחד התאכזבתי שלא קיבלתי את מכתבך עם רשימת מאות עורכי הדין שלכם על המכתב. יש לי מנהג כזה לאסוף מכתבים של משרדי עורכי דין עם מאות עורכי דין. אני נוהג לקרוא אותם שבא לי להפחיד את עצמי.

5. מאידך, שמחתי כי קיבלתי מכתב מהסתדרות מדיצינית הדסה (חל"צ), (העיקר שלא שכחתי את החל"צ) משום שאם שלחת מכתב בשם החל"צ, סימן שקיבלתם אישור לניהול תקין, כנראה זמני, מה שאיפשר למרשתך, החל"צ, להוציא מכתב איום לעורך דין המבצע את תפקידו ללא חת ותוך שמירה על האמת כאשר מרשתך ד"ר קיאנסקי ניסתה למנוע מעורך הדין לבצע את תפקידו באיומי סרק, בלשון המעטה.

6. מה אתה אומר עו"ד טננבוים (סבתא שלי תמיד העדיפה אנשים עם סיומת של שם משפחה "בוים", היא חשבה שכל בנותיה צריכות להתחתן עם חתנים עם סיומת "בוים")? שנגיד תודה לחשבת הכללית באוצר שנתנה למרשתך אישור זמני לניהול תקין למרות הפרת הסכם ההבראה על ידי מועצת המנהלים של החל"צ ולמרות הדרתו של החשב המלווה מישיבות דירקטוריון החל"צ? אכן אין ספק יש שם מצוין יש לחל"צ.

7. יחד עם זאת, הואיל ואני מת מפחד מ"תביעות סלאפ" החלטתי לאמץ את האמור בסעיף 9 למכתבך והנני להפנות אליך את נוסח התנצלותי בתקווה כי תאשר אותו.

8. להלן נוסח ההתנצלות לאישורך:

"לכבוד ד"ר אלה קיאנסקי והסתדרות מדיצינית הדסה

הנני להביע צער גדול מעומק הלב על שנפגעתם, לטענתכם המוכחשת, מפרסומיי.

הנני להביע צער גדול מעומק הלב על שנפגעתם, לטענתם המוכחשת, מחשיפת האמת בפרסומיי.

הנני להביע צער גדול מעומק הלב על שלא הסכמתי עם השקרים הבוטים של ד"ר אלה קיאנסקי כפי שבאו לידי ביטוי בבקשה להטרדה מאיימת מופרכת שהוגשה נגדי ואשר נזרקה ע"י בית משפט השלום בירושלים.

הנני להביע צער עמוק על כך שהיועץ המשפטי לממשלה הצטרף לבקשה שהוגשה נגדי, אבל לאחר שהשמעתי את ההקלטות המפריכות את טענותיה של ד"ר קיאנסקי, טען היועץ המשפטי לממשלה שכלל לא הוגשה בקשה להטרדה מאיימת נגדי.

הנני להביע צער עמוק על כך שד"ר אלה קיאנסקי לא שחררה קטינה מאשפוז כפוי לאלתר ולא היתה סיבה להחזיקה כפי שהתבטאה בעניין שופטת.

הנני להביע צער עמוק שמרשתך ד"ר קיאנסקי איימה שלא תקבל ילדה לאשפוז במחלקתה אם לא יורחקו האב ועורך דינו מהמחלקה.

הנני להביע צער עמוק על כך שמרשתך לא עמדה באיום שלה עצמה (לא חבל למסור דברי אי אמת לבתי המשפט?).

אני מתחייב להימנע לאלתר ולנקוט את את כל האמצעים והצעדים העומדים לרשותי מפרסום של לשון הרע נגד מרשותיך. מה לעשות שמעולם לא פרסמתי לשון הרע על מרשותיך. אמת דיברתי.

9. כאמור אודה על אישור הנוסח כאמור לעיל הואיל ואני מת מפחד ממשרדי עורכי דין גדולים עם אולמות גדולים, "פרקטים" וסניפים ברומניה, בולגריה וסרביה. בעיקר הסניף ברומניה שבר אותי (עוד פעם סבתא שלי).

10. בטרם סיום (במסגרת מה שנקרא: "דחיל ראבקום"): "אומר זאת כך, יונית. האם הייתי מפרסם מה שפירסמתי אם לא היה לי עשרה טון בטון יצוק של ראיות ועניין להגן על עניין אישי קשה שלי?!".

11. אין מכתבי זה פוגע בזכות מזכויותיי ואין מכתבי זה פוגע בטענה מטענותיי ויש לי עוד הרבה טענות נגד מרשתך ד"ר קיאנסקי.

בכבוד רב,

יוסי נקר, עו"ד

35 36

חדשות ערוץ 1: "לא בלי בתי" ילדה אושפזה בכפיה. עו"ד ורדה שטיינברג: צריך להקים ועדת בדיקה ממלכתית

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-dP

חדשות ערוץ 1 "מבט", תחקיר אורי רווח:

בת 11 שרשויות הרווחה לקחו אותה מידי אביה, מאושפזת במצב קשה לאחר שהפסיקה לאכול.

האבא צ': היא נמצאת בסכנת חיים, כולם מודים בזה היום. אני אמרתי את זה ראשון, אני אמרתי את זה לשופטת של הנוער. לא הקשיבו לי, עד שבסוף היו צריכים לאשפז אותה.

במחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי הדסה עין כרם, מאושפזת כבר כמה שבועות י', רק בת 11. היא ואחיה בן ה- 13 נלקחו על ידי רשויות הרווחה מרשות האבא המגדל אותם, מאז התגרש מאשתו הנמצאת בארה"ב.

צ': הילדה הייתה בריאה ושלמה. היא הייתה הילדה הכי בריאה שיש לי, מתוך השלושה.

— אז מה קרה?

היא נכנסה לדיכאון עקב זה שניתקו אותה מהאבא שלה. זה הפנים, אני האבא, האימא, אני המשפחה היחידה שיש לה, והיא, כמו בן אדם ששובת רעב, או נמצא בשבי, היא מתנגדת.

חודשים ספורים אחרי שי' הועברה למרכז חירום בית שוסטרמן בירושלים, היא הפסיקה לאכול. "אני לא רוצה לגדול", אמרה למטפלים שלה.

עו"ד ורדה ברכה שטיינברג: נפשו של הילד נפצעת, עו"ד ורדה ברכה שטיינברג: נפשו של הילד נפצעת.

— אם המצב ידרדר עד למצב מוות, מי יתן את הדין?

עו"ד שטיינברג: אולי אז תקום ועדת חקירה ממלכתית, אולי מישהו יבדוק את הדברים. הילדה הזאת, אושפזה בניגוד לדין!

איך התחיל הכל?

לאחר גירושיו, הכיר צ' האב חברה חדשה והיא התגוררה בביתו. יום בהיר אחד, אחרי שניתק איתה את הקשר, החליטה לטענתו לנקום בו.

צ': היא אמרה לי, חשבתי שהיא צוחקת, היא אמרה לי: "אם אתה תתנתק ממני, אני אנקום בך". היא אמרה את זה בחיוך, חשבתי שהיא צוחקת. אבל עם הזמן התרחקנו ממנה והיא הלכה לרווחה והתלוננה ואמרה דברים איומים, שהילדים מורעבים,  שהילדים מוכים.

ואז מגיעה עובדת סוציאלית לבית הספר הזה שבו למדו הילדים, ובהתערבות המשטרה נעצר האבא לחקירה וילדיו נלקחו למרכז חירום. האבא שוחרר, הילדים לא. הם נלקחו ממנו למרכז חירום.

העובדים הסוציאליים באו לבית הספר, הוציאו את הילדים על סמך העדות של אישה אחת, ועכשיו, קשה להם לרדת מהעץ, הם פשוט, במקום שאין תיק הם עושים תיק.

כתב אישום נגד האבא טרם הוגש. עורכי דינו: ורדה ברכה שטיינברג ויוסי נקר, טוענים כי מדובר בקלות בלתי נסבלת של העובדים הסוציאליים בבואם להוציא ילדים מן הבית.

עו"ד ורדה ברכה שטיינברג: מדובר בסחר בילדים. שירותי הרווחה הופרטו. בעלי עניין הם מקומות ההשמה. עבור כל ילד שיוצא למקום השמה, מקבלים 17,000 ש"ח בחודש.

מתוך שיחה של האבא עם הדסה עין כרם:

שלום, הגעתי לפסיכיאטריה ילדים? רציתי בבקשה לשאול, את יודעת במקרה כמה היא שוקלת?

אחות: מבחינת המשקל, היא קצת ירודה, אז אנחנו מטפלים בה.

היום נפגש ציון עם בתו לדיון בהארכת האשפוז בהדסה.

ציון: אמרתי להם שאני אוהב אותה ועושה הכל כדי להביא אותה הבייתה, ושהיא לא צריכה לפחד, אבא נמצא ולא הולך לשום מקום.

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: על פי חוק הנוער, הם מנועים מלמסור מידע על קטינים שעניינם נדון בבית המשפט.

עו"ד ורדה ברכה שטיינברג, פרקליטתו של אביה של י'
עו"ד ורדה ברכה שטיינברג, פרקליטתו של אביה של י'

גברת ריטה / שלמה בר – שיר על סימום ילדים במוסדות משרד הרווחה "גברת ריטה לין" כינוי לריטלין

קישור מקוצר לשיר: http://wp.me/p4qxsa-dL

שגיאה
הסרטון הזה מושעה בגלל הפרת תנאי השירות

שלום לך גברת ריטה

לבית משפחת לין

מדוע אינך מקשיבה

אינך מקשיבה לילדים?

נכנסת מתוך חלום

אל תוך חלום חדש צלול

החלפת הרוך, החום

בחלום חדש חלול.

אני רוצה לעלות על ההר

לטפס על העצים

להרגיש את המים

הזרמים בנחל

הבוץ שנדבק בסנדלים.

אוי גברת ריטה

לבית משפחת לין

אטמת אוזנייך

אינך מקשיבה לילדים.

מתוך חלום אל תוך חלום

חדש חדש צלול

הכנסת את החלום לתוך קופסא והאמון חלול.

אני רוצה לעלות על ההר

לטפס על העצים

להרגיש את המים

הזרמים בנחל

הבוץ שנדבק בסנדלים.

אוי גברת ריטה

ריטה לין

אמא חדשה

רוצה לרוץ מהר

ולהספיק

לעוף כמו חץ למטרה

בסולם בו את עולה

למעלה

כל השלבים מחוזקים

הרופפים נשליך הצידה

אל ארץ הצללים

מתוך השיר גברת ריטה

מתוך השיר של גברת ריטה

גברת ריטה

ד"ר אלה קיאנסקי. כלאה קטינה בת 11 שנים למרות שצו בית משפט מורה על שחרור הקטינה לאלתר

ד"ר טל ברגמן ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות הורתה לאלה קיאנסקי מנהלת מחלקה פסיכיאטרית בית חולים הדסה בירושלים לשחרר לאלתר את הקטינה בת ה- 11 שנים. עוה"ד יוסי נקר וורדה ברכה שטיינברג: "מודים על התערבות ד"ר ברגמן"

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-dI

בעקבות פרסום שבוצע אצלנו לפני מספר דקות, על כליאת קטינה בת 11 שנים באשפוז פסיכיאטרי כפוי במחלקה פסיכיאטרית ילדים בית חולים הדסה בירושלים, כשד"ר אלה קיאנסקי מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית מסרבת לשחרר את הקטינה, למרות צו בית משפט של השופטת אביטל מולד, המורה על שחרור מיידי של הקטינה, התערבה ד"ר טל ברגמן ראש גף בריאות הנפש במשרד הבריאות, והורתה על שחרור הקטינה לאלתר.

אנו מודים על התערבותה המיידית של ד"ר טל ברגמן, שפעלה ביחד עם עוה"ד יוסי נקר וורדה ברכה שטיינברג, לשחרור הקטינה לביתה.

להלן הכתבה שפורסמה:

אלה קיאנסקי מנהלת מחלקה פסיכיאטרית ביה"ח הדסה ירושלים מבצעת כליאת קטינה בת 11 בניגוד לצו השופטת אביטל מולד מהיום המורה "שחרור הקטינה לאלתר!"

קטינה בת 11 שנים, כלואה חודש ימים באשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים הדסה בירושלים. עוה"ד יוסי נקר וורדה שטיינברג המייצגים את הקטינה והוריה, פנו לבית משפט לנוער, שופטת אביטל מולד, שהוציאה צו לשחרור הקטינה לאלתר.

בשיחה טלפונית שניהל עו"ד יוסי נקר עם אלה קיאנסקי, מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית, סירבה לשחרור הקטינה, בלא שהיא מנמקת מדוע היא מחזיקה קטינה בניגוד לצו בית משפט.

בשיחה שנערכה על ידי העיתונאית לורי שם טוב עם האחות חנה, נאמר לה "הילדה נמצאת כאן תחת צו. תתקשרי מחר בבוקר, מנהלת המחלקה תהיה".

התנהגות מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי, מדיפה שחיתות, מרמה ואשפוז כפוי שלא כדין לצרכי סחר בילדים ותאוות בצע.

עו"ד יוסי נקר בדרך לבית החולים הדסה, בליווי המשטרה לחילוץ הקטינה.

הקלטה תועלה בהמשך.

ד"ר אלה קיאנסקי מבצעת כליאת שווא של קטינה בת 11 שנים

ד"ר אלה קיאנסקי מבצעת כליאת שווא של קטינה בת 11 שנים

ד"ר אלה קיאנסקי. כלאה קטינה בת 11 שנים למרות שצו בית משפט מורה על שחרור הקטינה לאלתר

אלה קיאנסקי מנהלת מחלקה פסיכיאטרית ביה"ח הדסה ירושלים מבצעת כליאת קטינה בת 11 בניגוד לצו השופטת אביטל מולד מהיום המורה "שחרור הקטינה לאלתר!"

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-dE

קטינה בת 11 שנים, כלואה חודש ימים באשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים הדסה בירושלים. עוה"ד יוסי נקר וורדה שטיינברג המייצגים את הקטינה והוריה, פנו לבית משפט לנוער, שופטת אביטל מולד, שהוציאה צו לשחרור הקטינה לאלתר.

בשיחה טלפונית שניהל עו"ד יוסי נקר עם אלה קיאנסקי, מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית, סירבה לשחרור הקטינה, בלא שהיא מנמקת מדוע היא מחזיקה קטינה בניגוד לצו בית משפט.

בשיחה שנערכה על ידי העיתונאית לורי שם טוב עם האחות חנה, נאמר לה "הילדה נמצאת כאן תחת צו. תתקשרי מחר בבוקר, מנהלת המחלקה תהיה".

התנהגות מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי, מדיפה שחיתות, מרמה ואשפוז כפוי שלא כדין לצרכי סחר בילדים ותאוות בצע. הקטינה מולעטת בכדורים פסיכיאטריים בניגוד לרצונה ורצון הוריה.

עו"ד יוסי נקר בדרך לבית החולים הדסה, בליווי המשטרה לחילוץ הקטינה.

הקלטה תועלה בהמשך.

ד"ר אלה קיאנסקי מבצעת כליאת שווא של קטינה בת 11 שנים
ד"ר אלה קיאנסקי מבצעת כליאת שווא של קטינה בת 11 שנים

רופאת קופ"ח כללית הפנתה ילד עם כאבי ראש לפסיכיאטר. כעבור חודשיים התגלה שיש לו גידול סרטני בראש

כתבה של קטי דור, ערוץ 1

ילד בן 8 שנים התלונן שיש לו כאבי ראש חזקים וההורים שלו אמרו שהוא מקיא 3-4 פעמים ביום.

רופאת קופ"ח כללית אמרה בהתחלה שמדובר בוירוס, ובדיקות הדם שהילד עשה יצאו תקינות, לאחר זמן מה אמרה הרופאה שהילד עושה את עצמו ושיש לו בעיה פסיכיאטרית, ושלחה אותו לאבחון פסיכיאטרי, בגלל שהוא לא מסתכל לה על העיניים.

בית חולים שניידר שחרר פעמיים את הילד ללא בדיקות מעמיקות, למרות שהילד איבד במשקל ומצבו הידרדר.

רופאת קופ"ח כללית אמרה שהילד בדיכאון והבעיות שלו הם על בסיס רגשי ושהוא צריך פסיכיאטר.

הקשיבו לשיחה המוקלטת עם רופאת קופ"ח כללית:

"בגלל הטעות שלחתי, רק בגלל המצב הנפשי שלו… אתה לא מבין את זה?! הילד שלכם נכנס לדיכאון עמוק, הוא לא יוצא מזה, זה טעות שלא הלכתם אתמול. אני רואה את הילד, הוא מיום ליום מידרדר".

הילד עבר בדיקה פסיכיאטרית שקבעה שאין לו בעיה פסיכיאטרית ויש לבחון בבהילות את הבעיה הרפואית.

כשההורים התעקשו והחליפו את הרופאה ברופאה אחרת, הרופאה האחרת שלחה את ילד מיד לצילום נוירולוגי בבית חולים שניידר.

הילד הופנה לבדיקת MRI שם בוצעה בדיקת הדמיית מוח מיידית ובאותו רגע הרופאה הבינה: לילד הקטן בן ה- 8 יש גידול בראש של 6.4 ס"מ שמצריך ניתוח מיידי להסרתו ונשקפת לו סכנת חיים מיידית.

האם: הוא היה בטיפול נמרץ, ובזמן שהוא היה בניתוח, הכינו אותי כבר למצב הנורא מכול.

הגידול הסרטני עם ממאירות נמוכה שמתפתח בתוך מספר חודשים. ד' לא היה עצוב כי הוא בדיכאון, אלא פשוט הוא סבל כאבי ראש בלתי נסבלים לילד בן 8.

האם: "הוא אמר לי, אמא, אתם לא מאמינים לי, כי זו התחושה שהרופאה נתנה לו. כי הרופאה דיבר לידו איתנו על זה.

בניתוח הראש שעבר הילד, נשאר חלק קטן בן 8 מ"מ שהיה סיכון בהוצאתו.

ומה אומר הילד? "אין לי יותר כאבי ראש". הילד מתקשה בהליכה וגם בהזזת הידיים, ועדיין לא ידוע איזה נזק נגרם לו. אמא שלו אומרת שהיא שבורה ממה שקרה לו, וזה בלתי נתפס מה שנעשה.

ניתוח הראש שעבר הילד ד'
ניתוח הראש שעבר הילד ד'

סיפורה הטראגי המזעזע של אם שאושפזה בכפיה בגהה: "אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכל אחד. אף אחד אינו מוגן" / כתבה של עופרה ענקרי

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-dy

כתבה של עופרה ענקרי

תושייתה של מיכל הובילה אותה לכתיבת פוסט בפייסבוק, בו סיפרה על התקרית עם הגננת של בנה אשר בעקבותיה אושפזה בכפייה ב"בית החולים הפסיכיאטרי גהה". כך בעצם נחשפתי לסיפורה והרגשתי חובה להגיע אליה הביתה ולראיין אותה.

מיכל, בת 36 אימא לשלושה ילדים מהעיר פתח תקווה, גרושה כחמש שנים ומגדלת את ילדיה באהבה ודאגה רבה. אישה חזקה היא מיכל ומאוד ממוקדת ועניינית, חייכנית עם עיניים חכמות וטובות. ישבתי אצלה בסלון והתרשמתי מילדיה הטובים והשמחים ומהחיבור מלא האהבה ביניהם.

מיום שהתגרשה היא מטופלת במשרד הרווחה בעיר פתח תקווה, כשהעזרה העיקרית לה היא זקוקה, היא הנחה בתשלום למועדונית ולצהרונים העירוניים. מיכל מתפקדת ומגדלת את ילדיה באחריות רבה ומעולם לא היו לה בעיות עם משרד הרווחה. לאורך השנים מיום גירושיה, דאגה תמיד עו"ס המשפחה לברכה, ולומר לה שהיא אימא חזקה וטובה.

בשנת 1984, "מבצע משה" עלתה מיכל עם משפחתה לארץ ישראל מאתיופיה. הוריה התגרשו כשהייתה קטנה ואביה שנותר באתיופיה, חי כל השנים עם ידיעה שגויה שבתו נפטרה במהלך המסע לארץ ישראל. בשנת 1991 עלה אביה לארץ ישראל ונוצרה הזדמנות לאיחוד משפחות מרגש. תשע שנים לאחר עלייתו נפטר האב, ונחמתה של מיכל היא בסגירת מעגל.

לא פשוט לעזוב מדינה בה נולדת, ולעלות למדינה חדשה עם שפה חדשה ומנטאליות שונה. ההתאקלמות הייתה קשה בעיקר למבוגרים, וכך גם לאמה היא מספרת. ייתכן מאוד שבשל המעבר החד ופרידת האם ממולדתה ומשפחתה, חלה הידרדרות מסוימת במצב רוחה של האם, והיא נשלחה לאבחון. האימא, ללא ידיעת השפה העברית, עולה חדשה בארץ זרה עם מנטאליות שרחוקה ממה שידעה באתיופיה, לא יכלה להביע את עצמה. הוחלט שהאימא סובלת מקושי נפשי כלשהו, ומאז בעצם היא מתויגת ונחרץ גורלה.

בתאריך 26.11.15 יום ה' (התאריך חרוט במוחה של מיכל) מספרת כי לקחה יום חופש מהעבודה כדי להתכונן ולהתארגן לקראת אירוע משפחתי. היא החליטה להוציא את ילדיה לפניי תום יום הלימודים, כדי ליהנות מזמן איכות עימם, ולהתארגן בנחת לקראת האירוע המשפחתי הגדול.

מיכל אספה את בתה מבית הספר, ומשם פסעו שתיהן אל גן הילדים כדי לקחת את בנה הצעיר וללכת הביתה. סייעת הגן מסרה לה את בנה, אך לפני לכתה עימו, ביקשה הסייעת את חתימת האם על טופס יציאה. מיכל נדהמה ושאלה את הסייעת מדוע ועל מה עליי לחתום?" אני אימא שלו!".

הסייעת השיבה שזה החוק וההוראה של משרד החינוך. בסיום הדיאלוג הקצר, פנתה מיכל ללכת עם ילדיה להמשך דרכה, אך התערבותה של הגננת עצרה בעדה. לדבריה: הגננת יצאה אליה ומשכה את בנה אל בין זרועותיה. מתוך אינסטינקט אימהי סטרה לגננת ומשכה בחולצתה, ובשל כך כפי הנראה הגננת נשרטה בפניה וחולצתה נקרעה.

הגננת הגיבה בשאגות וכינתה אותה "פרא אדם" "קרעת אותי לגזרים" "תראי מה עשית לי", ותוך כדי השתוללות כשהילד אחוז בזרועותיה, מיהרה הגננת אל הגן ונעלה במהירות את השער, תוך שהיא מאיימת שתזמין לה משטרה.

מיכל טוענת שהגננת לא הסבירה לה שהחוק מחייב חתימה ומעבר לכך ההתנפלות של הגננת הייתה כל כך מהירה ואגרסיבית, שלא היה זמן לדבר. "נותרתי עומדת מול שער הגן, בוכה וצועקת לאלוהים, כשלצידי בתי הקטנה והמבוהלת שהייתה עדה למחזה הנוראי. כל אותו הזמן היה השומר של הגן עד למחזה, אך בחר לא להתערב, וצפה בדממה.

זמן קצר לאחר מכן הגיעה ניידת המשטרה וביקשו ממיכל לדאוג לסידור לילדים כדי שתוכל להתלוות אליהם לתחנת המשטרה בפ"ת. בהגיעם למשטרה, הורו לה השוטרים בתנועת יד מזלזלת, להיכנס לתא המעצר. לכך סירבה מיכל בתוקף "מדוע אני צריכה להיכנס לתא המעצר? אני לא פושעת", היא צעקה. "על גופתי המתה אכנס לתא מעצר", והמהומה החלה. "הקשיתי על השוטרים", היא מספרת" וממשקל 50 ק"ג נהייתי 100 ק"ג. לא הרבצתי ולא קיללתי, רק בכיתי מהפחד ובגלל הלחץ נכנסתי מתחת לשולחן כדי שיעזבו אותי וזרקתי מילים ומשפטים כדי שיניחו לי, אבל זה לא עזר. הם היו נעולים להכניסני לתא המעצר. מעולם לא נעצרתי, ואין לי עבר פלילי. השוטרים לא היו קשובים אליי, ולא נענו לבקשתי לספר את שאירע". סיטואציה זו גרמה לשוטרים לאזוק את מיכל בידיה, ולהובילה לבית החולים הפסיכיאטרי "גהה".

האם היה לשוטרים צו אשפוז מבית המשפט?

"לא היה להם. בעקבות סירובי להיכנס לתא המעצר, והמהומה שהקמתי במקום, הם גררו אותי בכוח לבית החולים הפסיכיאטרי-גהה. זה הרגיש לי כמו הוצאה להורג".

בפגישה עם הפסיכיאטר בחדר המיון, תיארה בפניו את אשר אירע עם הגננת ובתחנת המשטרה. השוטרים שנכחו בפגישה דיווחו על התנהגות חריגה ובלתי נורמטיבית. במעמד זה הודיע לה הפסיכיאטר כי תישאר להשגחה ללילה אחד מהחשש שהיא עלולה להזיק לעצמה ולילדיה. היא נדרשה לבלוע כדור הרגעה, ואוימה שאם לא תבלע את הכדור, הם יאלצו לקשור אותה ולתת לה זריקה, או לדחוף לה את הכדור בכוח.

מיכל, מספרת על תופעות לוואי קשות מאוד מהכדור, על תחושה של איבוד שפיות, איבוד תאבון, עיוות ונפיחות חמורה בפניה. הנפיחות בפניה נמשכה מס' ימים. למחרת בבוקר (יום ו') פנתה מיכל לחדר הקבלה וביקשה להיפגש עם הרופא שאשפז אותה ללילה אחד בלבד והתשובה שקיבלה מהאחיות היא שאין רופא בשישי ובשבת ולכן את נשארת לישון כאן. ביום א' שוב פנתה מיכל אל הרופא שאישפז אותה, וביקשה להשתחרר הביתה. תשובתו הייתה כי החליט להשאירה להסתכלות למשך שבעה ימים וטרח להסביר לה שמצבה לא טוב, ושהיא שומעת קולות ושלא משנה מה היה, לכל דבר יש לך הסבר ותירוץ. 'החלטתי שאת מאושפזת בכפייה! ואת חייבת לבלוע את הכדורים שינתנו לך'.

האם התקיימה ועדה פנימית בגהה לגבייך?

"כן. התקיימה וועדה פנימית שבה ההמלצה הייתה להאריך את אשפוזי לעשרה ימים עד שבועיים. ועדה פנימית בגהה מתקיימת אחת לשבוע ביום ג' בלבד".

איך הגבת להמלצה להאריך את אשפוזך?

"מייד יצרתי קשר עם הגורמים החיצוניים שתמכו בי בעקבות הפרסום שלי בפייסבוק. ביניהם עו"ד מעמותת טבקה, עו"ד מסיוע משפטי, ועו"ד מזי טזזי מהעדה האתיופית שסייעה לי רבות.  הרעש החיצוני הוביל ללחץ כבד על בי"ח גהה, ובזכות כך אישרו לי ערעור חריג בבית החולים שלוותה".

במהלך יום א' הגיעו לבקרה המנהלת שמעסיקה אותה בגן הילדים, ואב ילדיה. שניהם המכירים אותה היטב, הביעו תדהמה ותרעומת על אשפוזה בכפייה. ראוי לציין את טיפולו המסור של האב בילדיהם 24/7 בימים בהם הייתה מאושפזת. בביקור זה סיפר לה אב ילדיה כי מתוכננת להתקיים ועדה בימים הקרובים במשרד הרווחה פ"ת, בה ידונו על גורל ילדיהם. פקידות הסעד שכה חוששות לכאורה לגורל הילדים הצעירים, דאגו למהר ולהניף את הדגל המפורסם שלהן עם הסלוגן "טובת הילד".

בו ברגע שמיכל שמעה את הבשורה, והבינה שגורל ילדיה תלוי בה, היא החליטה לפרוץ עם סיפורה דרך הפייסבוק, ופנתה לדף "אתיופיה הקטנה", וביקשה את עזרתם המהירה. "רציתי שישמעו אותי ושמישהו יציל אותי ואת ילדיי. הם כל עולמי ואהבתי!".

הפוסט המרגש הפך במהירות לויראלי עם מאות שיתופים, והמוני אזרחים דאגניים שביקשו לעזור.

"אתיופיה הקטנה" הם שהובילו להצטרפותם של אנשים חשובים בעלי מעמד שנלחמו בתקיפות על גורל ילדיה וקהל עצום של אזרחים שתמכו והביעו את זעמם, ועטפו אותה בחגורת הגנה.

בתאריך 2.12.15 התקיימה וועדה במשרד הרווחה פ"ת בה השתתפו בין היתר הגננת של בנה, עו"ס המשפחה עו"ד ועוד. חוות הדעת מפי הגננת ומפי עו"ס המשפחה, היו טובות ומלאות שבחים. ספק רב אם השבחים להם זכתה מיכל, היו נאמרים במעמד בו לא היו משתתפים אנשים חזקים בעלי מעמד והשפעה שאינם שייכים למערכת הרווחה. "אין לי ספק שהבאזז התקשורתי הגדול והגעתם של אזרחים רבים לבניין משרד הרווחה ביום הוועדה, הייתה משמעותית ובעלת משקל". בוועדה קריטית זו מיכל לא השתתפה משום שעדיין הייתה מאושפזת. מזל ונס גדול שהיה מי שעמד על זכויותיה וזכות ילדיה.

האם חשת התנכלות כלשהי בעבר כלפייך, מצד חברים, שכנים, משפחה?

"כן. ידוע לי בוודאות על דיווח כוזב מלפני חצי שנה של קרובת משפחה שפנתה למשרד הרווחה וטענה שנעלמתי. לדעתי היא התנכלה לי בעקבות ניתוקי ממנה קודם לכן. בשל כך הגיעו אליי במפתיע צוות עו"ס לביקור בית, ומצאו שהכול תקין ואין אמת בדיווח".

שעתיים מלאות ישבתי לצד מיכל והקשבתי לה. התבוננתי באישה התבונתית עם העיניים החכמות והקשבתי לייסורים שפקדו אותה "אני ילדת רווחה", היא מספרת. "גדלתי בפנימיות בגלל קשיי קליטה שאפיינו את העולים החדשים, והפתרון הקל היה להוציא את ילדיי העולים לפנימיות. כך היה כבר אז וכך נהוג גם היום. מפרידים בין ילדים להורים בגלל קשיים ועוני. מכעיס אותי שמשייכים את המשבר הנפשי שחוותה אמי בהיותה עולה חדשה ומלבישים עלי מחלה לכאורה אורגנית. זה מצב בלתי נסבל ולא ייתכן שבכזאת קלות הובילו אותי לתהום כשכל זה נעשה בשם החוק ובחסות החוק. אני אישה בריאה ומעולם לא טופלתי בכדורים פסיכיאטריים. מעולם לא עלה חשד או חשש כלשהו לגבי מצבי הנפשי. צלבו אותי והכתימו את שמי הטוב, הרסו לי את סדר החיים. אני באה ממקום של להפריח ילדים ואני מרגישה נבגדת ע"י המדינה אותה שירתי בכבוד. השייכות שלי למדינה עמוקה, נטעתי בה שורשים ועצים. אך המדינה משקה את העץ בזפת, ומצפה שהוא יצמח".

עוד היא אומרת שקיימת סבירות גבוהה לכאורה בין הדיווח הכוזב של קרובת משפחתה, ובין מצב בריאותה של אמה. "אני חושדת שהחומרים הללו הועברו למשטרת ישראל ע"י משרד הרווחה, והועברו לבית החולים גהה. חיטטו לי בחיים כדי לאחוז בדבר שאין לו משענת, כדי לתפור לי תיק רפואי. אם זה קרה לי בכזאת קלות, זה יכול לקרות לכל אחד. אף אחד אינו מוגן!".

היא מבטיחה לי ולכולם שהיא לא תתמוטט. "אני אפיץ את אהבתי בכל דרך. אדאג לאוכלוסיה המבוגרת, ואפקח את עיניהם של החלשים והתמימים. אני אמצא את הדרך כדי לספר על החוויה הקשה שעברתי, וזאת כדי שמקרים כאלה לא יקרו שוב לעולם".

ח"כ לשעבר ועורכת הדין-פנינה תמנו שטה שהייתה מעורבת בנושא מסרה
: "נושא האשפוזים הכפויים הם דיני נפשות. חייב שיהיה פיקוח מוגבר בייחוד כשמדובר באשפוז כפוי שנעשה לבקשת משטרת ישראל, רווחה או משרד הבריאות. אני מקווה שהמקרה של מיכל יבדק על ידי צוות בדיקה במשרד הבריאות, ושיוסקו המסקנות לבירור המיקרה. כך או כך, ראיתי לנכון לפנות למפקחת הארצית של בריאות הנפש, מיד עם היוודע לי המקרה של מיכל בזמן אשפוזה. על פניו המקרה והשתלשלותו תמוהים ומעלים שאלות קשות על הקלות הבלתי נסבלת, והמהירות שאדם נורמטיבי יכול למצוא את עצמו במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש בעל כורחו. מדובר בדיני נפשות, ומשכך יש לבדוק את הוראות החוק המאפשרות הוצאת צו אישפוז בכפייה על ידי המערכות, ולבדוק ראוי שיש מסננת ופיקוח ראויים, בטרם מוצא צו שכזה. אני מתכוונת לפנות לחברי כנסת ממפלגתי בכדי שיתקיים דיון בנושא לבחינת הוראות החוק, ואם צריך לדאוג שיוגשו תיקונים לחוק בכדי להגן על זכויות בסיסיות של אזרחים, לצד אפשרות אשפוז למי שצריך."

תגובת דובר עיריית פתח תקווה, חזי חקאק
: "עקב צנעת הפרט, לא ניתן למסור מידע, אך ברצוננו להבהיר כי הילדים לא הוצאו מביתם, אלא נמצאים בחזקת המשפחה. תפיסת העבודה של האגף לשירותי רווחה ובריאות היא לשמור על הילדים בסביבת המשפחה כל זמן והם מוגנים ומטופלים כהלכה. תפקידנו הוא להגן על הילדים, ולכן כל החלטה שתתקבל תהיה כשטובתם מונחת לנגד עיני אנשי המקצוע.
נושא המעצר והאשפוז בכפייה אינו באחריות העירייה, אלא באחריות משטרת ישראל ומשרד הבריאות בלבד, והעירייה אינה צד בכך".

תגובת משרד הבריאות: "מפאת חיסיון רפואי לא ניתן להתייחס למקרה הספציפי. בהתאם לחוק, פסיכיאטר מחוזי ראשי להורות על בדיקה כפויה של אדם במקרים הבאים:
בדיקה כפויה דחופה
6. (א) פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו בפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה:
(1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;
(2) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי;
(3) הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר.
בהתאם לתוצאות הבדיקה רשאי הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז בכפיה, כדלהלן:
הוראת אשפוז כפוי ותקפה
9. (א) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 6(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב כי יובא לבית החולים וכי יאושפז בו בדחיפות.
(ב) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 7(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב על הבאתו לבית החולים ועל אשפוזו בו.
(ג) הוראת אשפוז לפי סעיף קטן (א) או (ב) (בחוק זה – הוראת אשפוז), תהיה בתוקף במשך עשרה ימים מיום נתינתה".

דובר המשטרה, זיוון פריידן מסר בתגובה:"ללא קשר לפניה, איננו נוהגים להתייחס לנושאים העוסקים בצנעת הפרט. שוטרי משטרת ישראל פועלים עפ״י חוק ובשלב החקירה מציגים את ממצאיהם בפני התביעה והרשות השופטת כאשר הם נדרשים לכך".

אליאס אינברם, איש תקשורת ומרצה חברתי ומי שפירסם את הסיפור בדף הפייסבוק שלו, התייחס לארוע הקשה :"מהירות ההפניה של גורמי האכיפה, את מיכל, לפסיכיאטר הן תופעות של דעות קדומות, שכל התנהגות או התנגדות לכאורה יכולה להתפס "כמחלה"- לראיה, עם פירסום דבר המקרה ברשת החברתית, הוועדה המחוזית התכנסה במהירות ושיחררה את מיכל מהאישפוז הכפוי. כך גם לגבי הפניית תלמידים יוצאי אתיופיה לחינוך מיוחד, או אישפוזים למיניהם בגלל כישורי אבחנה לקויות או חסכים של המאבחנים. הדרך עוד ארוכה עד להחלמת חלקים מסויימים בחברה הישראלית, בעיקר בקרב מקבלי החלטות מהנגע הזה.יש תקווה!".

עופרה ענקרי, עיתונאית, פעילה חברתית למען זכויות הורים וילדים.

עופרה ענקרי, עיתונאית, ופעילה חברתית בנושא זכויות הורים וילדים
עופרה ענקרי, עיתונאית, ופעילה חברתית בנושא זכויות הורים וילדים

http://www.hasharon-post.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%92%D7%99_%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A2%D7%96%D7%A2_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%9D_%D7%A9%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A4%D7%96%D7%94_%D7%91%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%94%D7%90%D7%9D_%D7%96%D7%94_%D7%A7%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%99_%D7%96%D7%94_%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C_%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%9B%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%93._%D7%90%D7%A3_%D7%90%D7%97%D7%93_%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%9F.html

תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה ולא מקרה מוכח אחד של ריפוי

תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע?, האנגר 11 אולם פדרציה, נמל תל אביב 28/9/15 – 5/10/15 מטעם עמותת מגן לזכויות אנוש

יהודה קורן נציג ועדת האזרחים של זכויות אדם הבינלאומית, והשם בארץ: עמותת מגן לזכויות אנוש, מברך את כולם שהגיעו לתערוכה שחושפת הפרות זכויות אדם בתחום בריאות הנפש.

פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה, ולא מקרה מוכח אחד של ריפוי.

לראשונה בישראל התערוכה הבינלאומית פסיכיאטריה ותעשיית המוות, התערוכה נודדת בבירות העולם מאז 2005, היא מציגה את ההיסטוריה של פסיכיאטריה ואת הפרות זכויות האדם בתחום בריאות הנפש, ואת התוצאות הקטלניות של טיפולים פסיכיאטריים, אשפוזים בכפיה, טיפולי הלם, סימום המוני למטרות רווח. את CCHR הקים פרופ' ברמיטוס (בדימוס) מכובד מאוד בשם תומאס זס.

כיום CCHR כוללת למעלה מ- 300 סניפים ב- 45 מדינות. חבר היועצים שלה כולל: רופאים, עורכי דין, אנשי חינוך, אמנים, בעלי עסקים ונציגי ארגונים לזכויות אדם ולזכויות אזרח. בשנת 2005 הקימה CCRH את מוזיאון "פסיכיאטריה תעשיית מוות". עד היום ביקרו מאות אנשים את המוזיאון והתערוכה הפכה להיות תערוכה נודדת ברחבי העולם עם שם זהה.

עמותת מגן לזכויות אנוש פעילה למעלה מ- 17 שנה, משנת 1999, היא פעילה עוד הרבה לפני לא כעמותה רשומה. מי שהקים אותה בשנות השמונים, היה הורה בשם גד גלובשטוק, שהוא נמצא פה בסביבה. אני רוצה להודות לו על היוזמה של אותם שנים מוקדמות. גד היום בן 80 והוא פעיל כאילו היה בן 16 וכל הכבוד.

סעיף 5 להצהרה העולמית לזכויות אדם אומר: איש לא יהיה נתון לטיפול ועונשים בלתי עונשיים משפילים, והתערוכה מדגימה בדיוק את אותם דברים באמצעות 22 פאנלים ו- 8 סרטי וידיאו, כיצד זכות זו מופרת על ידי פסיכיאטריים. כל 75 שניות מאושפז מישהו בכפיה, מידי שנה מאה אלף אנשים מקבלים טיפולי הלם חשמלי, מאה מיליון איש נוטלים תרופות פסיכיאטריות, בהם 20 מיליון ילדים. הנתונים מזעזעים.

בישראל, 6100 אנשים מאושפזים בכפיה מידי שנה, רבים מהם אינם בצדק, מתוך 151,000 איש  שאושפזו במחלקות הפסיכיאטריות בין השנים 1955 ועד 2002, מתו  47,000 איש בזמן האישפוז או מיד לאחריו. חמישים אחוז מהם מתחת לגיל 64 שהוא גיל הפרישה.

לשם השוואה, במלחמות ישראל ופעולות איבה מאז קום המדינה נהרגו כ- 23 אלף איש. איך נתון כזה נשמר בסוד? מהי הסיבה שאיש לא יודע מזה? בזה עוסקת התערוכה.

הדובר הראשון הוא מרצה ופרשן פוליטי בטלוויזיה בערוץ 124, חסאן מרהג'י.

תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה
תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה

יהודה קורן מנהל עמותת מגן לזכויות אנוש: תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה

תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה

תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה

אלה שנר יו"ר עמותת מגן לזכויות אנוש. תערוכת פסיכיאטריה: טוב או רע? פסיכיאטריה היא תעשיה המגלגלת 350 מיליארד דולר בשנה